ה' לא שומע אותי!!

שלום מוריה! מה שלומך? יכול להיות שבינתיים השתנה המצב? אולי אפילו לטובה? אני מאוד מקווה. קראתי בעיון את דבריך ואנסה להשיב עליהם. אני מקווה שתשובתי תספק אותך.

את מציינת, התנסות מסוימת עם החיים. על פי הבנתי, התנסות זאת לאו דווקא שלילית וקשה. בכל מקרה, מאורעות אלו גרמו לך להסתכל על החיים מזווית קצת שונה, טובה יותר. הסתכלות זו, גרמה לחשיבה ובחינה של המציאות ובסופו של דבר, לשינוי אורח החיים באופן מסוים.
תוך כדי חיפושך אחר ה'אמת', קראת ספרוני ברסלב והגעת למסקנות מסוימות. הקב"ה מושך את תשומת ליבנו על ידי נסיונות. אחרי שהאדם מבין את המסר, הוא צריך להשתפר וממילא, חייו ישתפרו במידה ניכרת. במסלול זה את הלכת ואכן שיפרת כמה דברים – על כך, ישר כוח! הקושי שלך הוא שלא נראה לך שהקב"ה מתייחס אלייך ועונה לך. הוא כביכול מתעלם ממך. כל כך קשה לך, כי את מנסה מאוד להשתפר ואת מרגישה שהוא כאילו לא יודע. "אז בשביל מה אני כל כך טורחת?" "הקב"ה לא מעוניין בי!"

הרגשתך טבעית לחלוטין. היא נובעת מכך שהקב"ה כל יכול ולא נתפס בשכלנו הצר. דבר אחד כנראה שלא יקרה: את הקב"ה לא תשמעי, אלא אם כן תהיי נביאה. אני מאחל לשמוע את הקב"ה בפול ווליום (Fool Volume), כלומר, שתהיי נביאה ותזכי לדבר עם הקב"ה! האנשים הרגילים, לא כאלה. אנו מרגישים, בעולם הגשמי הזה, כל כך מנותקים מהקב"ה. כמה קשה! כמובן שגם אני מרגיש כך לפעמים ואפילו בעוצמות גדולות יותר. מטרתי, קודם כל לעודד אותך. אנו חיים במציאות המורכבת מדברים קשים ויפים גם יחד.

אחזור לשאלתך. בדברייך, את מתבססת על שתי הנחות: 1. הקב"ה פועל כל הזמן בעולם ומנסה להשפיע. 2. הקב"ה לא עונה למשאלותינו. ברשותך, אני רוצה לומר ששתי הנחות אלה אינן התמונה כולה. כדברי רבקה אימנו בפרשת השבוע (עייני ברש"י על בראשית כד:כד), אשיב על ראשון ראשון ואחרון אחרון כדי שהדברים יהיו ברורים. חשוב לי שתביני היטב את דבריי.

1. הגישה שתארת אצל ר' נחמן מכונה: "השגחה". כלומר, הקב"ה יושב ומשגיח על בני האדם. הוא קובע בדיוק איזה דברים יקרו בעולם ולאלו אנשים. הקב"ה מאוד מעורב בחיי האדם. אולם, אין פירושו של דבר שהתבטלה הבחירה החופשית. האדם חופשי לבחור במה שהוא רוצה, בין אם זה טוב ובין אם זה רע. הקב"ה טבע חוקים מסוימים בששת ימי הבריאה והם פועלים מעתה והלאה. האדם הגיע לעולם והצטווה גם להסתדר עם מכשולי החיים וגם לעבוד את ה'. בניסוח משולב, האדם הצטווה לעבוד את ה' דרך העולם. דווקא בעולם הזה שהוא לא פשוט כלל, נודעת חשיבות רבה לעובד ה'. זה לא חכמה שהמלאכים הם עובדי ה', משתי סיבות: א. הם לא אנושיים כך שאין להם בחירה חופשית. הם מוכרחים בכל דבר שהם עושים. ב. הם לא אנושיים ולכן, הם לא צריכים להתמודד עם העולם הזה. אני מציע לך לחשוב על גישה קצת שונה. הקב"ה נותן לאדם 'לשחק' בעולם הזה והוא לא פועל באופן ישיר ואקטיבי (פעיל) כדי להעיק, או להקל על האדם.

