התנהלות בצוות מעורב בנים-בנות

שלום לזאת שלא מוותרת לעצמה על האמת עד הסוף, עד העומק.
לפני הכל, סליחה על העיכוב המשמעותי בשליחת התשובה. מקווה שבכל מקרה ההקשבה והתשובה יהיו לך לעזר.
השאלה שלך משאירה אותי פעורת עיניים. מדהים מדהים מדהים.
בנאדם שמממש בחיים שלו את ערכי התורה ומצייר אותם ברזולוציה כזו גבוהה, מוצא את עצמו לעיתים קרובות בדילמה כשיש התנגשות בין כמה מהם. יש לי תחושה שהקב"ה רוצה את ההתנגשויות האלה, אם יוצא מהן בירור של האמת.
גמילות חסד כנה מול צניעות פנימית. משגע, כי זו צורה של יהודי.
הדבר הכי יפה, זה לעשות את מה שאת עושה- לברר מתוך רצון טוב טהור. ואז אפשר לראות איך כאילו נוספים פיקסלים ופתאום העין מסוגלת לקלוט שהסגול הזה הוא בעצם מורכב מחמש נקודות כחולות ליד שבע נקודות אדומות.
לוקח לי זמן לרדת לתכל´ס כי באמת שעשית לי טוב…
אז ככה: איך שהבנתי אותך, היית שמחה אם לא היית צריכה בכלל ליצור קשר עם הבנים שבצוות ארגון ההתנדבות הזה. מצד שני ברור לך כמה העשייה הזו משמעותית ואת לא מוכנה לוותר עליה.
וברגע זה תלינו את החבל הדק שאת הולכת עליו.
בכל צוות מעורב צריך לעשות הפרדה ברורה אחת- (אם אי אפשר לעשות אותה בין הבנים לבנות, אז לפחות) בין קשרי חברות לקשרי עבודה. עם יד אחת על הלב ויד שניה על הדופק: מתי זה גולש משיתוף פעולה, הבעת דיעה ויחס מכבד לכיוון הקריצות, הצחוקים והשחנ"שים? לך לא יהיה קשה לזהות את קו הגבול. ההלכה מציבה לנו גדרים וגבולות כמו בכל שאר חלקי החיים. מי ששומר עליהם באמת ובתמים, תוך התבוננות חוזרת ונשנית בטיב ובמהות היחסים שלו עם חברי הצוות, יכול להיות רגוע. ה´ שמח בעבודה שלו שם כל עוד היא נעשית למטרות רציניות. ההתנדבות שלך, למשל, נשמעת לי מצויין.
ובכל זאת את לא שקטה ומרגישה שגם בתוך ההגדרה "קשרי עבודה" בין בנים לבנות יש בעייתיות שברגישותך הרבה מפריעה לך למרות שההלכה מאפשרת שם יותר.
אז את יודעת מה? הלב שלך מדבר איתך. והוא שליח טוב- כי הוא דורש ממך דיוקים בחשבון הנפש. לעלות, לא להתפשר ולא לחפף. ילדה של הקב"ה אמורה להיות צנועה ובסביבת בנים פי כמה. היא אמורה לשמור את השפע והרעיונות וטוב הלב וגמילות החסד וההבעה העצמית והשיתוף והצבעוניות שלה, לאותו אחד שבעתיד תבנה איתו בית נאמן לה´ בישראל. את צודקת כל כך.
ואיך אומרים- צניעות זו מידה ולא סנטימטרים. זה עניין של שדר, של טון דיבור, של תחושה פנימית שיש לנשמה שלי ערך יותר מאשר לגוף.
אז מעבר להנחיות של ההלכה הפסוקה, יש את אזורי הביניים- התחומים האפורים- המוכרים לנו היטב. ושם באמת הרגישות שלך קוראת אותך לסדר ובצדק. קוראים לזה היצר הטוב, "קול המצפון" שמכוונן אותך למטרה ומאפשר לך להשאר בצוות אחד גם עם הבנים ולהבדיל, גם על רבש"ע.
כי אפשר להביע דיעה מתוך חוסר צניעות ואפשר מתוך צניעות. ליזום, לארגן ולפעול מתוך חוסר צניעות או מתוך צניעות. הנשמה שלך יודעת לעשות את ההבחנה הדקה בין השניים. תני לה ללחוש לך את האמת תוך כדי העבודה בשטח.
ויותר מזה, דווקא למי שכן יש את היכולת לכאוב את טשטוש הגבולות בין הבנים לבנות בצוות, אמנם אין לו ביטוח מקיף או אפוטרופוס אבל לפחות משקפי עירנות ושמירה יש. וזה הרבה.
מותר לך להחליט שההתפלספות על אידיאלים הגיעה הרגע לידי בשלות מספיקה ואין לך צורך להמשיך את הדיון הזה עד השעות הקטנות של הלילה. מותר לך לקחת אחריות לביצוע משימה מסויימת עם חברה מהצוות ולא עם חבר. מותר לך לשמור את הפאדיחה העסיסית ביותר שארעה לך היום לחברה טובה ולבחור להשמיע בפני כולם רק את העדכונים והתכניות בעבודה עצמה. מותר לך להתבטא באש נמוכה יותר כשזה מול הבנים.
מותר לך לשמור בשבע עיניים שהצוות יהיה מעורב אבל לא מעורבב. מי יודע, אולי בשביל זה את שם. אם את רוצה יותר צניעות פנימית, מי יעצור בעדך? לכי על זה. ויפה שעה אחת קודם.
את בסה"כ רוצה להיטיב, אז את בכיוון הנכון. ה´ יצליח דרכך. תמשיכי לבקש ממנו בכנות כמו שאת מבקשת עד עכשיו.
אשמח להתעדכן ולעמוד לרשותך גם בעתיד (באמת): rutav89@gmail.com.
מעריכה אותך וסומכת עליך ממש,
רות.