וידוי בקריאת שמע שעל המיטה

שלום רב!
באופן כללי, מגמת הוידוי הנאמר בראשית ק"ש שעל המיטה הינה התנקות, עד כמה שניתן, מכל שמץ קלקול שאנו עוללנו לאחרים, או שאחרים עוללו לנו, ועיכוב המחילה להם מעיבה על מצבנו הרוחני כל עוד אדם נידון ונענש בעבורנו. עצם הבעת הרצון למחוק חובות, גם בה עצמה יש את הכח לפעול את פעולת התקון הרצויה. וכדברי הגמ' ביומא (כג ע"א): "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנא' נושא עוון ועובר על פשע – למי נושא עוון, למי שעובר על פשע". "מבואר כי המעביר ומוחל, כפי מדתו אשר נוהג נוהגין עמו גם כן" (מהר"ל, נתיב הנדיבות).
מדין הוידוי יש לפרוט את כל פרטי העברות עליהן מתחרט, אך מה יעשה מי שנאנס ולא עלו במוחו כל העוונות כולם, האם בכך תמנע ממנו לחלוטין אפשרות הוידוי. אלא ודאי שעל האדם להשתדל להעמיד לנגד עיניו את כל חטאיו ולהצהיר מפורשות שאל זה החטא לא ישוב לעולם, ומה שלא יוכל – די שיביע באופן כללי את רצונו המלא בהתנקות והטהרות מטומאת העוונות, "וה' יעשה הטוב בעיניו".
בצורה דומה מסיימים אנו את הוידוי הגדול הנא' מס' פעמים במהלך תפילות יו"כ: "את הגלויים לנו כבר אמרנום לפניך והודינו לך עליהם. ואת שאינם גלויים לנו לפניך הם גלויים וידועים… כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון בכל דור ודור…". את הגלוי והידוע אנו מרבים לפרט, אבל את הנסתר שאיננו מעלים בדעתנו חפצים אנו במחילה של חסד מאת מלכנו, בעל הסליחות. והוא הדין ביחס לגלגולים שציינת אין לדרוש מהאדם מעבר למה שהוא יודע כעת, אך עליו בכל זאת לגלות את עצם רצונו המוחלט בתקון, טרם עלות נשמתו לעולם העליון לשם סיכום יומי.
המשך לעלות מעלה מעלה, ובהצלחה רבה בהמשך.
אבנר, חברים מקשיבים.