אם לפי ה"בחירה חופשית", הקב"ה לא פועל בעולם אז מאיפה נוצרים כל הקשיים? כל הבעיות שלנו הם התנהגותו הטבעית של העולם. בלשון חז"ל: "עולם כמנהגו נוהג". הצרות שאת מרגישה, הן צרות שכל אדם עובר בשלב מסוים החיים. חייל בטירונות לא מתלונן כנגד ה' על חייו הקשים. הוא מבין שזה העולם והקושי, הוא שלב הכרחי בדרך למטרה – להיות לוחם. בכל אופן, את לא חייבת ללכת בדרך זו. חשבי היטב על הדברים ומצאי לך את הדרך המתאימה לליבך. יתכן שר' נחמן הדגיש יותר את הצד של ההשגחה, אבל גדולי עולם אחרים הדגישו יותר את הצד של הבחירה החופשית. וכמובן, אין כאן מחלוקת מהותית ביסודות אלא בהדגשות. לא צריכים לראות שתי שטות אלה כסותרות, עד כדי כך שאינן יכולות לדור במקום אחד. הקב"ה משגיח על העולם כולו בכלל ועל עם ישראל בפרט, אך עם כל זה הוא נותן לאדם להתמודד עם העולם הזה ועם כל הקשיים הכרוכים בכך.

2. קשה לך, בגלל שאת מרגישה שה' לא עונה לך ולא מקיים את משאלותייך. את מניחה, באופן עקיף, שהקב"ה חייב להשיב בחיוב על כל תפילה של אדם. כמובן, שכאשר מנסחים כך את הדברים, מבינים עד כמה תפיסה זו קשה ואפילו בעייתית. האם אפשר לומר שהקב"ה מוכרח לקיים את מה שהאדם מבקש ממנו?! ויותר מזה, אם האדם מתפלל על דברים שליליים, גם אז ה' מצווה לענות לא בחיוב?! כמובן שלא! הקב"ה תמיד מקשיב ושומע את תפילתו של האדם. ללא הבדל גזע, מין, דת, גיל, רמת חכמה ורמה כלכלית. אנשים רבים, ברמות ובדרגות שונות, מתפללים אל ה' בכל מיני מצבים ומכל מיני מניעים. אבל זה שהקב"ה מקשיב לא אומר לרגע שהוא חייב לענות בחיוב על כל שאלה. זה לא משנה אם לאדם מגיע או לא מגיע, לפעמים דברים מסוימים צריכים לקרות. משה רבנו, אבי הנביאים וגדול שבגדולים, לא נכנס לארץ ישראל, למרות שהתפלל וביקש מה' יומם ולילה. האם לא מגיע לו? גם אחרי החטא, ודאי שמגיע לו, אלא שיש עוד שיקולים לקב"ה. הכתוב מספר (על פי דברי הימים א' כא:ח), שדוד לא בנה את בית המקדש, משום ש"דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית". זה לא עונש, אלא המציאות! אם דוד היה חוזר אחורה בזמן הוא היה נלחם שוב ושוב, כי צריך להציל את עם ישראל מידי אויביו. אדם שנוגע באש – נשרף, גם אם הוא הולך להציל תינוק בן יומו. כך הקב"ה בנה את עולמו.יש מציאות מסוימת שאנו צריכים להתמודד איתה.
לפני כמה שנים, נחטף החייל 'נחשון וקסמן' הי"ד. כל המדינה היתה במתח וביום השבת, נחשון נגזר למוות. כוח של צה"ל נכנס לבית של החוטפים, אך לא הצליח להגיע אל נחשון בזמן. המחבלים הרגו אותו. ההלוויה היתה מאוד קשה. כל עם ישראל היה מאוחד סביב נחשון ודאג לו. אנשים שמעולם לא התפללו, הגיעו לעצרות ולימי לימוד, בשביל להתפלל לשלומו של נחשון. בהלוויה היתה הרגשה חזקה של תסכול וכאב: "מדוע הקב"ה לא ענה לנו? למה הוא לא שחרר את נחשון?" והנה אביו של נחשון שאמר דברי הספד זעק: "אנחנו התפללנו אל ה' שיציל את נחשון וה' אמר לנו: לא!!!" משפט זה מאוד חזק. הוא מביע בצורה הטובה ביותר את כל מה שאמרתי כאן. הקב"ה מקיים את תפילותנו על פי שיקולים רבים, שאינם ידועים לנו.

לסכום הדברים עד כאן, את מניחה שתי הנחות, שצריך להתמודד עם כל אחת בנפרד. הקב"ה לא ממש מביא יסורים על האדם כל הזמן, אלא הם מאורעות החיים שהאדם טועה בזיהוי שלהם וחושב שה' עושה לו דווקא. בנוסף לכך, אין הקב"ה חייב לענות בחיוב על כל משאלותנו, כי הוא כמו אבא טוב שיודע שלא תמיד מה שהבן רוצה – באמת טוב.

