וזה מגיע למצב שאני בוכה בלילות כי אני לא יודע איך אני אתחתן…

מה קורה צדיק?
קבל סיפור אמיתי בתכל'ס על ההבדל בקטעים האלו בין בנים לבנות:
בנים, זאת אומרת אנחנו והדבר הוכח ונבדק סופית באישוש עם החברים שלי,
שומעים הצעה, מבררים פרטים כלליים ת'יודע,
פחות או יותר,מה היא עשתה,קצת רקע, איך היא נראית ואוקי, קבענו!
כי אנחנו יודעים שיאללה, למה להתחיל לחפור, כולה דייט.
זה לא שאנחנו הולכים לשבור מחר צלחת.
אבל בנות?
אותן בנות שכתבת שהן מבררות עליך…זה כבר משהו אחר.
מתי הבנתי את זה סופית?
בעקבות הפעם האחרונה שניסיתי לשדך לחבר שלי מישהי.
אל תשאל.
במבחני המיון של המוסד נראה לי לא שואלים כל כך הרבה שאלות.
קודם כל זה לא שהבת בעצמה הלכה לברר על החבר שלי.
מה פתאום.
אלו החברות שלה, והן, לא רואות בעיניים, מצויידות בעיפרון ודף, באמת כישרון מבוזבז.
נראה לי אם מערכת הביטחון תשים עליהם עין,נוכל סוף סוף לוותר על 'נוהל שכן'.
עזוב אותך חיל האוויר, צה"ל, רק תן להם לדבר עם נסראללה ואחרי 5 דקות כל
לבנון שלך…
ואז אחרי שגייסתי את מיטב כישוריי הרטורים כדי להסביר להם שהחבר שלי הוא לא:
א.נשא של מחלה מסוכנת
ב.עומד להשתמד ובעל שורשים קתוליים סמויים.
ג.הולך לתת עיניו בשדות זרים…אחרי זה הגיע הקטע הרפואי:
'יש לו בעיות רפואיות שאתה יודע עליהן?'
אני כזה,'הא?'
היא מצחקקת, 'נו אתה יודע, משהו רפואי שיוכל לסכן אותה, את החברה
שלי…כבר סיפרתי לך כמה שהיא מיוחדת נכון?'
'כן כן, סיפרת…ולא, אני לא חושב שיש לו משהו מיוחד רפואי…'
היא צחקה.
אני ממש לא (ונראה לי שכאן גם ההזמנות לומר לך, חברה יקרה:
אם את לא רוצה לשמוע תשובה על השאלה שלך: איך הוא נראה?
ממש צדיק, באמת, יש לו לב זהב.
אל תגידי לי על המשקל ההפוך אודות הלוק של החברה שלך:
מקסימה…פשוט נשמה, מלאך.
כי עד עכשיו יש לי חבר שכל פעם שאני רוצה להציע לו מישהי עושה לי פרצוף)
הקיצר, לקראת הסוף אני שואל אותה:
'תגידי, מה הסיפור שלכן? למה אתן הופכות כל דייט לאיזה פרוייקט של נאס"א,
זה לא שהם מחר הולכים להתחתן את יודעת…כולה יוצאים, מבררים אם יש
מצב…כן כן, לא לא, שלום שלום…'
'אני שומעת…', זה מה שהיא ענתה. 'מעניין…'
אוקי…שמח שזה לפחות מעניין אותך.
אז אח שלי, קודם כל צא מהסרטים.
זה לא אתה, זה הן!
אין מה לעשות, וגם אין כל כך על מי לכעוס כי זה לא מגיע ממקום רע אלא
ממקום של עייפות.
מבחינתנו ללכת לדייט זה אומר ללבוש איזה חולצה, מכנסיים,הכיפה במקום ויאללה…
בת זה כבר סרט אחר.מבחינה זה הרבה יותר מלחיץ.
זה אומר להתכונן נפשית, לעמוד מול המראה.
לעמוד מול המראה…לעמוד מול המראה….
ולכן הן מרגישות, ככה הבנתי, שאת מלאי כוחות הנפש שלהן הן רוצות ל'בזבז'
על מדוייט כזה שנבחר בפינצטה.
לכן בוא ונסכם את זה ב: צודק לגמרי…זה באמת בררנות יתר (שגם עליה אין
לנו כל כך מה לעשות בגלל הסיבות הנ"ל) בכל אופן אל תשליך מכאן עליך..כי
אתה באמת בסדר גמור!
עכשיו…לגבי היאוש שלך ותחושת ה'אין לי כוח לסחוב יותר ועד מתי נמשיך
ונשתה את כוסות הקפה-הפוך-נטול-2 סוכר ועם-הרבה-קצפת-מלמעלה-תודה'
האלו… '
זה הכול בגלל תפיסת העולם שלך!
הגישה שאיתה אתה מגיע לפגישות, שהיא אומרת
פחות או יותר:
'בו'אנה אני כבר לא צעיר ועדיין לא התחתנתי, נמאס לי להוציא כוחות נפש על
הדברים האלו, מה יהיה הסוף?'…
כלומר אתה רוצה לראות תוצאות!
ואז…כשהתוצאות לא מגיעות, אתה חוטף דיכאון.
למה?
מהסיבה הפשוטה שאנחנו חוטפים דיכאון:
אנחנו מוציאים יותר כוחות נפש מאשר
אנחנו מקבלים בחזרה ואז הסקאלה של שעון כוחות הנפש שלנו מראה על הקו
האדום.
ממש כמו ציון במבחן.
למדת למדת למדת, השקעת הכול ובסוף, אופסי…לא יצא.
לא תתאכזב?
אז אם בא לך למנוע את זה, כדאי שתתחיל פשוט לשנות גישה, תפיסת עולם
וקודם כל זו הידיעה שאותה אנחנו צריכים ממש לנשום ולהסניף שלהבדיל מעולם
הציונים בו לתוצאה מעצם העניין יש משמעות,
כאן, בעולם הדייטים אנחנו הולכים בעיקר לפי הכלל:
"לא עליך המלאכה לגמור, אבל אין אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב, טז)".
נכון, יש גם את ההשתדלות, את ה'אבל אין אתה בן חורין ליבטל ממנה', לצאת,
לנסות, לשאול, לשאול עוד…הכול סבבה, אבל עדיין אנחנו צריכים לזכור שאם
כל הכבוד לשאלות ולחקירות שלנו, אם כל הכבוד לחברות לדף ולעיפרון, בשורה
התחתונה:
לא עליך המלאכה לגמור!
מה לעשות, נרצה או לא, זה לא אנחנו שמחליטים אלא הריבונו של עולם
ובדיוק על זה אמר כבר מרן החזון איש:

