הגעתי לשירות לאומי ויוצא לי להיפגש עם אנשי צוות חילונים ומפה לשם השאלות מתחילות לזרום והשאלה המרכזית היא האם אני באמת מאמינה באלוהים, למה אני כ,כ נחרצת בתשובתי, זריקת משפטים כמו "את לא רואה את האלוהים הזה, מאין לך לדעת.." האם את מאמינה באלוהים של התנ"ך-באלוהים שאתם הדתיים סיפחתם וייצרתם לעצמכם, אלןהים של טוב ורע שכר ועונש.. ובאמת איך את יודעת שהוא קיים. באמת שאין לי ספקות אני פשוט רוצה לברר באמת לפני שאני עונה תשובות על הדרך חיים שלי למה אני מאמינה למה אני דתייה ולמה אני לא יוצאת בשאלה וכו' חשוב לי מאוד להציג את הדת באור נכון ואמיתי ולא מתחנף לחילוניות אני לא רוצה לצאת דתייה שנכנעת לבינוניות רק כי ההורים שלה חינכו אותה ככה והיה לה פשוט קל לזום מהחיים, אפילו לא בשבילם בשבילי זה באמת עורר אותי.. אני צריכה לדעת לענות לעצמי ברגעי משבר אני לא צריכה שתסבירו לי על דרך חיים, זה לא בעייה להסביר למה הדרך של הדת היא הדרך הנכונה לחיות כי אני לא דתייה רק בגלל הדרך אני דתייה כי אני באמת מאמינה שיש אלוהים ומתוך כך אני עושהומקיימת. אשמח אם תתנו לי כיוון ועזרה כי אני באמת לא מוצאת מנוחה, או לחלופין מאמר טוב.
שלום לך, נוי!
אני מעריך מאוד את הרצונות כנים והטהורים שלך. הרצון שלך להבין באמת בלי להיות מתחנפת לאף אחד. הרצון שלך לברר באמת לפני שאת עונה לאחרים על דרך החיים שלך. והרצון שלך לחיות באמת לפי מה שאת מאמינה בו לא סתם בגלל שההורים שלך חינכו אותך וזרמת עם זה בלי לברר.
לפני שניכנס קצת לעניין, רק הקדמה קטנה.
אם שואלים אותך שאלות בענייני אמונה, אם זה מגיע ממקום של שיחה והתעניינות, נהדר, שתפי אחרים בחוויותיך כמי שחיה לפי היהדות ועוד אך אם זה מגיע ממקום של התנשאות והתנגחות, אל תשתפי פעולה. תאמרי שלא נעים לך לדבר באופן ובסגנון הזה של וויכוחים כי זה נושא חשוב ורגיש מידי בשביל להתווכח עליו התווכחות חיצונית. אם בכל מקרה המטרה היא רק התנצחות, אז חבל. זה נושא שצריך להיות בו אמיתי וכנה ופתוח מכל הלב. אל תסכימי להיכנס לדיון בעניין עד שאת לא בטוחה שיש באמת רצון לשאול ולהתעניין באמת ולא סתם מתוך שיעמום והתנגחות.
אם זה בא ממקום אמיתי של התעניינות, אז, במידה ויש לך תשובה טובה, או שתוכלי למצוא תשובה לכך באינטרנט או בכלל, נהדר, למדת משהו, הרווחת, ושתפי את מי ששאל בכך וכך תמשיכי לגדול ולהתפתח.
במידה ואין לך תשובה לשאלה או שאת לא מעוניינת להיכנס לדיון עם מי ששאל מאיזה סיבה שלא תהיה, התשובה הכי חשובה נכונה וטיבעית היא :
"אני יהודיה. יהודיה גאה. וככה כל היהודים התנהגו במשך כל הדורות. יהודים שומרים שבת, יהודים לא מדברים לשון הרע, יהודים שומרים על צניעות, יהודים מדליקים נרות בחנוכה.. ועוד ועוד
נכון לא כל דבר אני מבינה למה, אבל יש מי שמבין ואין לי זמן, כוחות כרגע לברר, אברר בהמשך חיי, אבל אני יודעת מהי דרך החיים הנכונה, דרך החיים של העם שלי ואני לא מתכוונת לדבר על זה או להתלבט אם כדאי לי להיות יהודיה או לא, כי אני פשוט יהודיה, כך גם התנהגה אמא שלי ואמא שלה וכל הדורות לפני, וזהו".
הכי פשוט וקצר ולעניין.
לדעתי זו התשובה האמיתית הפשוטה והכנה ביותר.
ועכשיו לעצם השאלה יש לה שני צדדים, צד עמוק וחשיבתי, וצד פשוט וטיבעי.
