חברה טובה מאוד…ופתאום?!

שלום יקרה,
קודם כל טוב שהגדרת לעצמך את הקושי ובטאת אותו. זה הצעד הראשון בדרך לפתרון.
חברה כל כך קרובה וטובה שפתאום בלי שום סיבה הגיונית נהפכת לבן אדם רחוק שרק מחשבה עליה גורמת לכאב. למה זה קרה בבום כזה? מי אשם בזה? מה לעשות או איך לשנות את המצב?
כשקראתי את הדברים שכתבת הרגשתי שהתשובה לשאלות האלה נמצאת בתוכם. קודם כל ברור שאין אף אחת שאשמה במצב הזה. זה לא שאחת ממכן פגעה בשנייה או שעשתה מעשה מסוים שפגע בחברות הטובה שהייתה לכן. (וגם אם עכשיו ההתנהגות שלך או שלה יוצרת יותר ריחוק זה לא באשמתכן, זו התגובה שלכן במציאות שנוצרה.) אלא השינוי בחברות שלכן הוא ריחוק שהתרחש במשך זמן בלי גורם ספציפי, כמו שכתבת "לא מתקופה מוגדרת התחלנו לאט לאט להתרחק"…
אז מה כן גרם לו? נראה שאפשר להסביר את הריחוק בשינוי שכל אחת ממכן עברה בעצמה. הייתן מאוד מאוד קרובות ותוך כדי כיתה ט´ שזה זמן מאוד משמעותי בעיצוב של כל אחת ממכן כל אחת השתנתה קצת, והחברות שהייתה בין שתי הילדות בכיתה ח´ כבר לא התאימה לשתי הבנות בכיתה ט´. במצב כזה יכולה להיות אפשרות שהחברות גם תשתנה ותקבל את הצורה של השינוי שלכן, ויכולה להיות אפשרות שהחברות שהייתה תחלש ולפעמים אפילו תעלם. וזה משהו שכמה שניסיתן לשנות אותו, דיבורים לא עזרו כי משהו במציאות של שתיכן לא נותן מקום להמשך החברות. אתן במקום אחר והחברות של פעם לא תחזור, וחברות חדשה לא תתפתח בצורה מאולצת.
אשאל אותך שאלה- אם היו אומרים לך שהחברות של פעם יכולה לחזור היית רוצה? בטח במחשבה ראשונה את עונה שברור שכן. אבל תנסי לחשוב עוד פעם. האם החברות שלכן הייתה בריאה? האם עכשיו היא תהיה לכן בריאה בהמשך ההתפתחות של כל אחת? את הגדרת את החברות ש"היה בה משהו תלותי, משהו לא טבעי ולא ברור כזה".. אתן מאוד שמחתן והודתן על החברות הטובה שהייתה לכן, אבל נראה שגם קצת הייתן תלויות בה. שהייתה הרגשה כזו שאחת לא יכולה להסתדר בלי השנייה. ושהחברות בניכם נותנת ביטחון שיש מישהי קרובה שאפשר לספר לה הכול ושהיא תמיד איתי גם כשהיא רחוקה. ואז כשנוצר המרחק בשנה האחרונה זה מבהיל וכואב. אבל תנסי לחשוב האם אין כאן משהו טוב בזה שאתן עכשיו מפרקות את התלות הזאת? זה מאוד קשה ויוצר תחושה של בדידות, אבל יכול להיות שחלק מההתפתחות שלכן גורמת לחברות שהייתה תלותית להחלש כדי שכל אחת תוכל להתפתח באמת.
אבל למה נוצרה עכשיו מציאות כזו כואבת שכל הטוב שהיה לא נהפך לחברות כמו עם שאר הבנות, אלא נהפך בדיוק לצד השני- לקרירות ומתח וכאב? דבר שגורם לך לשמוח כשלא יוצא לכן להיפגש, כמו ביום כשהיא לא באה לאולפנא. דווקא בגלל שהיה לכן כזו חברות קרובה וטובה עכשיו המתח הוא גדול כל כך. אם תשבי עם חברה אחרת ולא יהיה לך על מה לדבר, זה לא יהיה נורא. אבל כשאת יושבת עם חברה שהייתה כל כך קרובה אליך ופתאום אין על מה לדבר אז יש תחושה קשה של קור ומתח וכאב. ואז מובן מאוד למה את מעדיפה כאילו לפתור את המצב בכך שלא תיפגשו. אבל כתבתי ´כאילו´ כי פתרון כמו לעבור אולפנא הוא לא פתרון, אלא הוא בריחה ממצב שקשה וכואב לך להתמודד איתו.
אז מה כן פתרון? יכול להיות שאם תביני שהמרחק שנוצר בניכם הוא לא באשמתכן ולא בבחירתכן, אלא הוא משהו שנוצר במציאות כי אתן מתפתחות והחברות שהייתה לכן מפריעה לכן עכשיו להתפתח. אז תוכלי לדבר איתה על ההבנה הזו ותנסו לקבל אותה. זה בטח מאוד קשה לקבל את זה ועוד יותר קשה לדבר איתה על זה. אבל תנסי לחשוב אם זה נכון.
ודווקא אם תקבלו את זה אז המתח שיש בניכן לאט לאט ירד. כי לא תיבהלו שאין קירבה. תדעו שיש מרחק ואפילו שזה קשה תקבלו אותו. ויכול להיות שבצורה כזו שבה תצליחו לפרק את התלותיות ולהשתרר מהחברות שהייתה, תתפתח במשך הזמן חברות חדשה וטובה בניכן. ויכול להיות גם שלא. אבל לך ולה בטוח יתפתחו עוד חברויות אחרות טובות וחזקות מאוד! שבשבילן את צריכה עכשיו להיפתח לחברות אחרות ולהרגיש טוב עם זה שאת מספרת להם דברים שפעם סיפרת רק לה.
מקווה שהדברים קצת נותנים מענה. בכל מקרה אם את רוצה אשמח לשמוע ממך במייל שלי.
שתצליחי ותשמחי ותזכרי שהכל לטובה!
אמונה

emunael@gmail.com