כל שנה מחדש בימי הפורים אנו נוהגים לקרוא סיפור מותח ודרמטי – [מגילת אסתר].
ביום הראשון שאנו קוראים אותה אנו עדיין שרויים בצום הנקרא "[תענית אסתר]", אז למרות כל הכיף בלהרעיש ברעשנים כשמזכירים את שמו של המן הרשע – לפעמים מגיע רצון קטן מהקיבה שלנו לקרוא כמה שיותר מהר וללכת לאכול.
האם אי אפשר היה לקצר באיזה פרק או שניים?
הרי הסיפור העיקרי מתחיל בפרק ב' על מרדכי ואסתר, ובסוף גם מסיום פרק ט עד הסוף נראים חוזרים על עצמם או מיותרים לגמרי…
אי אפשר לתת קצת רחמים על הצמים?
במהלך החלקים הקרובים נבין בעזרת השם למה ללא פרקים אלה – לא היה לנו חג פורים.
*
הסיפור שבמגילת אסתר מתחיל הרבה שנים לפני אסתר – אצל [יעקב אבינו] בבריחתו מפני עשיו.
"[וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹוקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ]" (בראשית, פרק כ"ח פסוק י"ב).
[הרמב"ן] מפרש:
"הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם, וזה טעם "מלאכי אלוקים"… והבטיחו, כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם, [וישמרנו ויצילנו מידם].
אמרו (שם בפירקא דרבי אליעזר): "הראה לו הקב"ה ארבע מלכיות מושלן ואבדן… הראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים (=מדרגות) ויורד…".
[במילים שלנו]:
בחלום ראה יעקב את המלאכים המנויים על ארבעת המלכויות (בבל, פרס-מדי, יוון ואדום) עולים ויורדים בסולם שמתחיל בארץ וסופו מגיע לשמים.
המדרגה אליה הגיע המלאך מסמל מספר שנות המלכות. מלכות פרס = 52 שנים.
הקב"ה אומר ליעקב שהוא יישאר תמיד קרוב אליו וישמור עליו ולא ירד.
בגלות בבל [דניאל הנביא] מתנבא על אותם מלאכים ומתאר את המלאכים כ[חיות], את החיה של פרס מתאר כך (בתרגום לעברית):
"[וְהִנֵּה חַיָּה אַחֶרֶת שְׁנִיָּה, דּוֹמָה לְדֹב… וְכֵן אוֹמְרִים לָהּ: "קוּמִי אִכְלִי בָּשָׂר רָב]" (דניאל, פרק ז' פסוק ה').
המלכות הפרסית דומה בנבואת דניאל לדוב ואומרים לה ללכת לאכול בשר רב.
מה הקשר של מגילת אסתר לכל זה?
*
" [וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ*שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה]" (אסתר, פרק א' פסוק א').
אחשוורוש מחולל במלכותו מהלך מדהים בזמן קצר!
לא עוד מלכות ששולטת על כל העולם
