זה הדרך להתחשל בחברה?

שלום רב!
אכן, לצערי הרב, ישנה שחיתות רבה בכל מערכות השלטון בארץ, וגם בלימודים, בעסקים, וכו´. כך, למיטב ידיעתי, בכל העולם. אך האם זה פוטר ואתנו מהחובה להיות ישרים?
כשהיינו קטנים, הייתה המורה שואלת בקול מעצבן: "ואם כולם היו קופצים מהגג, גם את היית קופצת?!" היום, כשאנו בוגרים יותר, אנו מפנימים את הרעיון, אבל משתמשים במילים אחרות…
ישנו פסוק בשיר השירים, בפרק האחרון, שכמו רוב הפסוקים בשיר השירים, לא ממש ברור: "מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה? אם חומה היא נבנה עליה לוח ארז, ואם דלת היא, נצור עליה לוח ארז". שמעתי על כך, עוד מהרב שלי בישיבה התיכונית, אי שם לפני הרבה שנים, פירוש נפלא. הקב"ה רוצה ליצור את עם ישראל בעולם, עם שיביא את בשורת הא-לוקות לעולם כולו, ולשם כך הוא צריך, לבחון מועמדים. "אם חומה היא", אומר הקב"ה, שלא מזיז לה ה"רוחות" בעולם, תרבות, חוסר תרבות, אמונות של אחרים… אם מדובר באדם שמסוגל לעמוד מול כל השאר כחומה בצורה, אז "נבנה עליה טירת כסף" – אפשר לבנות על אותו אדם בניין מפואר, עשוי חמרים יקרים, שיחזיק מעמד לנצח. אבל "אם דלת היא", שנעה לפי כיוון הרוח, ולפי דחיפות של אנשים מסביב, "נצור עליה לוח ארז", נוכל, אמנם, אם מדובר בצדיק, לבנות כאן בנין של אמונה, אבל משהו קטן וזמני, עשוי חומר שמתכלה מהר… זה לא יחזיק מעמד לדורות הבאים… אברהם אבינו, שנקרא עברי משום שכל העולם מן העבר האחד, והוא מהעבר האחר, כפי שמסבירה הגמרא, עמד בנסיון, ונחשב כחומה בצורה. זו הסיבה שאנו, צאצאיו, נקראים עם ישראל…

אני מבין את גודל הפיתוי לעשות "כמו כולם", ולהצליח, אבל מהי הצלחה באמת? כסף? ואם, חלילה, הוא משמש לעשיית עבירות, מה כאן ההצלחה? אולי תואר? אבל אם הוא הושג שלא ביושר, מעבר לתעודה, היכן כאן ההצלחה האישית שלי? האם באמת הצלחה נמדדת רק לפי תואר וכסף? ואם כן, ביחס למה, לצורך שלי, או בהשוואה של גודל הבית שלי מול בית השכן? את מדברת על תיקון המצב של החברה הישראלית ושל המדינה, אבל אני לא רואה את עצמי כל כך גדול ומשפיע. מה שאני רואה מול עיני זה רק יכולת התיקון שלי את עצמי…
שלמה המלך החכם באדם, כתב פסוק מדהים בעומקו, ובפשטותו, ויש אף ששרים זאת בסעודה שלישית: "אל תירא כי יעשיר איש, כי ירבה כבוד ביתו. כי לא במותו יקח הכל. לא ירד אחריו כבודו" לפעמים נראה, בעולם הזה, כי מישהו מצליח, כולם מכבדים אותו (או את כספו…), יש לו הרבה כסף וכדו´. אך מה נשאר מזה לאחר 120 שנה? כאשר הוא יגיע לעולם הנצח, שם 120 שנה הם רגע חולף, האם גם שם ייחשב מוצלח? הרי עושרו, ביתו וכבודו, יישארו כאן, ומה שייקח איתו יהיה הרמאות, חוסר היושר… האם הוא הצליח בחיים? משי שאינו מאמין בעולם הבא, יאמר שכן…

