שלום! לפעמים אני כ"כ רוצה לעשות דברים שאסורים לי!! (לא קשרו דווקא במצוות…) כמו נגיד לעשן סיגריה..ללכת למסיבות…לעשות דברים עם בנים…בא לי לעשות דברים של חילונים!! זה ניראה כ"כ טוב!! מה זה משנה אם אני אנסה..אם אני לא אנסה אני בחיים לא אדע!! אני יודעת שאין לזה שום משמעות, אבל איך אפשר לחיות חיים שלמים בלי לנצל דברים!? אפילו שהם רעים, כי תמיד קוריםדברים רעים!!
מאיפה בא כל ההתפרצות הזאתי שבא לי פתאום לעשות דברים אסורים? האם זה אסור גם לחשוב על זה? ומה אני אפסיד אם אני אנסה? אני אפדגע קצת, ואז אלמד מהניסיון..
תענו לי!!
שלום לך,
לפני הכל, חשוב לי שתדעי, שבעיני, את בין האנשים הכי אמיתיים ששמעתי מעודי. את לא מטייחת את העובדות, את לא מסתירה את רצונותיך והופכת אותם ל-'כמוסים וסודיים'. את אומרת [באמת] את מה שאת מרגישה, את מה שהיית רוצה לעשות אך את לא יכולה וגם מודה, עם כל הקושי שבכך, שאת יודעת שאין לדברים הללו כל משמעות, ושלא נכון לעשות אותם. וזה נפלא מאין כמוהו, והלוואי שאזכה להדבק במידה הנהדרת הזו שלך, תודה שלימדת אותי!
גם במקורות אנחנו רואים מגמה כזו של אמיתיות מול עצמי. רש"י בויקרא כ', כ"ו, מביא את דברי רבי אלעזר בן עזריה שאומר: "מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה (-נגעלת, אינה חפצה) בבשר חזיר… אבל יאמר אפשי (רוצה אני), ומה אעשה ואבי שבשמים גזר אלי?!…" כלומר, מותר לנו בהחלט לחשוב ש"איזה באסה" שאין לנו את האפשרות לעשות מעשים מסוימים שאינם לרוח ההלכה. זה כמובן לא מתיר לנו, חלילה, את העשייה שלהם, ומלבד זאת זה עלול להקשות עלינו להתגבר על הרצון, ומיד נפרט.
ננסה לעשות לעצמנו לרגע אחד שיעור בדמיון. תעצמי עיניים (לא תוך כדי קריאה…) ותדמייני שמישהו אומר לך את המשפטים הבאים (לקרוא בקול שקט ודרמטי): "יש לפניך שתי קערות כאשר בקערה אחת מונחים בדילי זהב טהור, יקרים ביותר, שכעת חוממו ולכן הם לוהטים. בקערה השניה מצויות חתיכות קלף מתפוררות בנות אלפיים שנה ועליהן מילים לא ברורות בשפה עתיקה. עליך לבחור ברגע זה בחפץ מאחת מן הקערות, לקחת אותו בידך והוא יהיה שלך לנצח".
תפקחי עיניים! האם גם עכשיו היית אומרת את אותם המשפטים שכתבת בשאלה?
"זה נראה כל כך טוב", ותרשי לי להוסיף, "ולוהט, ושורף את האצבעות…"
"אם אני לא אנסה אני בחיים לא אדע" – לא יודעת, להיכוות היא פעולה מן הסוג שאני מעדיפה להאמין לאחרים ולא להתנסות בה!
"ומה אני אפסיד אם אני אנסה?"- לא יודעת. ולא רוצה לבדוק!!! אולי פחות כמה אצבעות, אולי פצע ואולי כלום?! אם אפשר להישאר שלמה במאה אחוזים אז למה לקחת סיכון?
עכשיו, את בטח מתלבטת אם בכלל להמשיך לקרוא את הדברים שלי כי זה כ"כ נראה שאני לא מבינה על מה את מדברת, שאני לא מבינה ש"כוויה או לא כוויה", הרצון לנסות בוער (…) יותר לפעמים!