ש'השידוכים' זה אחד מהדברים שרואים בהם ממש בחוש את יד ההשגחה העליונה!

אתה לא מאמין איזה סיפורים רצים, דברים שמראים
שכשהריבונו של עולם מחליט שהגיע הזמן…אז זה יבוא לך בהפוכה לפנים תרצה
או לא.
דבר נוסף וזה מה שכתבנו כבר קודם:

אתה לא אמור לרצות להתחתן בשביל להתחתן אלא אתה אמור לרצות להתחתן בשביל
להתקרב יותר לקב"ה!

לכן אם תחשוב על זה קצת, תגלה בעצם שכל העצבות שלך לא אמורה להתחיל בכלל.
בשביל שלא נהיה לגמרי תלושים אז נכון, זה מבאס והרבה יותר ממבאס עד
שאנחנו מוצאים את החלק החסר שלנו.
זה קשה, מתסכל, מפוצץ, מחרפן, מדכא ואם יש מילה שלא רשמתי אתה מוזמן
להוסיף…הכול נכון…ומצד האמת גם אם נבין את זה בשכל עדיין הלב שלנו
ימשיך להרגיש לא כל כך נעים כי אין לנו כפתור אדום ללחוץ עליו והדברים
האלו, של ה'והשבות אל לבבך' לוקחים זמן ועבודה.
אבל אם תחשוב על זה, אם תנסה כמה שיותר לחיות את זה, אני בטוח שיהיה לך
הרבה יותר קל.
הרי ממה נפשך,בכל אופן בשורה התחתונה אנחנו רק עושים את שלנו והקב"ה בסוף
מחליט כמו שכתוב:
"אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובלי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה'
אישה לאיש"
ויותר ממה שעשית אין לך מה לעשות ולא רק זה אלא שהקב"ה לא רוצה ממך עוד
נו, אז מה הוא כן רוצה?
שתסמוך עליו!
אחד מהדוגמאות ששמעתי מהחברים הנשואים שלי בדבר הדברים שבחיים שלך אל
תאמר לאשתך היא הדוגמא למשל שאתה רואה אותה מבשלת במטבח, ואז פתאום נדמה לך
שהיא שכחה לעשות איזה משהו, להוסיף רוטב או אין לי מושג מה…אז בחיים אל
תבוא אליה ביציאה של:
'אממ…לא שכחת להוסיף עכשיו את הרוטב הזה..?'
כי זה יכול לשגע אותה.
'מה, גם כאן אתה לא סומך עליי שאני יודעת מה אני עושה, לפחות בממלכה שלי,במטבח?'
כמו שאתה בתור גבר היית מתחרפן אם אשתך אי"ה תגיד לך באמצע שאתה לוחץ על הדוושה,
על הקיק דאון במכונית:
'נדמה לי שאתה מאמץ את האוטו יותר מידי, מה אתה אומר, אולי תחליף הילוך?'
הלו, עד כאן! ממתי את מבינה בנהיגה ועוד הולכת להגיד לי איך לנהוג…(אתה
לא באמת הולך להגיד לה את זה כי אחרת תצטרך לפרסס לרבנות..אבל זה
הכיוון).
אז גם כאן.
הקב"ה בשלב הזה בחיים שלך, שלב ה'יציאות' לא רוצה ממך הרבה.
רק שתעשה את ההשתדלות שלך ותסמוך עליו.
איך תדע שאתה באמת סומך עליו?
השמחה!
אם אתה שמח, אם אתה מאושר, אז כנראה שאתה באמת סומך עליו.
כמו שלמדנו מדוד המלך:
