התפילה עוזרת?

בס"ד

שלום לך,

שאלה טובה שאלת, וזו שאלה שמטרידה אנשים רבים. כאשר אנו רואים שאנו מתפללים ולכאורה לא נענים (למשל כשאנו מתפללים על אדם שיתרפא והוא אינו מתרפא, או שנצליח במשהו ובסוף איננו מצליחים), הדבר גורם לנו לפעמים לפקפק בתועלתה של התפילה. לא סתם קבעו חז"ל את התפילה בין הדברים ש"צריכים חיזוק".

מלבד זאת, באופן כללי, אני חושב שאין כמעט נושא באמונה שיש עליו שאלות רבות כל כך כמו על נושא התפילה. הרי התפילה היא פלא: היכולת שלנו, הנבראים המוגבלים, ליצור קשר ישיר עם הבורא האינסופי ואפילו "להשפיע" עליו. הפלא הזה מעורר שאלות רבות, וכבר הראי"ה קוק כתב שאנשים רבים מתקשים להתפלל מכיון שיש להם קושיות על התפילה.

נראה לי שהדרך הטובה ביותר להבין את עניין התפילה, היא לראות אותה כיחס של בן (או בת) כלפי אביו. ה´ בטובו רצה שאנו נוכל ליצור איתו קשר למרות המרחק האינסופי שבינינו לבינו, ולכן הוא מתגלה אלינו באופנים שאנו מכירים מהעולם שלנו. אחד האופנים המרכזיים האלה הוא התגלות ה´ כ"אבא" שלנו. וכפי שאומרת התורה עצמה "בנים אתם לה´ א-להיכם". לכן, התפילה דומה מאוד לבקשה שבן מבקש מאביו.

אפשר לראות, שהדברים שאב יכול לתת לבנו מתחלקים לשלושה חלקים. החלק הראשון הוא דברים שהאב נותן לבנו מבלי שהבן מבקש אותם כלל. למעשה את כל הצרכים הבסיסיים שלנו אנו מקבלים בדרך כלל מבלי שבכלל ביקשנו, רק מכיון שהורינו אוהבים אותנו ורוצים בטובתנו.

החלק השני הוא דברים שהאב לא יתן לבנו גם אם הבן יבקש בכל ליבו. למשל: דברים מסוכנים או לא בריאים. ולפעמים ההורים יעשו לבנם דברים שנראים לו רעים (כמו טיפולים רפואיים כואבים) גם אם הוא יבקש מאוד ש"לא יעשו לו את זה". במקרה כזה הוא עלול לחשוב שההורים לא אוהבים אותו או לא מתעניינים בבקשותיו, למרות שההיפך הוא הנכון, אלא שההורים מבינים שהבקשה שהילד מבקש אינה לטובתו.

והחלק השלישי הוא דברים שבאמת תלויים בילד עצמו: אם יבקש – יקבל, ואם לא – לא יקבל. או גם: אם יבקש סתם – לא יקבל, אבל אם יבקש וינדנד מספיק – יקבל. וכפי שכולנו מכירים מההורים שלנו…

והיענות ה´ לבקשותינו גם היא מתחלקת לחלקים הללו. ישנם דברים רבים מאוד שה´ נותן לנו מבלי שביקשנו כלל, ככתוב "והיה טרם יקראו ואני אענה". ישנם דברים שגם אם נתפלל עליהם ה´ לא יענה לתפילתנו, מכיון שבחוכמתו הוא יודע שהם לא טובים לנו. וישנם דברים שה´ קבע מראש שהם תלויים בנו ובשאלה עד כמה נבקש אותם.

לכאורה אפשר היה לשאול, שהרי ההיענות של ההורים לבקשה של הילד נובעת מחסרון שלהם: הם לא יודעים מה הילד רוצה עד שהוא יבקש (שהרי אם היו יודעים היו נותנים לו את זה בעצמם), וגם לפעמים הם לא כ"כ רוצים לתת משהו אבל לא יכולים לעמוד בפני הנדנודים של הילד. האם אפשר לייחס לה´ חוסר ידיעה או חוסר החלטיות?

נראה לי שהתשובה לזה היא, שאכן כן! ה´ רצה להתגלות אלינו גם כאחד שלפעמים "שוכח" כביכול מה אנחנו רוצים וצריך "להזכיר" לו, וגם כאחד שאפשר "לשכנע" אותו. והתגלות זו היא בעצמה חסד של ה´: כי רק כך מתאפשר לנו להתפלל וליצור קשר ישיר עם ה´, והקשר הזה עצמו הוא חסד גדול אפילו יותר מעצם הדברים שאנחנו מתפללים עליהם.

לכן רצוי וכדאי מאוד שבאמת נתפלל ונבקש מה´ על כל מה שאנחנו צריכים ועל כל צורכי עם ישראל. ומי שרגיל בכך יודע שהרבה פעמים ממש רואים בעיניים איך התפילות מתקבלות. וגם אם לא נענינו, נתחזק ונוסיף ונתפלל, כי יתכן שהתפילה תיענה בפעם השניה. וכך מדריכים חז"ל: "אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה – יחזור ויתפלל, שנאמר: ´קוה אל ה´, חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה´´". וגם אם תפילה מסויימת לא נענתה כלל, עלינו לדעת שהיא לא הלכה לאיבוד: ראשית, הזוהר הקדוש אומר "לית רעותא טבא דאיתאביד" (אין רצון טוב שהולך לאיבוד), וכל תפילה ותפילה פועלת את פעולתה. אם לא כאן ועכשיו – אזי לאדם אחר ובזמן אחר. שנית, עצם הפנייה שלנו לה´ הופכת אותנו לקשורים יותר אליו וממילא לטובים יותר.

ויהי רצון שתזכי שה´ יענה לכל תפילותייך!

כל טוב,

יוסף
yosefr@shoresh.org.il