נתחיל בצד המחשבתי, ובתרגיל מחשבתי קטן.
אם יבוא אלייך אדם ויאמר לך שאלוהים הוא איש עם זקן לבן ארוך, שיושב על איזה כוכב בשמיים ויש לו כל מיני מלאכים שקופים שמזיזים כאן דברים בעולם וכד´ נניח שנקרא לו זאוס(אחד מהאלים היוונים).
מה תאמרי לו? כמובן שבאופן אוטומטי תאמרי לו איך אתה יודע? ראית אותו? זה נשמע לך הגיוני?
כלומר גם את כופרת ב"אלוהים" מהסוג הזה שתיארתי למעלה.
לכן הדבר הראשון והחשוב ביותר שצריך לעשות כאשר את שואלת את עצמך על אלוהים, או כאשר אחרים שואלים אותך על אלוהים, הוא לברר לעצמך למה את או הם מתכוונים כשהם מדברים על אלוהים.
האם אלוהים עבורך, הוא אלוהים עם זקן לבן ארוך שיושב על איזה כוכב? אז את גם כופרת בו. מה זה עבורך אלוהים? ולפי זה תוכלי לדעת אם לכפור בו או לא.
ובאמת יש המוני אלילים, יש עשרות אלים יוונים, ואלפי אלים מהמזרח הרחוק, ולא דומה האלוהים של יווני מאתונה, לאלוהים של עובד אלילים אפריקאי לאלוהים של נוצרי מרומא. וכמובן שכולם שונים מאלוקי ישראל.
אז מה זה אלוהים עבורינו?
התשובה שהורגלנו לענות על שאלה זו היא שאלוהים הוא סוג של "כוח עליון", מחוץ לחיים, שמנהל את החיים כאן.
אך על אלוהים כזה אכן נשאלת השאלה איך אתה יודע? ראית אותו?
זה לא הניסוח המדוייק לאלוקים בעם ישראל.
אלוקי ישראל הוא לא רק כ"כוח עליון", כי כוח עליון זה ביטוי למשהו שהוא מחוץ למציאות.
אלא אלוקים עבורינו הוא בתוך המציאות הוא השורש של החיים שלנו, חי בנו, ומעבר למה שאנחנו מבינים שזה חיים.
פירוש המילה אלוקים אצל עם ישראל, היא "מה שהוא – [הכל, ושורש הכל] – הוא אלוקים", כלומר החיים שלי וחיי משפחתי ועמי ועולמי, והשורש שלהם, הוא האלוהים.
עכשיו ניתן לדון – [איך אתה יודע שיש אלוהים?]
בואי נתרגם את השאלה למונחים היהודיים המקוריים, [איך אתה יודע שיש – "הכל, שורש הכל"?] תשובה – אני רואה שיש את הכל. כמו שאני רואה שיש שולחן וכמו שאני רואה שיש אדם ובדיוק כמו שאני רואה שיש את כל המין האנושי, כך אני רואה שיש את כלל המציאות והיקום.
אני רוצה בקשר עם זה. קשר ויחס להכל, ולשורש הכל.
[זה הכוונה אלוהים – הכל ומקור הכל]. ואת זה לא צריך להוכיח. כי אני יודע ורואה וחש שיש את "הכל, ושורש הכל", כמו שאני חש את עצם חיי.
טוב, ועכשיו מגיעה השאלה, מי אמר שהכל ומקור הכל, או במילים אחרות אלוהים, שברור שהוא קיים, ממה שכתבתי למעלה, מתייחס אלי?
גם זה ברור, שהרי אני חלק מהכל, וחיי העולם שלי הוא גם חלק מהכל, חיי עמי, חיי משפחתי, ואת חיי האישיים, כולם חלק ממנו מאלוהים.
אני חלק ממנו, אני הופעה שלו, אז ברור שיש לו עניין בי.
ואיך אדע איך להתייחס אל הדבר הזה? אני יודע איך להתייחס לאבא שלי, למורה שלי, למעסיק לי,
להורים של, אבל איך אני מתייחס לחיים שלי ולשורש החיים שלי?
כאן זה התפקיד של התורה והמצוות, אבל זה כבר עניין ללימוד שלם, בפני עצמו.
אם מעניין אותך להעמיק בסגנון המחשבתי זה הייתי מציע לך לחפש את החוברת "היחס למושג האלקי" שיצא ע"י הרב גיורא רדלר.
עד כאן הרובד החשיבתי. שאני מניח שהוא יכול להיות קצת קשה וקשה לחשוב עליו באופן הזה.
והנה מגיע חלק התשובה הטיבעי והפשוט.
