חומר ורוח

בס"ד
שלום וברכה לשואלת היקרה!

1. זוהי שאלה כבדת משקל….
החיבור בין הרוח לחומר הינו נושא רב משמעות ביהדות הדורש ליבון ובירור עמוק.
הרב במדרשה בה אני עובדת העביר לנו שיעור בנושא, אתמצת לך אותו, מקווה שזה יבהיר קצת יותר.
החל מהפסוק הראשון בספר בראשית עומדת השאלה של שילוב בין חומר לרוח.
"בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ"- שמיים במשמעות של רוח וארץ במשמעות חומר.
כבר מראשית הבריאה ישנו ניגוד ומתח בין הארץ לשמיים, בין הכוחות החומריים לאלו הרוחניים.
המחלוקת בין קין והבל ממחישה את העניין.
הבל מסמל את האדם הרוחני.
המילה הבל משמעותה רוח (הבל פה). גם במעשיו מסמל הבל את האדם הרוחני יותר- הוא רועה צאן (ולא עובד אדמה כאחיו), ואף במנחה שהגיש לאלוקים הו משקיע יותר, הפן הרוחני בו מפותח.
לעומתו קין הינו איש החומר, קין מלשון קניין-רכוש, נכסים.
קין הינו עובד אדמה וכשהוא מקריב קורבן "קשה" לו להיפרד מן הקנינים החומריים שברשותו.
כשלומדים את הסיפור בכיתה א' הנטיה הטבעית לראות בקין את ה"רע" ובהבל את ה"טוב"
אך זה אינו נכון…
הבל אינו מייצג את הדמות האידיאלית בעולם.
שת שנולד לאחר מכן הוא המייצג של ההמשך.
כיוון שאין להיות אדם הקשור רק לחומר או אדם רוחני לגמרי שאינו מקדש את המעשים החומריים בעולם הזה, אלא יש לשאוף לשילוב בינהם, לקידוש החומר.

ניתן כמה דוגמאות.
א. שתיית יין.
יין הינו דבר חומרי ביותר. צבעו אדום (כאדמה-המסמלת חומריות) הוא מסוגל להביא את האדם לשפלות גופנית.
אולם ביהדות לא נאסר שתית יין.
להפך! יין הינו רב חשיבות!
מה עושים עימו?
לוקחים אותו ומקדשים עימו, לוקחים אותו ומעלים אותו לדרגה גבוהה יותר, מהדרגה החומרית ביותר שלו לדרגה בה הקודש נכנס אליו.
ב. לאכול היא תכונה הנובעת מהיותנו אנשי גוף.
אולם לפני כל הכנסת דבר לפה נברך!
ובכך נקדש את החומר.

שימי לב שהנצרות מתרחקת מגילויים כאלו.
הכמרים שלה אינם רשאים לשאת אישה, הם חיים במנזרים שקטים, מבודדים, מרוחקים מכל הנאה גופנית.
בכך הם מאמינים שהם עובדים את אלוהיהם בצורה הראויה.
אולם היהדות מאמינה שהתורה הינה תורת חיים.
שניתנה לנו על מנת לשלב את התורה בכל שלב ופסיק מסדרת ימינו.

ועל האדם לחיות חיים שמחים ובריאים ושלמים.
לשאת אישה וללדת ילדים, לאכול, להנות- אך הכל במידה ובגבולות.
ואותם הגבולות הם אלו שיקדשו את החומר בצורה אמיתית.

מכירה את המשנה שאומרת "המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה, הרי זה כאילו מתחייב בנפשו."
ושמעתי פירוש יפה האומר:
מי שצריך להפסיק מהמשנה כדי לומר "מה נאה אילן זה" הוא מתחייב בנפשו.
הטבע, היופי, החומר אמורים להיות טבועים ומחוברים לתורה ולמשנה ולהיות חלק ממנה!

את שואלת כיצד לחבר בין הרוח לחומר…
במצוות.
אם נעבור מצווה מצווה נראה עד כמה כל מצווה מחוברת לרעיון ונושא זה.
צדקה- לקחת מהחומריות שלי ולהקדיש אותו לעני.
ברכות- לקדש את האוכל החומרי
"שהחיינו" על בגד חדש (דבר חומרי שמקדשים)
ועוד ועוד.

ובקשר לשאלתך השניה.
קודם כל נרגיע.
אם נעשה סקר נגלה שמרבית האנשים חושבים ומאמינים שלא אוהבים אותם.

ומה אנשים עושים בשביל שיאהבו אותם??

הכל.

ישנה תאוריות פסיכולוגיות המסבירות איך כל מעשי האדם נובעים מהרצון והשאיפה לאהבה.

בגיל העשרה אנחנו סובבים סביב הרעיון של "איך החברה מסתכלת עלי" בצורה אובססיבית וחרדה.
הלחץ החברתי גדל וכדי לעמוד בסטנדרט חברתי מסויים אנחנו נשנה לבוש/ נחליף סגנון דיבור/
או כפי שכתבת: "לפעמים אני סתם אומרת דברים מטומטמים שכאילו לא באים ממני ואני לא יודעת מה לעשות!"

אז מה עושים…
קודם כל שמים לב לעניין.
פעמים רבות נותרים אחרי מקרים כאלו עם טעם מריר בפה.
כאילו אני מציגה את עצמי ואיני באמת אני…
במקרים כאלו חשוב לזהות את התחושה ולנסות לזהות: מה אמרתי שהפריע לי?
מה הותיר טעם כזה בפי?
ובפעם הבאה לא לחזור על כך…
תופעה כזו נגרמת גם כתוצאה מחוסר בטחון עצמי…
אני רוצה שיכירו בכוחי, שיראו אותי ואיני יודעת לבטא זאת בצורה נכונה.
חיזוק בטחון עצמי במישורים בהם את מצליחה וטובה (ובטוח שיש כאלו!)
יבנה אצלך בטחון עצמי וגם ישפר את הרגשת האהבה כלפי עצמך.
כמו כן…ירכשו לך אהבה וכבוד אם תתיחסי כראוי לחברות, תתקשרי לחברות חולות, תזכרי ימי הולדת…
בהתחלה מעריכים את מי ששומעים, לאחר מכן נבנית הערכה ואהבה אמיתית כלפי מי שתכונותיו טובות.

במרבית הפעמים התחושה הזו (של לא אוהבים אותי) הולכת ונרגעת, במיוחד עם הקמת משפחה, בה מרגישים מאד את האהבה האופפת אותנו.
ככל שאדם מתבגר השאיפה היא שיבנה בתוכו אהבה עצמית פנימית ויסתמך פחות על אישורי אהבה של הסביבה החיצונית.

ב"הצלחה רבה!

אשמח אם תחזרי אלי לאימייל ונרחיב בעניין.

רחל,
חברות מקשיבות.
rachelulu238@gmail.com