שלום וברכה למי שקורא את זה, מודה לכם מראש על עניית התשובה.
פונה אליכם כי אני לא ממש מרגיש בנוח לדבר על זה עם הסביבה שלי.. אז רושם לכם פה.
אני אלמוני, בן 17, מאז בר המצווה שלי לאט לאט התחלתי להתחזק, והגעתי לרמה שאני כבר לומד (כמעט) כל יום לפחות שעה תורה, הולך קבוע לתפילות במניין, ואפילו ימים או שבועות שלמים בלי שום פגם הברית או עיניים ( הדבר שהכי קשה לי ) ואומר תיקון חצות כל לילה
ועל כל זה מצליח להיות בזמן לבית ספר.
הייתי בשיא שלי בעבודת השם בערך בשנה שעברה בזמן הזה.
הצלחתי לקום לסליחות כל יום בסביבות 04:20 ( הסליחות אצלנו ב05:00).
אבל השנה.. לא יודע מה הולך איתי, בערך מחודש מאי התחיל פתאום להיות לי קשה יותר ויותר.
החופש הזה כל לילה הלכתי לישון ב02:00, לא שהתכוונתי, זה פשוט יצא ככה איכשהו.. מרגיש לי כאילו הזמן בכוונה "מכריח אותי".
אני לא מצליח לקום למניין של שחרית כמעט ובכלל, אולי פעם אחת בשבועיים במקרה הטוב, וברוב המקרים קם ב11-10 בבוקר.. מפספס גם זמן קריאת שמע וגם ברכות שמע, ושוב פעם, גם אם אני קם, בגלל ש"אין הבדל" (או לפחות ככה היצר שלי אומר ) בין תפילה ב11 לתפילה ב12, יוצא שכל שחרית אני מתפלל בגבול של לפני חצות, מתחיל בכלל מברוך שאמר ומקצר את התפילה בשביל להספיק להתפלל עמידה לפני חצות ולפעמים מתחיל עמידה דקות לפני חצות..
וזה רק עם שחרית..
ולא לדבר על סליחות בכלל..
אני משלים בצהריים אבל גם לפעמים מפספס ..
פעם הייתי רץ לבית הכנסת, עכשיו אני בקושי מגיע להתפלל מנחה וערבית במניין, אני מתפלל יחיד ואולי פעמיים בשבוע במניין..
לשיעורים גם "מרשה לעצמי" לפספס..
והדבר שאני הכי שונא זה הקשיים שלי עם פגם הברית
אם הייתי יכול לתת את כל הכסף שיש לי בשביל להפסיק בוודאות, הייתי נותן.
אם פעם איכשהו הייתי מצליח לשמור ימים או שבועות, עכשיו אני נופל יומית.. אפילו כמה פעמים ביום.. חוץ משבת ברוך השם.
אבל אני באמת מנסה ומשתדל, אפילו הלכתי לישון ב11 בשביל להספיק לקום לסליחות, לא הבנתי למה אני לא מצליח לקום. איך הצלחתי כל יום שנה שעברה? ועכשיו אפילו שמתי כפול שעונים מעוררים.
אני מרגיש ברמה הכי נמוכה שלי בתקופה האחרונה, ולא מבין למה.. היה לי כל כך הרבה מוטיבציה שנה שעברה והצלחתי לבוא לכל תפילה במניין, להגיד תיקון חצות, אז למה עכשיו אני לא מצליח?
מה שונה?
זה גם ניסיון מהשם יתברך?
אני רוצה לעבוד אותו באהבה וביראה אבל אני מרגיש כאילו הוא לא רוצה אותי.
אני בכל זאת מנסה לעשות מה שאני יכול, אבל זה ממש קשה, מרגיש כאילו אין מוטיבציה בכלל
וחברים שלי ורבנים קוראים לי "צדיק"..
אני מרגיש כאילו אני יכול למות מהבושה אם הם היו יודעים כמה אני ההפך מזה.