אני מאמינה כי זה התרבות של העם שלי. תרבות האמונה הנקיה והטובה. אין יותר טיבעי ונכון מזה.
עם ישראל מאז שהיה עד לרגע זה הוא מאמין באלוקים, חי את אלוקים.
את לא חייבת לתת הסבר טוב יותר לעצמך יותר מזה. בודדים האנשים שמסוגלים להתמודד עם כל השאלות הפילוסופיות שקיימות בחיים סביב אלוקים וסביב מה הם החיים וכד´
גם אלה ששואלים אותך על האמונה שלך, גם הם חונכו, הם לא בדקו וביררו וכד´
רק שהם חונכו לפי איזה תרבות מערבית.
האם הם בדקו ומודעים לחסרונות הבסיסיים שיש באורח החיים שלהם (מלבד הישגי המדע שהיא ההצלחה המרכזית שלהם)? ממש לא. האם הם בדקו וחקרו את ההשפעות הפסיכולוגיות והערכיות של התרבות המערבית?
הם יכולים לעמוד בביקורת מול אורח החיים הריקני, ששם את ההנאות והריגושים האישיים שלי במרכז, ואת הערכים כקישוט במקרה הטוב? נראה לי שלא.
הם פשוט זורמים אחרי הכיף וההנאות ואחרי התרבות שקיימת בכלי התקשורת וכד´ וזה יכול להיות לגיטימי ללכת אחרי התרבות של העם שלך.
אבל כאן בדיוק נמצא ההבדל.
הם זורמים אחרי תרבות לא של העם שלהם אלא של עמים אחרים.
ואת נאמנת לתרבות של העם שלך!
עם ישראל העם האהוב שזכינו להיות מבניו, העם שהשפיע על האנושות יותר מכל עם אחר, הידעת ש23 אחוז ממקבלי פרסי הנובל הם יהודים?? זה נתון לא הגיוני מבחינה סטטיסטית!
כל העולם המפותח אירופה ואמריקה מבוסס על ערכים נוצריים, ומהי הנצרות אם לא גירסה מוחלשת של היהדות?
והתרבות האסלאמית היא גם כן, מבוססת על ערכים יהודים מוקדמים, כמו שכתוב במפורש בקוראן לכבד את היהודים וכו´
היהדות הביאה לעולם רק טוב, בכל דבר, בערכים, במדע, בתרבות.
תאמרי לעצמך, אני מאמינה באלוקים כי אני נאמנת לזהות של העם שלי, שבאמת זו נאמנות לכל הטוב עולם.
לגיטימי לומר "באופן אישי עדיין לא ביררתי את הדברים לעומק, אעשה זאת בהמשך חיי, או שזה קשה מידי עבורי. אבל אני לא בוגדת באורח החיים של העם שלי, אבל יש מי שיודע, העם שלי בדק, העם שלי יודע, ואני לא מתנה את האמונה שלי במה שאני יודעת הרגע"
וכל מי שמכיר מה הם חיים יהודיים יודע.
יודע את האמת.
יודע שאלו חיים טובים וערכיים מעבר לכל מה שקיים על פני הגלובוס. בכל קנה מידה. במערב ובמזרח הקרוב והרחוק.
תחזרי על זה שוב ושוב, לגיטימי לומר לא בדקתי. אבל אני הולכת לפי מי שיש לו הוכחות שהוא מצליח, מי שמנצח במבחן התוצאה אני הולכת איתו.
היהדות מנצחת במבחן התוצאה. במבחן החיים הערכיים. במבחן הטוב.
במבחן הטוב, היהדות מנצחת, ואם תרצי אפשר לנסות להרחיב ולהסביר זאת אם זה לא מובן מספיק.
כמו שכתוב בתהילים "טעמו וראו כי טוב ה´", יהדות זה טעם מתוק, טעם גן עדן. צריך בשביל זה כנות ריגשית ומחשבית, ואפשר לראות את זה אפילו בלי להסתבך מידי.
זו הגיוני לומר שזו הסיבה שאת מאמינה באלוקים כי את נאמנה לעם שלך. כי את אוהבת את העם שלך, כי את סומכת עליו, כי את מרגישה ניצחון בדרך החיים הזו – כמו שבעצמך כתבת שאת יודעת שהדרך הנכונה לחיות זו הדרך של התורה וכד´ זו תחושה עמוקה ואמיתית, לכי איתה, ותהיי גאה בה!
ובלי קשר הייתי מציע לך לנסות ליצור קשר עם המדריך אורייתא שלך, מהשירות הלאומי בכל שאלה אמונית או הלכתית שאת נפגשת איתה.
המון הצלחה, ומקווה שעזרתי והצלחתי לענות למה ששאלת.
שבת שלום, חגי!
