התקדמות בעבודת ה' על חשבון המשפחה

שלום לך.
השאלה שאת שואלת היא שאלה חשובה מאוד שנובעת מתהליך חשוב מאוד. ב"ה, אינך היחידה שהולכת בדרך הזו של התקדמות קומה נוספת מעבר להורייך ואינך היחידה שמתלבטת בלבטים האלה, כיצד לחיות בבית ולהיות קצת 'מעבר' לנהוג בו.
לפני הכל אקדים הקדמה שאני חושב שהיא חשובה ונכונה כדי לתת יחס נכון לתהליך הזה. לפני כל הדיון צריך לזכור שהורייך נולדו בתקופה אחרת ובנו את עצמם בהתאם ליכולת. התקופות בעבר היו קשות יותר מבחינה כלכלית ולכן, בדרך הטבע, הקדישו הרבה יותר כוחות למצב הכלכלי, אם מבחירה ואם מאונס, וכך נבנתה דרך חיים מסוימת ששילבה, כפי יכולתה, את חיי הרוח עם חיי החומר. זו הייתה דרכו של הקב"ה 'לנהל' את העולם. קודם נבנה חוסנה הכלכלי של המדינה ועכשיו, אחרי שכבר קיים חוסן כזה בדרך נפלאה ונהדרת, אנחנו מגיעים לבניין חיי הרוח. חשוב מאוד לזכור להעריך את ההורים על חיי הרוח שיש להם למרות כל הקשיים בתקופה בה התשובות לשאלות היו הרבה יותר נדירות, תקופה שחיי החומר תפסו בה הרבה יותר ממה שהם תופסים היום מבחינת ההכרח לעבוד וחוסר היכולת ללמוד וכו'. אבא שלי היה רץ בסיום הלימודים לפרוק משאיות (בגיל ה'עשרה' הצעיר) כדי שיהיה מה לאכול בבית. גם אם היה רוצה, קשה היה מאוד לשבת וללמוד. אני מאוד מעריך אותו על מה שהוא וזוכר תמיד שבזכות מה שהוא אני יכול היום להיות מה שאני. אם יש לי יכולת לבנות קומה נוספת זה בגלל שהדור הקודם בנה תשתית חזקה ובריאה ועל כך צריך תמיד לזכור להודות.
הדרישה ה'טבעית' של כל מי שמתקדם מבחינה דתית, בין אם זה חזרה בתשובה ממצב של חיים ללא תורה ומצוות לחיים שבהם שומרים על ערכים אלו, ובין אם זו התחזקות במסלול הקיים, היא לדרוש התחזקות כזו גם מאחרים. האדם הוא בטבעו חברתי והאדם המשתנה מצפה מהחברה להשתנות איתו ולהתאים לו. קושי נוסף, מעבר לקושי 'להתפשר' על כך שהמציאות לא משתנה, הוא להתמודד עם כך שהחברה לא מוכנה לשינוי של היחיד. את שני הקשיים האלו הזכרת בשאלתך.
אין לי פיתרון קסמים. כל מה שאני יכול לומר לך שלבטייך אלה הם לבטים של קודש שטוב מאוד שהם קיימים. בפועל, כפי שכתבת בחכמתך, הקו הוא להשתדל לחזק בלי להמאיס. איך עושים את זה?
לא יודע.
לפעמים שיחה גלויה על העניין עוזרת ומסבירה את שני הצדדים (ובאמת, אחד הסודות, כפי שהתחלתי, הוא להבין את הצד השני ולהעריך אותו). לפעמים יצירת הנהגות מסוימות וויתור על דברים אחרים עוזר (לחשוב מראש שצריך להתפשר על חלק מן הדברים ועל חלק 'להלחם'). הדבר שהכי עוזר זה סבלנות. את השתנית וכפי שהסברנו, גם את וגם הם מתמודדים עכשיו עם קושי איך לייצב את היחסים החברתיים ביניכם על פי האופי החדש שלך. האמיני לי, זה קשה לא רק לך. ייתכן מאוד שגם בביתך רוצים להתקדם אבל קשה ומקנאים בך בשקט ועוד כל מיני דברים שכאלה.
כלל חשוב בעניין הוא להפריד בין דברים שחייבים, לבין דברים שלא. זמירות שבת אינם מצווה מהתורה! הם הנהגה יפה שה' שמח שילדיו עושים אותה – כאשר היא לא פוגעת בדברים עיקריים כמו כיבוד הורים. לעומת זאת כאשר מדובר במצוות שחייבים לקיים, או גם בהחלטות אישיות להתקדם בעבודת ה' בצורה שלא באה על חשבון המשפחה – אין להורים שלך יכולת למנוע אותך, וכאן הכיוון הוא לא לוותר על קיום המצוות וההתחזקות האישית במקביל לשיחה איתם.
סיפר לי פעם ראש הישיבה שלי שבחור בישיבה בא אליו פעם ואמר לו שיש לו בעיה – ההורים שלו לא רוצים שיישאר בשבתות בישיבה כי קשה להם בלעדיו וכו', והוא מרגיש שחלק מהבנייה הרוחנית שלו היא השבתות בישיבה (מה שנכון מאוד לפי דעתי), והוא לא יודע מה לעשות. ראש הישיבה המליץ לו להישאר בישיבה ואמר לו שיבוא היום והוריו עוד יודו לו על כך. הדבר אכן קרה. לקח להורים זמן עד שהבינו שזו דרכו, ואז הם מאוד שמחו על כך שדרכו שלימה וכו'. זו דוגמא אחת מיני רבות לכך שההמתנה נותנת פרופורציה נכונה לשני הצדדים. וכמו שכתבתי קודם, יש הבדל בין לימוד תורה לבין זמירות שבת. לימוד תורה הוא עניין אישי – הוא לא לומד תורה בקול ליד ההורים שלו כשזה מפריע להם… אבל את לא יכולה להדר בזמירות שבת כשזה נעשה תוך כדי פגיעה באחרים. זה עיקרון כללי בהחמרות והידורים, שלא יבואו על חשבון אחרים.
אפשר לקחת מהסיפור הזה עוד דבר שיעזור לך – תתייעצי עם מישהו. את בתוך כל הבלגן וקשה לפעמים לחשוב על מה להתעקש ועל מה לא, אם יש פיתרון וכו' וכו'. לדוגמא, לגבי שולחן שבת ייתכן שיש פיתרון כגון לברך ואז לשיר,. אם יהיה לך מישהו שמלווה אותך בלבטייך יהיה לך קל יותר למצוא את הפתרונות, לחשוב על מה להתעקש וכו'.
צר לי מראש, כי אני מרגיש שלא חידשתי לך הרבה. ברוך ה', משאלתך רואים שיש לך 'ראש' על הכתפיים. נכון, את באמצע תהליך מסובך, אבל העצה האמיתית שלי היא להמשיך בדרך שלך שאת עושה בחכמה לפי מה שכתבת ולהתאזר בסבלנות.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il

נ. ב: אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, ובו לשוחח ולהעלות כל נושא שרוצים, אחד על אחד. הקו פתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. אנחנו מחכים לכם!