אני מתפלל כל הזמן לבורא עולם שיעזור לי לקום לתפילות.. אבל בנתיים זה לא הכי פועל..
איך מתמודדים עם תקופות קשות כאלה?
היי, שלום וברכה!
אני יודע שאולי זה קצת מעצבן אותך, אז אני מבקש שגם אם תתעצבן תמשיך לתת בי את האמון שיש לך בנו כששלחת את השאלה.
כשקראתי את השאלה שלך לא יכולתי שלא להזדהות עם מה שהרבנים והחברים שלך עושים כשהם קוראים לך צדיק.
אני מרגיש שהם מזהים נכון ואתה בהחלט צדיק!
אולי לא דמות הצדיק שאתה מדמיין, אבל בהחלט צדיק.
האמת, אתה במקום שגם צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד כי אתה במקום של בעלי תשובה.
אתה עושה תהליך פנימי לשוב, להיות מיושב בנפש – לשבת ולחסות בצל השכינה.
הרצון שלך לקדושה הוא פשוט מדהים ורואים עד כמה זה חשוב לך!
הם, וגם אני, קוראים לך צדיק לא כי אנחנו עיוורים – אלא כי מה שאתה כותב, עם כל ההתמודדות שיש בה, מחזק אותנו ובאמונה להתגבר על היצר.
הדרישה שלך מעצמך צודקת – מכך אתה גם צדיק.
רבי נחמן מלמד אותנו כלל חשוב מאד בעבודת ה'.
הוא מלמד אותנו שיש זמנים שלא רק שאנחנו מרגישים רחוקים, גם לא נותנים לנו להתקרב.
שלא משנה כמה שעונים מעוררים נשים בבוקר – הצלצול לא נשמע, בוודאי לא מעיר.
יש אנשים שחיים לא רק ימים אלא גם שנים עם תחושה כזאת.
מה שלא שמים לב אליו זה ההשפעה של כל התחזקות.
בן אדם שהוא כבר חזק, כמה שפע רוחני מגיע לו מזה שהוא מתעורר בבוקר בזמן? שהוא מתגבר על העייפות?
משפיע, אבל לא מתקרב למי שמתמודד עם זאת באמת. למי שקשה לו.
לאחרון, זה שקשה לו, יש הרבה יותר שפע רוחני.
אז למה לא מרגישים את זה?
כי לפעמים אדם מסתכל על מה שחסר, הוא שם לב למה שאין והוא מגיע לעצבות.
זה כבר חסם שלא מאפשר לו להתקדם.
שם היצר מחפש אותך.
לכן צריך עקשנות בעבודת ה' – כדי להתגבר על הרגע הזה של העצבות, של הייאוש, על היצר.
הבעל שם טוב אומר שחושך לא מגרשים עם מקל אלא מדליקים את האור והחושך הולך, לכן במקום להתעסק עם הרע ועם מה שלא הולך תסתכל בטוב ובאור. תשמח ותשיר על כל פעם שהנחת תפילין גם אם זה דקה לפני השקיעה!
תשמח בכל פעם שאתה פותח סידור.
תשמח בכל מילה ומילה שאתה אומר בקדושה.
ככל שתהיה יותר בשמחה מהמצוות ותתן לזה למלא אותך אתה תקבל הרבה יותר כוח להתמודד עם האתגרים בחיים שלך.
היצר לא מחפש את העבירה אלא את העצבות שאחרי העבירה, כי ברגע שאנחנו עצובים אין לנו כוח להתמודד. אבל כשאנחנו שמחים, יש לנו כוח להתמודד ולנצח.
לכן תמשיך ברצון לקדושה ותשמח ותשיר על כל דבר הכי קטן שאתה זוכה לעשות בקדושה 😁
המון בהצלחה בהמשך הדרך ואנחנו תמיד זמינים פה בשבילך בטלפון 8298* או בווצאפ 0533569263.
רועי, חברים מקשיבים makshivim.org.il