"אלא אם לא שויתי ודוממתי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי"
'כגמול עלי אמו'
ראית פעם איך נראה תינוק קטן שהולך לישון על הזרועות של אמא שלו?
יש הבדל בין תינוק שישן על אמא שלו בסתם יום לתינוק שישן על אמא שלו
במלחמת לבנון השנייה?
תגיד לו: 'נו י'מטורף, מה אתה כזה רגוע? עוד שנייה, הולך ליפול עליך קטיושה…רוץ!'
והוא?
רק יסתכל עליך במבט של…'אין לי מושג מה אתה רוצה, אבל אם עוד פעם תעיר
אותי אני שם לך ביס…'
זה לא מעניין אותו בכלל.
כמו חתן שמתחתן ואבא שלו הוא בעל האולם.
אחרי החתונה, הוא שם את הצ'ק למנכ"ל האולם והמנכ"ל באה אליו חיוור:
הצ'ק חזר…
והוא..החתן..הבן…לא מעניין אותו…חזר מה חזר..אבא ישלם כבר…
אז רצתה ההשגחה לזמן לך את ההיא שחושבת שהמוצא שלך בעייתי…(שזה מראה
על בת עם עומק פנימי מדהים…)
ואת הראשונה שחושבת שאתה נמוך, גבוה, חזק, חלש…
ומעשן מלבורו אדום והיא בקטע בכלל של לייט…אוקי, אז מה? מה איכפת לך?
אתה עשית את שלך?
סגור סיפור אח שלי! תן לאבא לנהל קצת את העיניינים!
וזה נראה לי מה שהוא רוצה ממך ומכל אחד שנמצא עכשיו ב'שידוכים':
בוא נראה אתכם סומכים עליי!
הרי העולם שלו?
שלו.
והבנות, גם שלו?
שלו…
ו..הוא אוהב אותך כמו בן?..מזה כמו בן…הרבה יותר מבן…כמו שכתוב בתפילה זכה:
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בְּנוֹ שֶׁמָּרַד
בְּאָבִיו וְיָצָא מִבֵּיתוֹ.
וּבְשׁוּבוֹ אֶל אָבִיו בְּבשֶׁת פָּנִים בִּבְכִי וּצְעָקָה
וּמִתְנַפֵּל לְפָנָיו,
מִדֶּרֶךְ הָאָב לְרַחֵם עַל בְּנוֹ.

אז גבר…כל מה שנשאר לך באמת לעשות…הוא רק להפנים את זה, להשיב אל
הלב, לצאת מהסרטים ו…יאללה באמת בשמחה!

עכשיו באופן יותר מעשי, אם כל הכבוד ויש כבוד לאתרי השידוכים האלו, יש לך
עוד אלף ואחד דרכים אחרות להכיר.
יש את השדכניות הקלאסיות ויש את החברים ותזכור ש'הרבה שלוחים למקום' זה
לא רק משפט יפה, אלא דרך חיים.

קח את הבכי שלך בלילות למקום בונה, 'ללב נשבר' לא לעצבות!
הריבונו של עולם לא הלך לישון, הוא שם, רואה אותך, מרגיש אותך, חי אותך.
הוא רק מחכה שגם אתה תחיה אותו בחזרה.
והמוצא שלך יכול אולי להיות בעייתי לבת הזו או לאחרת
אבל אני מבטיח לך שלאשתך, הוא לא יהי'ה בעייתי.
וזה בעצם מה שחשוב לא?

שיהיה לנו פתקא טובה וחג שמח!

אם בא לך לשאול או לחדש או סתם להביא איזה תלוש של הנחה שיש לך…בכיף!

רק טוב, בשורות טובות
אבינועם
avinoam811@gmail.com

הישיבה התיכונית 'שעלבים'