בחודשים האחרונים שמתי לב כי הקב"ה עוזר לי בכל דבר קטן כמעט (בניגוד לדברים הגדולים שנותרו בעינם – במצב רע), מה שאני בטוח שלא היה קיים קודם. בנוסף לכך שמתי לב שגם הקב"ה יתעלה מציל אותי מפח יוקשים על ימין ועל שמאל – מה שגם גרם לי היום לברך הגומל וכו'.
מה שמטריד אותי בעניין הוא שאני יודע שזה לא מגיע לי, ובנוסף לכך מה שעוד יותר מטריד בעניין הוא שלבני משפחתי קורה המצב ההפוך, בעוד שאני בטוח שהם יותר ראויים ממני לשכר.
דבר זה מקומם אותי על חוסר פרופורציה בהשגחה הפרטית, שכן לי לא מגיע ואני מקבל, ולאחרים סביבי מגיע והם לא מקבלים.
אני מכיר את משפחתי וחברי הטובים מספיק טוב בכדי לדעת שהם ראויים הרבה יותר ממני, מכיוון שהם גם מחזקים אותי ומהווים מודלים בשבילי.
איך אפתור את בעיתי או לפחות את התחושה המטרידה (ואנא חסוך ממני את התשובה הלא-נכונה שאני באמת כן ראוי לזה ואולי הם לא ראויים ואני רק לא יודע זאת).
אורן
שלום אורן,
אתה יודע מה? בהחלט יכול להיות שלא מגיע לך, כמו שציינת. אתה ודאי יודע! (למרות שאל תזלזל כל כך בעצמך. עבודת ה' אינה נמדדת רק לפי המעשים, אלא גם לפי הקשיים ולפי נקודת הפתיחה. סתם שתדע).
הנהגת ה' אותנו לא מתנהלת תמיד בחשבון של אחד על אחד, לפעמים נותנים לנו קרדיט – על החשבון, כדי ללמדנו ולחנכנו, כמו שפעמים רבות, אנשים טובים סובלים – בכדי להביאם למדרגות גבוהות עוד יותר. ובאמת אין לנו עסק בנסתרות, ואנו לא מנסים להבין את חשבונות הקב"ה – "בכבשנא דרחמנא למה לך?!" גם מי שסובל עכשיו ידע בסופו של דבר שהסבל היה לטובה.
מה שחשוב זה מה שזה אומר לנו:
א. מי שעוזר לך ב"דברים הקטנים" יכול ודאי לעזור גם בגדולים, בינתיים רק נותנים לך להבין את זה, לחוות את החויה של השגחה פרטית.
ב. אם אתה מרגיש לא ראוי, קדימה, עשה עצמך ראוי! (ואל תדאג, יש לו לקב"ה בעולמו מספיק טוב לכל אחד ואחד מברואיו. ומה שאתה מקבל – זה בודאי לא "על חשבון" מישהו אחר שמגיע לו יותר לפי שיפוטך).
ושוב, אם קיבלת מתנה – עשה עצמך ראוי לה- וממילא תפתר שאלתך,
בהצלחה,
ברכה.
