חברות שלי עשו בבני עקיבא מלא דברים ואני לא..

שלום חברה,
אני מכירה את ההרגשה, כולם חלק, ורק את לא. אני זוכרת שכשהכניסו אצלנו להדרכה מי שלא נכנס חשב שזה סוף העולם, כאילו כל חייו ישתנו בגלל זה, אבל היום כשגדלתי, ואני כבר באוניברסיטה, אני יכולה להגיד לך שזה כבר ממש לא משנה. היום אני בקושי זוכרת איזה שבט הדרכתי, ואין לי מושג עם חברות שלי היו מדריכות או לא. אז תזכרי שהתחושה שאת מתארת היא זמנית, והתקופה הזאת תגמר, ויבואו תקופות אחרות בהן תמצאי את מקומך.

מה עושים עכשיו? התחושה הזאת באמת לא נעימה, ולא צריך להרים ידים. הייתי ממליצה לך לחפש לעצמך עיסוקים במקומות אחרים. תנועת נוער אחרת אם יש באיזור שבו את גרה, חוג תפירה, או אפילו לאסוף כמה חברות טובות ולייסד קבוצה אמיתית שתיפגש כל שבת, תטייל ביחד, וכו´. תראי שכשהחיים שלך יהיו מלאים ומספקים כבר לא תשימי לב למה שחברות שלך עושות.
הרבה פעמים במבט חיצוני נראה לך שהדברים זוהרים, אבל אם תשאלי חברה טובה איך זה באמת מבפנים תגלי שזה לא תמיד כזה כיף. חודש ארגון יכול להיות מעייף ומעצבן, ולפעמים המסעות הם סתם ארוכים ובא לך שיגמרו. השאלה אם החיים שלנו טובים או לא תלויה בעיקר בנו, ופחות באירועים חיצוניים. תחליטי שהחיים שלך טובים, תנצלי אותם, תהני מהם, והם יהיו הרבה יותר טובים משל כל חניכה בבני עקיבא!
אני מבטיחה לך.
יעל yaelkagam@gmail.com

ודבר אחרון- לא סיפרת למה את לא בבני עקיבא, אז אני מניחה שאת לא יכולה ללכת, כמובן שאם את יכולה ורוצה יכול להיות שבאמת כדאי לך לנסות.