ויכוח עם אם שכולה

שלום לך.
השאלה ששאלת היא שאלה יפה וחשובה. כיצד מסבירים עמדה למי שחושב אחרת ממני? הוספת גם לציין שצריך לחשוב מה הוא מסוגל לקבל, מה הוא מסוגל להבין, שזו נקודה חשובה בכל העניין. אנסה לעזור ואני מקווה שגם אצליח.
הדבר הראשון הוא דבר שכתבת ואינני יודע מדוע שללת אותו. הטיעון שנוכחות שם מגינה על תל אביב ואשקלון היא טענה ביטחונית ולא טענה אמונית. עצם העובדה שאנחנו צריכים להתיישב בארץ ישראל זו אכן נקודה אמונית שיש החולקים עליה, אבל הנקודה הביטחונית היא נקודה שיכולה לעמוד כשלעצמה. אמנם היא נתונה לויכוח, אבל זה טיעון לגיטימי שתקף גם לגבי אדם שאינו מאמין.
טענה נוספת שאני חושב שהיא אמיתית היא שזה לא ´פייר´ להתווכח בצורה כזו. כאשר עומד לידי אדם כואב, אדם שעבר צער, לא נעים לענות לו, ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא טוען שאני האשם במוות. שימוש בכאב אישי בזמן ויכוח הוא תוצאה של הכאב, אבל צריך להבהיר שלא כך מנהלים ויכוח. גם אני טוען שקרובים שלי נהרגו בגלל טעויות של אנשים שמסרו רובים למחבלים, שיחררו רוצחים מבתי כלא, פינו יישובים ובכך הגדילו את טווח שיגור הקסאמים ועוד ועוד. כאשר אני אומר שלפי דעתי דברים אלה גורמים למוות אני מתווכח בצורה פשוטה ולגיטימית. כאשר אני אומר שקרוב שלי מת בגלל טעות כזו זה לא ויכוח, זה ניצול של עולם הרגש.
כוחו של עולם הרגש בכך שהוא ´מעוות´ את השכל. אני יודע שצריך להרוס בית מסוים כי הוא ביתו של מחבל מתאבד וצריך ליצור הרתעה, אבל אז רואים תמונה של ילד קטן עם חולצה קרועה מחפש אוכל בפח וכתוב שם שאין לו בית. . .
וכי יש מישהו שלא נצבט לו הלב? הרגש לא שופט אמת, הוא שופט רגש.
וכאשר מערבים רגש בויכוח זהו לא בירור של אמת. צריך להעמיד את הדברים במקום. יש כאן שני טיעונים, שני צדדים המתווכחים מהי הדרך האמיתית לשלום (מעבר לויכוח מהו מקומו של השלום, האם נכון למות למען חבל ארץ זה או אחר וכו´ וכו´). זה שאחד הצדדים כאב באופן אישי לא אומר שהוא צודק, אז למרות כל הכאב שבדבר, צריך להבהיר את הדבר הזה ולהוריד את הטיעון הזה מהדיון, משני הכיוונים. אפשר להביא נתונים כמו ´מספר הנרצחים עלה מאז הפינוי מגוש קטיף´, זהו טיעון ´אמיתי´, ´סטטיסטי´, אבל אי אפשר להשתמש בטיעוני ´רגש´. זה פשוט הורס הכול.
ונקודה שלישית ואחרונה –
יש דברים שבהם גם אם המיעוט טועה צריך לחשוב היטב איך והאם בכלל להתעמת איתו.
הערבים הם מיעוט במדינה והם פועלים בכוח. האם אותה אישה חושבת שנכון להפעיל נגדם כוח שווה? כאשר הם הורגים ילדים גם אנחנו נהרוג את ילדיהם? אני לא חושב שהיא חושבת כך. בין אם היא צודקת ובין אם לא, זוהי דוגמא לכך שגם כאשר מישהו טועה צריך לחשוב כיצד מגיבים כלפי טעות זו, כי אנחנו עם אחד שחי במדינה אחת, מדינה דמוקרטית, וחלק גדול מהרעיון של דמוקרטיה הוא הגבלת השתלטות הרוב על המיעוט. העם שולט, לא הרוב.
כאשר חלק מהעם חושב משהו, גם אם הוא מיעוט, לא רומסים אותו. גירוש אנשים מבתיהם בקנה המידה שהיה ושעליו מדובר הוא צעד לא לגיטימי במדינה דמוקרטית. נקודה. זה שעשו את זה ´חלק´, שהתקשורת עזרה להוריד את הדיון מסדר היום, כל זה לא הופך את העניין לבסדר. לפעמים, כדי לשמור על הדמוקרטיות של המדינה, אנחנו צריכים לשלם מחיר כואב. הרבה דברים שאני חושב שהם נכונים לא יוצאים אל הפועל כי יש מי שחושב אחרת. אם אני מסוגל להבין שבשביל לשמור על הדמוקרטיה צריך לדעת כיצד ליצור רוב, כיצד לעשות את הדברים בצורה נכונה ורגישה לסביבה, כך גם הצד שכנגד צריך לעשות כלפי. על אחת כמה וכמה כאשר הוא דורש ממני לעשות זאת.
רוצים שלא אחסום כבישים בזמן שמגרשים אותי מהבית? גלו את אותה הרגישות ואל תגרשו אותי. אין ספק מה יותר חמור מבין השניים. . .
לסיום אני רוצה לכתוב דבר אחד נוסף – אני חושב שבדרך כלל מי שהבן שלה נרצח בפיגוע אינה פתוחה רגשית לקבל דעות אחרות מדעתה. לפעמים זה יכול אפילו להזיק. לכן, אם אינך מרגיש בטוח שאתה יודע לדבר בצורה שהיא תקבל את הדברים, הייתי מציע לא להיכנס בכלל לויכוח איתה. בכל מקרה, אתה צריך לשדר הרבה הרבה כבוד כלפיה והערכה ברובד האישי.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il