חול וקודש – הילכו יחדיו?

שלום וברכה.
ביחס לשאלתך, ברצוני לתת הקדמה קצרה.
בתורה ישנם שני חלקים מרכזיים: הגוף והנשמה. גוף התורה אלו הן ההלכות, הדקדוקים והפרטים. הנשמה היא הכיוון והשאיפות של כל המעשים הגופניים.
ואנסה לבאר את דברי.
אדם יכול כל חייו להקפיד על תרי"ג מצוות בדקדקנות- המכונים "גוף התורה" – אך כאשר תשאלי אותו: "מה הערך במצוות, לאן הכל מוביל?", לא תהיה בידו תשובה מספקת, אלא לכל היותר יתלה את מעשיו ברצון לשכר בעולם הבא וכד'. כאן בדיוק מגיע תפקיד לימוד האמונה, שהוא נקרא "נשמת התורה". ע"י לימוד האמונה האדם מברר ולומד לשם מה הכל נוצר, מה השאיפות של עם ישראל, מה הכוחות והעוצמה האמיתית של האנושות ולהיכן כל התורה מובילה אותנו. ההלכה מלמדת אותנו את המעשים הפרטיים, והאמונה – את הכיוון הכללי של התורה והעולם )בהרחבה: ספר "משנת הרב", פרק "הלכה ואגדה") .
 
הקדמה זו קשורה לדבריך בשתי נקודות.
א.      הערה לשונית-סגנונית קטנה: אין חייך, ולא חייו של שום אדם, "מסתכמים בעשיית מצוות" [כלשונך]. מתוך לימוד אמונה, האדם מתוודע לעוד עומקים ורבדים בתורה, לעוד תפקידים וכוחות בישראל ובאנושות, שיש לגלות ולעשות למענם, שאינם עוסקים דווקא בהלכות ומצוות [שההקפדה עליהן כמובן חשובה ביותר], אלא בתיקון העולם, תיקון התרבות, וקידומו של עם ישראל לקראת הופעת ההשגחה עליו בצורה גלויה, ע"י נבואה, מלכות ומקדש עם כהנים ולויים. כמובן שהכל הכל הוא רצון ה', מבחינה זו אין הפרדה אמיתית בין מצוות לפעולות רצויות אחרות.
ב.      כאמור, ע"י לימוד האמונה אנו מבררים מה השאיפה של עם ישראל והעולם כולו. הראי"ה קוק, שהיה מענקי מבררי האמונה בדור כתב, שחלק משאיפותינו באים לידי ביטוי גם ע"י הפיתוח התרבותי, ע"י ציור וסיפרות, פיסול (באופן המותר) ודומיהם (ע"פ הקדמת הראי"ה קוק לשיר השירים, מובא בתחילת סידור "עולת ראיה" חלק ב'). יש אנשים שעניינם זה העיסוק האינטנסיבי בקדש (אורות התחיה פיסקה ד'), ויש אנשים שדווקא מדעי החול מושכים אותם (אורות התורה פרק ט') – אלו ואלו בונים את האומה, בקדש ובחול. במילים אחרות – השאיפות הפרטיות של כל אדם, גם בענייני החול, הן סימן לתפקידו בתהליך הגדול של תיקון העולם. כמובן, לא כל כשרון שאדם גילה בעצמו זאת אומרת שהוא גילה את תפקידו ביקום. אך בהחלט, אם האדם רואה שישנו כשרון או נטיה הממלאת את יומו, הלך מחשבתו וחייו, מוסיפה לו שמחה ותחושת שלמות, והוא מתייעץ עם חבריו ורבותיו, וגם הם מסכימים שכשרון זה אכן מאד יסודי באופיו – עליו לפתחה ולגדלה בגבורה, ובזאת יהיה לברכה לאומה.
כמו כן, ישנם סוג נוסף של כשרונות, הטבועים בכל אדם, שאינם בדווקא "תפקידו" הנשגב למען תיקון וקידום העולם, אלא בגדר תחביב. הראי"ה כותב, שחוץ מאנשים גדולים, תלמידי חכמים, השקועים בלימוד התורה – יש מקום ל"איש מן השורה" [וכן לאשה] לפתח תחביבים אלה, כל עוד אינם פוגעים בעבודת ה', אלא עבודת ה' היא העיקר, והתחביבים – טפלים (ע"פ מאמרי הראי"ה עמ' 198). טפל אין פירושו שאין להם ערך, אפשר להסתכל עליהם כמו התבלין של המאכל, שנותן לו טעם. ואם התחביבים גורמים לאהבת ה', אשר נתן לנו את האפשרות לעסוק בהם, הרי הם עוד יותר במעלה.
בברכה
בנימין