חברה שלי נפטרה מסרטן לפני יומים אחרי שהתפללנו עליה כל הזמן,לקחנו על עצמינו דברים קיבלנו על עצמינו ,אמרנו תהילים כל היום.וקיבלנו כאפה!למה שארצה להתפלל עכשיו אם התפילות לא עזרו?אין להם תועלת!
שלום לך,
אני ממש מצטערת לשמוע. אין גבול לכאב, שחודר פנימה ומותיר עצב עמוק, על האבידה, החסר, על הצער. קשה. על כל זה נוסיף את הזעקה שאת מעלה. תפילות רבות ומעומק הלב, שזכו ל"לא" חזק ומהדהד, שמשאיר אותנו המומים וכואבים.
פעמים רבות בחיינו הפרטיים והלאומיים אנו שוטחים בקשות מלפני הקב"ה. מהן באמירה רגילה, מהן בתחינה וכוונה עצומה. חלק מבקשותינו מתמלאות מול עינינו, ובחלקן קשה לראות זאת. מילוי בקשותינו תלוי, בצורה הכי פשוטה, ברצון ה'. רצונו הוא מקיף, כולל ואחד, ולרוב נשגב מבינתנו.
אנחנו יודעים בשכלנו, שהקב"ה הוא מנהיג העולם, ומכוון אותו למגמתו האמיתית. אנחנו יודעים שאין לנו קצה של נגיעה בחכמה האלוקית. ברור הדבר, שרצון ה' הוא הקובע את סדר הדברים. באותה נשימה, אנחנו זוכרים גם כן שיש לנו דרך להשפיע על המציאות. כך לדוגמא, ברגע שאנו בשעה קשה אנו פונים אליו בדמעות, מתוך רצון אמיתי שאופף את כל עצמיותנו, שיציל, ושיושיע. וכך זה צריך להיות.
הקושי הגדול מופיע בדיוק במה שתיארת. מפגש אדיר שמראה בעיניים – עד כמה המציאות הקשה הובילה אותנו לתפילה אדירה אליו, כשמנגד מתבהר לנו שלקב"ה רצון עליון שלא עלה בקנה אחד, כך הסתבר, עם בקשתינו.
ההבנה הראשונית שמפיקים מהעניין הזה, היא שהקב"ה [בראייתו האלוקית] מחליט שלא למלא את שביקשנו בראייתנו האנושית. עלינו להתאזר באמונה גדולה שהקב"ה מנהיג את עולמו בחסד וברחמים וכל שעושה הקב"ה – לטובה הוא עושה. כמו כן, לדעת כי לא מחשבותיו מחשבותינו, ומה שאנו חשבנו שעדיף שיקרה, לא כן הוא. לאסוף ענווה, שאנו לא יודעים את הכל-הכל, ואפילו לא את הרוב, ולקבל עלינו את דין האמת.
אך לאן המאורע הזה אמור לקחת אותנו בהקשר של תפילתנו?
אז קודם אי"ה נבהיר לאן לא. לעיתים, המצב המורכב הזה מערער את הנחת היסוד שהתפילה פועלת. הנה- התפללנו חזק, ולא קרה כן. מובן שאין לנו לברוח לשם מהסיבה הפשוטה שלא מדובר בהנחה, אלא באמת:
חוק טבע הקב"ה בעולמו, וזהו חוק מופלא, בו הנבראים יכולים בתפילתם להשפיע ולשנות ממש בפועל את המציאות. זהו כח עצום של התפילה. לאורך התנ"ך כולו, אנו מוצאים את הפניה הבלתי אמצעית לקב"ה באמצעות תפילה. שיח האדם עם בוראו המכיל הודאות ובקשות שונות שמעלה אדם מול קונו כפי האמהות היקרות שלנו, שהתפללו לבנים ונושעו (גם כשהמציאות היתה רחוקה מכך). על כן אל לנו לחדול מלקרוא אליו בכל עת, ואפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים.
ראוי לציין בהקשר הזה שלא מדובר בשינוי רצון ה' אלא בשינוי המציאות המתרחש באדם המתפלל וממילא נעשה ראוי לקבל השפע אלוקי.
אך משמעות התפילה איננה נגזרת מעצם מילוי הבקשה בלבד (האם קיבלתי מה שרציתי). אף תפילותיו הרבות של משה רבנו להיכנס לארץ ישראל לא נענו, ולא פסקה ח"ו תפילה מפיותיהם של ישראל. אלא התפילה היא שמאפשרת קשר ישיר בין הקב"ה לברואיו (פלא עצום), וזמן בו מרומם האדם את רצונו למקומות טובים ונעלים יותר. התפילה מזכירה לאדם שבטחונו בקב"ה לבדו, ומשלימה את מידותינו. מרימה אותנו מהבלי הזמן למקום רוחני גבוה יותר. בנוסף, [גילוי רצוננו והגבהתו בפני הקב"ה גורר ישועה עצומה גם אם לא בדרך בה ציפינו]. עלינו לזכור ולחיות את הידיעה שתפילה איננה חוזרת ריקם, וכוחה עצום גם בעולמות עליונים וגם בעולמנו אנו – שיפור האדם עצמו, שמקדיש זמן לדיבור עם הקב"ה. ברגע שנפנים באמת, כי תועלת התפילה איננה במילוי הבקשה המעשית לבדה, נוכל להתחיל להבין לעומק את עוצמתה.
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
אורית
Orit.kislev@gmail.com
