אני לומדת באולפנה. ב"ה אני מרוצה מאוד, גם מהאוירה הכללית באולפנה וגם מהבנות. אלא ש… אחת מהבנות שאיתי בחדר שהגיעה לאולפנה באמצע הלימודים שונה משאר הבנות, מה גם שאנו התגבשנו בתור קבוצה כבר. עברו מספר חודשים והיא עדיין לא השתלבה לגמרי. הבעיה היא לא איתה – הבעיה היא איתי. אני מרגישה שהרבה פעמים התנהגויות שלה מרגיזות אותי. רובן לא ממש מכעיסות אותי, אלא גורמות לי למתח ולעצבנות. עד כדי כך, שאני מעדיפה שלא לשוחח איתה או ליצור עימה קשר, עד כמה שניתן. חלק מהבעיה אני חושבת היא באמת ההתנהגות שלה- היא ילדותית מעט, אומרת דברים שלא במקומם ופעמים רבות חוקרת את הבנות דווקא על הנושאים שהכי רגישים אצלן. העניין הוא, שהיא לא עושה זאת מתוך רוע, אלא מתוך תמימות. זו הדרך שלה לתקשר עם העולם, וגם אם לפעמים ניסינו להסביר לה היא או נפגעת או ממשיכה בשלה. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מדברת אליה בצורה לא נעימה, חסרת סבלנות, או מתחמקת ממנה. אמנם אני חושבת שאני לא ממש מעליבה אותה או משפילה אותה ח"ו, אבל כואב לי כשאני מרגישה בחשש שלה כשהיא פונה אליי, כיוון שאני יודעת שאני גרמתי למצב הזה, וגם שהיא חסרת ביטחון באופן כללי, ואני עוד יותר הורסת לה. אבל אני לא מסוגלת להפסיק. ניסיתי הרבה, אני מנסה לרסן את עצמי או למנוע מצבים מסויימים שיגרמו לי לפגוע בה, הבעיה היא שאני נמצאת איתה ועם שאר הבנות כ—-ל הזמן, ולפעמים אני ממש נהיית עצבנית ולחוצה, מרוב שאנחנו יחד כל הזמן.מה גם ששאר הבנות נוהגות לרדת עליה או להתעצבן עליה על דברים שהיא עושה – כי היא לא נוהגת בטקט וברגישות ובאחריות, למרות שהרבה בא לה מתמימות. ולי כמובן, שהאווירה הזו רק גורמת עוד פחות להיזהר. בבקשה בבקשה תעזרו לי, אני מרגישה שאני עושה לה עוול, וגם פוגעת בעצמי. והיא באמת לא בנאדם רע או שלילי. פשוט אנחנו סוג שונה של אנשים. אני חייבת להפסיק!
שלום לך. ראשית ישר כח על השאלה. זה מאוד אמיץ מצדך ומעיד על רמת מוסריות ורגישות חברתית גבוהה. הייתי רוצה להציע לך כמה הצעות כיצד תוכלי לעצור את ההתנהגות שאת אינך מעוניינת בה. אבל, כדי שתוכלי להבין את רוח ההצעות שלי, אסביר לך מה לדעתי הבעיה שאת וחברותייך סובלות ממנה: עברתי על המכתב שכתבת וליקטתי ממנו כמה מילים: בעיה, מכעיסות, מרגיזות, מתח ועצבנות, רגישים, רוע, התעקשה, נפגעת, לא נעימה, חסרת סבלנות, חשש, הורסת לה, לרסן את עצמי, עצבנית ולחוצה…. כל כך הרבה מילים של כעס ומתח במכתב כל כך קצר! אני חושב שיש ביניכן מתיחות מאוד קשה ולכן אתן לא מצליחות (אפילו שאתן מנסות) לשנות את היחסים ביניכן.