ביקשת כמה עצות מעשיות, להתמודד עם ההרגשה הרעה ולהאמין שה' איתנו כל הזמן. אחלק את דבריי לשני מישורים: המישור השכלי (מחשבתי) והמישור הרגשי (נפשי). את לא באמת מצפה שה' יענה לך, כמו שחברה שלך עונה לך כאשר את מבקשת ממנה משהו, נכון?! את שואלת למה בעצם המצב הוא כזה שאיננו יכולים לחוש בה'? התשובה היא פשוטה: אם הקב"ה היה מראה את עצמו ומתערב בכל רגע ורגע, לא היה עולם. האל נסתר מין העולם כדי לנסות אותו – הילך בדרכיו אם לאו?!
תשובה זו היא במישור השכלי. כלומר, אני רוצה שתביני במוחך מדוע זה ככה. אני נותן לך הסבר הגיוני ולוגי. לפעמים, זה לא מספיק (רק השכל). האדם מרגיש שחסר כאן משהו. למרות שמבינים את הדברים, זה עדיין כואב בלב. לכך אתייחס עכשיו במישור הרגשי. אנסה לתת לך שתי עצות מעשיות, שאחת מהן התחלת לממש.

אני שמח מאוד שלקחת על עצמך להשתפר בדברים מסוימים. כל הכבוד! אני בהחלט חושב שהתעסקות במצוות ה', באמת נותנת סיפוק רב לנשמה. המשיכי להתמיד ולפתח את דרגתך, אך שימי-לב: את צריכה להתקדם באופן איטי ומדורג! אני אומר לך זאת כהמלצה אישית, על פי מה שאני חשתי על עצמי. אם לוקחים הרבה דברים תוך זמן קצר – הדברים נעלמים מהר מאוד. לכן צריך לעבוד לאט לאט ולקחת על עצמך דברים פשוטים. רק ככה מתקדמים.
עצה מעשית שניה, היא בנוגע לתפילה. כשאת מתפללת, נסי לשתף את הקב"ה במה שאת עוברת. כל מה שסיפרת לי – ספרי לו. נכון הוא לא יענה לך, אבל הוא ודאי מקשיב! לעניות דעתי, זו רמה גבוהה מאוד של תפילה ואני לא מדבר על כוונות גדולות. נסי פשוט לדבר איתו על מה שאת עוברת. פתחי לפניו את שערי ליבך. לא מזמן יצא סרט הנקרה: "האושפיזין" (סרט יפה מאוד). יש לו כמה מעלות וביניהם, הפנייה הכל כך ישירה שלהם לקב"ה. הם מרגישים כל כך קרובים אליו, עד כדי כך שיכולים לדבר איתו בשוק. כשרואים את הסרט, זה מעלה קצת גיחוך, אבל זה המובן הפשוט ביותר של התפילה. השיא של הסרט, לדעתי, הוא בסוף כאשר אוכלים לו את האתרוג והוא צועק לה': "למה?! אני לא מבין!!! אני מנסה, תעזור לי!!!". התרגשתי מאוד בחלק זה.

מוריה היקרה. שאלתך מצביעה על רצון עמוק להתמודד עם הבעיה וזוהי כבר חצי דרך. אשרייך, שאת כואבת, שואלת ונשארת מאמינה, למרות הקשיים! היהדות מחנכת לחיות על פי האמת, מתוך ברור עמוק ורציני שלה. המשיכי לחשוב ולנסות לעמוד על עומקה של המציאות. כך, תגיעי רחוק מאוד.
כאן, דברי מגיעים לקיצם. שמחתי מאוד לענות לך. אני מאוד מקווה שקידמתי אותך ואם עזרתי לך, אני מאושר. בבקשה ממך, את מוזמנת לחלוק ולהוסיף, לחיוב ולשלילה – אני אשמח מאוד. אל תתביישי. תגידי באמת מה את חושבת. כאן המקום להתנצל על אורך המכתב. רציתי לתת לך תשובה ממצה ומקיפה של הנושא. ניסיתי להיות אובייקטיבי במידת האפשר. לדעתי, רק כך אפשר לתת עצה הגונה. אני מתנצל אם באיזו שהיא דרך פגעתי ולו ברמז. כל טוב.

מוריה! בפרשתנו יצחק נושא לאשה את רבקה אמנו (זה מאוד מרגש). מנערה פשוטה, רועת צאן, הפכה רבקה הקטנה לרבקה אמנו. נביאה שדברה עם ה'. אני מאחל לך ללכת בדרכיה. עם ישראל זקוק למנהיג שיודע את רצון ה' בעולם. אולי גם למנהיגה…
חזקי ואמצי
אמיר.