שלום חברים, יש לי שאלה די בסיסית – על מה אנחנו בעצם משבחים ומודים להקב"ה שהוא רופא חולים? הרי בלי התערבותו לא היה האדם חולה בכלל. גם אם תרצו לומר שהאדם גורם למחלה של עצמו כשהוא עובר עבירה מסוימת, סוף סוף הקב"ה הוא זה שהחליט שכל עבירה תגרור אחריה מחלה. במילים אחרות, טענתי היא שכמו שמצד הדין האדם לא מחוייב לומר תודה לאדם שהחזיר לו חוב, האדם לא צריך להודות להקב"ה שריפא אותו וגם לא להלל אותו בכך.
שלום.
הבירור שהעלית הינו באמת בירור יסודי, שכל אדם השואף לכך שעבודת ה' שלו תהיה בשלמות צריך לרצות שתהיה לו תשובה אמיתית וכנה עליו.
נציין כאן שתי קומות להודאה לה'.
הקומה הראשונה מבוססת על כך שהקב"ה ברא את החיים כולם, ולא רק את האפשרות לחלות. כתבת "בלי התערבותו לא היה האדם חולה בכלל", האמת היא שבעצם בלי התערבותו – לא היה האדם חי בכלל! הקב"ה קבע מערכת חוקים, הכוללת בתוכה גם שכר על מעשה טוב ועונש על מעשה רע. אדם אינו יכול לרצות לחיות וגם לקבוע בעצמו את הכללים, וכיון שבסך הכל אנחנו רוצים לחיות הרי שאנו מקבלים גם את אפשרות המחלה (שיכולה לבוא משום עונש על החטאים אך יתכנו גם סיבות נוספות, כמו רשלנות), וממילא אנו אומרים תודה על הרפואה, שאינה מגיעה לנו. לעולם לא יתכן שהקב"ה הוא 'בעל חוב' שלנו – אנו חייבים לו תודה אינסופית על כל נשימה ונשימה (כמה היינו משלמים אם לא היינו יכולים לנשום, לאכול, לרוץ או לחשוב?)
קומה זו הינה הבסיסית ביותר, הנובעת מעצם היותינו נבראים. הקומה השניה קשורה להיותנו יהודים, בבחינת בניו של הקב"ה. יחסו של הקב"ה כולו אלינו, גם העונש, נובע מאהבתו אותנו, כאהבת הורים את בנם. בתורה מפורש מדוע החליט הקב"ה שכל עבירה גוררת בעקבותיה עונש: "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך". העונש נועד לזכך את האדם, לאותת לו שמשהו צריך שיפור ולגרום לו לחשוב מחשבה נוספת על מעשיו, או פשוט לכפר על עוונותיו. ידיעה זו מעמיקה ומעצימה את ההודאה לה'. אגב, מחלה אינה באה דוקא משום חטאים. לדוגמא, לפעמים מביא הקב"ה מחלה לאדם בעיניו דוקא כדי שבשעת החולשה ישים לב עד כמה האוצר שבידיו, יכולת הראיה, הינו גדול.
כל טוב
יעקב, חברים מקשיבים