יש משפט באנגלית שאומר כי אין הזדמנות שניה לעשות רושם ראשון. כשהבת החדשה הגיעה (אני אקרא לה יעל לצורך המכתב..) אתן כבר הייתן מגובשות והיה לכן מאוד קשה לקבל אותה. לכן, עד היום קשה לכן לקבל אותה – שכן הרושם הראשוני שלכם כלפיה היה מן הסתם – אוי, אנחנו צריכים עכשיו להכניס עוד מישהי….
לדעתי עליכן לפעול כדי לתקן את הרושם הראשוני שנוצר אצלכן כלפיה. עוד לא מאוחר לתקן את הרושם הראשוני. אם לא רציתן לקבל אותה מיד – העצה היא לעשות את זה כמה שיותר מהר כרגע, כדי לא להמשיך עם הדרך הכואבת שאותה בחרתן כש"יעל" הגיעה.
איך עושים זאת? ראשית, יש לסלק את הדעות הקדומות. את בעצמך כתבת כי "יעל" מנסה לשאול אתכן שאלות ואתן מתחמקות ממנה בגלל שהיא חסרת טקט. בואי ננסה לחשוב כרגע מה היה כאן – הגיעה בת חדשה ומרגישה שכולן לא ממש שמחות לקבל אותה. היא מנסה ליצור קשרים עם בנות אחרות אבל הן קצת מתעלמות ממנה. אז "יעל" מנסה ליצור קשרים יותר עמוקים ומתעניינת בדברים אישיים יותר של הבנות, כדי ליצור קשר. התגובה של הבנות היא עוד יותר חשש והסתגרות וגם הערות (ביקורת לא בונה!!!). אם את מרגישה שהמצב הזה הוא לא בסדר את צריכה לדבר עם "יעל", לנסות להסביר לה בשקט מה מפריע לך בהתנהגותה. הערות בפני כל שאר הבנות הן לא אמצעי לתיקון דרכי אותה הבת. ההערות האלה רק נותנות לך תחושה זמנית שאת צודקת, ול"יעל" ההערות "מעניקות" עוד ריחוק ועוד השפלה (גם כשהיא קטנה). בשיחה כנה ופתוחה את תופתעי מאוד. את תגלי שיש לה הרבה דברים בבטן ושבאופן מפתיע – גם לה לא קל.
שנית את צריכה לדבר עם שאר הבנות – ללא נוכחות "יעל". צריך להעלות את הדברים בשיחה פתוחה אישית או קבוצתית, ולדבר על הנוושא הזה. הרי לא יתכן שרק לך מפריע כל הסיפור הזה. אם תחליטו לשנות את המצב ואת היחס – הכל ישתנה.
אתן ממש חייבות להבין – לפעמים יש אדם שהוא חסר טקט. טקט זה סוג של תכונת אופי. כמו שישנם אנשים רחפנים או אנשים גאותניים או אנשים לבביים – כך ישנם אנשים שהם חסרי טקט. חוסר טקט מעיד בד"כ על לב רגיש, אבל על בעיות בתקשורת בין אישית. במקום להפוך את ה"חוסר טקט" לנושא מכאיב, צריך פשוט להפוך אותו למשהו קומי. להתייחס לזה בקלילות ובהומור ולהתייחס לדברים ברוח טובה.
אם אתן רוצות להכניס אותה לחברה – צריך לדבר איתה. להתעניין בכנות במה שהיא עושה ואוהבת ולנסות לומר בחיוך אמיתי בוקר טוב ושלום. זה לא עולה כסף וזה בוודאי מוסיף לאווירה החיובית.
הצעה אחרונה שלי היא לנסות ולארגן ל"יעל" מסיבת הפתעה או משהו כזה ותאמיני לי שלא חסרות סיבות לעשות מסיבה. ברגע שהיא תדע שאתן מקבלות אותה ועורכות לכבודה מסיבה – גם היא תסיר את החומות מסביבה ותגלו אותה כמו שהיא.
לסיום – הכל צריך להיעשות ברגישות ובתבונה. בהצלחה וכל טוב,
אורן.
