התעייפתי מעט

שלום יקרה,

ממש כתבת את הלב שלך.
זה בטוח גם עוזר לך להרגע ולשחרר ולהתחיל לחשוב טוב מכיוון אחר שאולי עד הרגע לא היית בו.
תמשיכי לכתוב ותשמרי לעצמך את מה שאת כותבת.
בעזרת ה' יתברך יבוא יום אחד, מתפללת בשבילך שבקרוב ממש שבו תוכלי להשוות את מה שכתבת עד עכשיו לטוב הגדול שעוד צפוי לך.

למה שווה להיות אדם טוב?
מצטטת לך מהרמב"ם, הלכות תשובה פרק י, הלכה ג:
העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה–לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת, מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבוא …

כי אנחנו רוצים לחיות חיים שהם אמת, שהם שייכים למלכות שמים והם מגלים את כבוד ה' בעולם.
והחיים האלה הם אמתיים גם אם יש בהם כאב וקושי, בדידות ונפילות.
אנחנו באמת לא קובעים את החיים שלנו, לא מה יהיה בהם ולא את הסדר שלהם.
יש רק משהו אחד שאנחנו קובעים:
איך לקבל את מה שה' נותן לנו. איך ללכת לאן שהוא מוביל אותנו.
כי כל מה שקבלנו איך שקבלנו מהורים, שנת לידה, מצב כלכלי, מראה, מנת משכל, מורכבויות, התמודדויות, קשיים ונסיונות, הכל מדוייק לגמרי.

תחשבי על זה, בכל תחום חיים שלנו אנחנו גדלים מתוך מקום של התמודדות.
כשאנחנו נמצאים בגן, כמעט שלא דורשים מאיתנו להתאמץ, וגם אם כן-עושים את
זה דרך משחק. כשמגיעים לכיתה א עדיין יש קבלת שבת ויום הולדת אבל יש יותר
משמעת ויותר כללים ודרישות. וכשמתקבלים לתיכון, קשה הרבה יותר ועוד יותר
כשמגיעים למוסדות להשכלה גבוהה.
אם לא יהיו לנו נסיונות וקשיים אז היו קורים שני דברים: דבר ראשון היינו
מגיעים להישגים קטנים מאוד, אם בכלל. והדבר השני שהוא הרבה יותר חשוב לא
היינו מתרגלים להתאמץ, לא היינו בונים את עצמנו, לא היינו גדלים להיות
בני אדם, לא היינו מבינים כאב של אחרים.

אנחנו בימים של אהבה והתקרבות. תעמדי מול המלך במיוחד כשכואב לך, דברי אליו. תגידי לו תודה על כל הטוב שיש לך ותראי כמה כוח וחיזוק ואמון ונחמה יבואו עד אליך.

ב"הצלחה יקרה,
מקוה שקצת עזרתי, אם לא- מוזמנת לשאול שוב.
נועה, חברים מקשיבים