את כותבת כי לימדו אותך ש"הדשא של השכן ירוק יותר", ובכל זאת אסור לפזול אליו, אך חשבת פעם לעומק מדוע הדשא של השכן תמיד ירוק יותר? הרי כשהשכן מסתכל על הדשא שלי, הוא רואה ששלי ירוק יותר, כי אני שכנו! הסיבה היא, שכאשר אנו מסתכלים על דשא מרוחק, ומהצד, אנו רואים רק את הירוק, שבולט, אבל כשאנו מתקרבים, כמו בדשא שלנו, ומביטים מלמעלה ומקרוב, אנו רואים את כל ה"קרחות", המקומות הצהובים הנמוכים וכו´… כך גם בחיים! האם באמת מי שיש לו כסף או תואר מאושר יותר ממי שאין לו? הרי ישנם אינסוף מחקרים המוכיחים כי לרוב האנשים העשירים יותר מאושרים פחות! לא תמיד, אני יודע, ובד"כ זה נראה הפוך, אך מהיכרותי עם מספר עשירים, אני יודע שאני מעדיף את חיי, למרות שאפילו לומר שיש לי רק מעט כסף יהיה הגזמה… אבל חיי הם שלי! זה לא הציון של שכני ללימודים, לא התואר של חברי, ולא הכסף של אנשים אחרים! אני עצמי, ואני חי בשלום עם עצמי!

אז יהיה לך ציון של 90 במקום 80, כפי שכתבת. ומה? באמת תרגישי שאת ראויה למחמאות על ציון גבוה? ויהיה לך תואר שהושג ברמאות. האם באמת תרגישי בנוח כאשר יקראו לך ד"ר, ואת יודעת שתואר זה שייך לאחרים? יכול להיות שכן, אבל אני רוצה להאמין שלא, משום שרוב בני האדם ישרים בטבעם, גם אם, בגלל חולשה, לא מסוגלים להתגבר על הפיתוי…

אז מה אפשר לעשות, את שואלת?
אפשר לחיות את חיי בהשוואה לחיי שלי בלבד, להשאר נאמן לעצמי,ולדעת שזו ההצלחה האמיתית בחיים, גם אם נראה את התוצאה רק לאחר החיים, בעולם הבא… אבל מעבר לכך, אלה החיים גם כאן! אני מצליח להשאר עצמי, נאמן לעצמי ושלם עם עצמי, למרות כל המכשולים! לעניות דעתי, זה מספק הרבה יותר מכסף, תואר, או כבוד שלא מגיע לי…

אני לא חושב שאפשר לפתור את הבעיה במישור של הצלחה מול האחרים, אני פשוט חושב שהבעיה הזו לא קיימת, משום שההשוואה צריכה להיות אחרת לגמרי!
רוצה כבוד אמיתי? "איזהו גיבור, הכובש את יצרו"! הגמרא מספרת על רבי שמעון בר יוחאי, שכאשר שמע חכם אחר אומר "ראיתי בני עלייה (= אנשים מעולים) והמה מועטים", אמר "ואני ובני בהם, ואם שניים הם, אני ובני הם". ומה? האם רשב"י, שידוע בצדקותו, סובל ממחלת גדלות?! אלא שההסבר שאני שמעתי הוא, שרבי שמעון בא להעביר לנו מסר מדהים. אסור לאף אחד לומר כי "כולם חוטאים" ו"יש סך הכל 20 צדיקים בעולם, למה שאהיה מהם?" או דברים מסוג זה! יש בני עליה מועטים בלבד? על כל אחד ואחד לומר "ואני בהם"! כל אחד חייב להתאמץ להיות מאותם יחידים! יש סך הכל שניים כאלה בעולם כולו? זה צריך להיות אני ובני, שהוא ההמשך שלי!!! זוהי נקודת המבט של היהדות! הבחן מול עצמך בלבד, אף אם מסביב הכל מושחת! רק כך תצליח!!!

"והאמת והשלום אהבו"
ברכה והצלחה ובשורות טובות!
משה כהן
Moshec.s@gmail.com