אבל הגדרת את זה נכון, ע"י המילה [התפרצות]. זהו שורש כל הבעיה. אם אני חיה בתחושה שיש משהו שאני מפסידה בכך שאני לא מנסה אותו, שיש חיים טובים יותר מהחיים שאותם אני חיה וכלל לא ברור לי שנכון להיות איפה שאני עכשיו, אז אין אפס, מחשבות כאלה מתסכלות וגורמות לי לרצות לנסות משהו אחר. ואז יום אחד אני רואה משהו אחר, שאולי כלפי חוץ נראה כזהב טהור, יקר ביותר (אמנם גם אני, במעמקי ליבי, יודעת שהוא רותח אבל כרגע אני מעדיפה להתעלם מעובדה זו כי אין לי פתרון טוב אחר…) והחיפוש אחר שינוי בדרך החיים שנכבש עמוק בליבי כל עוד לא השתמשתי בו, פורץ לו החוצה. וכשהוא פורץ, היציאה שלו נעשית בנתיב הלא-נכון.
במקום להפנות את כל האנרגיה והכוח לשנות את דרך-החיים שלי, לכיוון של הבנת המעשים שאני עושה, טעמי-מצוות, בירור השקפת-התורה, והשקפתי אני על החיים, מהמקום בו אני נמצאת, אני מפנה את האנרגיות לחיפוש במקום המוטעה. שימי לב! התשובה לשאלה "מה טוב באמת" נמצאת בתוכך-את, ולא בשום מקום אחר, בשום דרך אחרת. גם את יודעת ומבינה, כמו שכתבת, שהמעשים שמתחשק לפעמים לעשות, ראויים שלא להיעשות, עלולים לפגוע בנו ופשוט אסור לעשות אותם!
אז מה לעשות עם הדחף הפנימי שרוצה לשנות?
להבין שטוב שהוא נמצא שם. דחפים פנימיים הם אלו שנותנים לנו ברוב המקרים כוח להמשיך לצעוד קדימה ולא לעמוד במקום. הם אלו שנותנים לנו את המרץ לשנות ולעבוד על מידותינו, להתקדם בעבודת ה'. ובכלל כבני-אדם אנו דינמיים (בעלי תנועה), חיינו נעים ומשתנים כל הזמן, ברוך ה'. כך שטוב שיש לך [רצון], כמאמר המשפט: "רצון נותן המון!" המשיכי לרצות, אבל…
צריך להפנות את הרצונות למקומות חיוביים. לא תמיד קל, ובמקרה הזה ייתכן בהחלט שיהיה לך אפילו קשה, אבל כיוון שאת אמיתית את תצליחי לעשות זאת, בעזרת ה'. נסי להסיט את המחשבות מכל מיני רעיונות שליליים ולחשוב על דברים חיוביים, "[חשיבה חיובית]"-מה שנקרא. בכל פעם שעולה בך הרצון ללכת למסיבה, תתכנני במקום זה מסיבת פיג'מות אצלך לחיזוק קשרי החברות עם בנות השבט, ערב-כיתה נחמד או כל דבר חלופי. כשבא לך לחשוב על בנים, תתחילי לדמיין איזה מן אדם יהיה בעלך, איך יראה ביתך אחרי שתתחתני, מה תיקחי אליו מבית הוריך, על מה תקפידי עם ילדיך ועל מה לא, או כל דבר שקשור בנושא מהפן החיובי שלו. וכן הלאה כיד הדמיון.
וכדי שיהיו לך תשובות לענות ליצר הרע שמנסה לגרור אותנו תמיד למטה, תלמדי תשובות. אם יש שאלה, באיזה שהוא נושא, שמטרידה אותך ואת לא יודעת מה נכון, תבררי, תלמדי ותחקרי ואל תרפי עד שתרגישי שברור לך מה עומד מאחוריה. אם מדחיקים לתוך הלב, עלולים שוב להגיע מאוחר יותר להתפרצות.
זה אולי יהיה קשה, זה גם ייקח, רב הסיכויים, המון זמן כי זהו תהליך פנימי של שינוי הגישה, אבל זה יקל עלייך, אם רק לא תיכנעי לאמירות השליליות שבהן מנסה לפתות אותך היצר הרע. החליטי שאת עומדת מולו איתנה ולא נכנעת ותראי שמכך יצמח לך המון סיפוק, המון שמחה ובטחון בצדקת הדרך שבה את הולכת. דברים כאלו, למשל, כדאי לנסות כי מהם אין איך להיכוות… הכי גרוע, ניסית עוד שיטה הומיאופטית של ריפוי הנפש. ומה בכך?
היי חזקה ודעי ש"הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים", החלק הזה מוטל עליך!
מתפללת להצלחתך,
שלומית.
