חופש 'הגדול בעריות' – נסיתי הכל ועדיין נופל

בס"ד

שלום וברכה ידידי היקר,

רואים בדבריך עד כמה אתה מבקש קדושה, טהרה ותמימות גדולים יותר, וגם עד כמה הם כבר קיימים בך כבר עכשיו.
אתה משתדל כל כך שלא ליפול ברשתו של היצר הרע, מתאמץ להימנע מהרהורים רעים וגם לא לבא לידי הוצאת שז"ל. יש בך רצון אדיר, וגם אינך חוסך במעשים שיעזרו לך להימנע ממצבים כאלה של נפילות.

לא ציינת בן כמה אתה.
מכל מקום נראה שהדבר מפריע לך מאוד, והשתדלת לבדוק כיצד אפשר להתקדם ולתקן.
אתה מנסה בכל מאודך לא להשאיר זמני בטלה המביאים לשיעמום וחטא, אתה לומד הרבה, ומוסיף עוד מצוות ומעשים טובים.
אך מה לעשות, שבכל זאת יש נפילות, והייאוש הורס את כל מה שניסית לבנות? הוא מחליש את הרצון שלך, מרפה את ידיך ובתוך כל זה גם מכרסם בשמחת החיים שלך.

אז מה עוד אפשר לעשות?!

[עצות מעשיות]
ראשית כל, הכיוון שלך טוב ונכון. ייתכן שעליך רק לחדד אותו.
אם עד כה ניסית לבנות לעצמך סדר יום בו אתה לומד, עושה ויוזם הכל בעצמך, מכאן והלאה כדאי לך להכניס לתמונה שותף.
אם אתה לומד – תלמד בחברותא, בבית הכנסת או בבית המדרש. כך יש לך זמנים קבועים ביום וגם מחויבות למישהו אחר. אם אתה מוצא חברים טובים ורציניים איתם אתה יכול לקבוע זמני לימוד – זה מצויין. תוכל גם ללמוד חלק מהזמן עם מישהו מבוגר ממך, כך תרוויח גם לימוד טוב וגם מחוייבות רצינית יותר.
לפתוח את היום בלימוד זו גם עצה טובה, כך בכל מקרה אתה מתחיל את היום ברגל ימין, עם טעינת כוחות מחודשים. אם אתה מתפלל במניין מוקדם, זה מצויין, הרי אתה מתגבר כארי לעשות רצון אביך שבשמים. האם תוכל להישאר עוד זמן בבית הכנסת ולקבוע לעצמך לימוד לתחילת היום?
(עלינו רק לשים לב בזהירות האם הקימה המוקדמת אינה יוצרת זמן ארוך יותר ביום שעלינו 'למלא' ויוצר פתח לחללים 'ריקים').
אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש!

כמובן שגם חילוץ עצמות הוא דבר חיובי במעלה הראשונה. וגם לזה לא מזיק לקבוע 'חברותא'. תוכלו לצאת לריצה קבועה ואימון משותף. משחקי ספורט עם חברים.
טיול עם המשפחה או חברים מחוץ לבית הוא גם דבר מבורך מאוד (בצורה בטוחה ואחראית כמובן). החיבור הטבעי לארץ ישראל והניתוק הזמני מקירות הבית מרחיבים את הנפש ועוזרים לנו לצאת מכלוב המחשבות שבו אנחנו נמצאים כל הזמן.
אם אתה יכול ליזום טיול משפחתי, או לארגן טיול עם חברים טובים – הרי זה משובח.

תוכל גם לקחת על עצמך איזה פרוייקט בצורה רצינית. משהו מחייב ודורש, שמעניין אותך לעסוק בו. זה יכול להיות בתחום לימודי, מעשי, חברתי וכו'. זה יכול להיות בבית, בביהכנ"ס, בתנועת הנוער, בגמ"ח או בכל מקום אחר.
זה גם יכול להיות תחביב שלך שאתה מחליט לפתח בצורה מקצועית ורצינית יותר. בתחום המוזיקה, האומנות, המחשב וכד'.

לפני הדברים שציינו קודם – יש לשמור על 'הלכות ייחוד עם המחשב'. כלומר, כל דבר שיכול לגרום להתגברות של הרהורים רעים או להביא לידי מכשלה של הוצאת שז"ל חלילה, עלינו להתרחק ממנו. ואם אתה יודע שהימצאות ליד המחשב תוכל להביא אותך בקלות למקומות לא צנועים, אל תהיה ליד המחשב כשאין מישהו בבית לידך.

חפש על כך עוד באינטרנט וכן גם על עצות נוספות.
אני מעריך שכבר ביררת קצת את הנושא, ואת רוב האפשרויות אתה מכיר, לכן לא אאריך בעניין יותר ממה שכבר כתבנו, אבל בהחלט יש מקום גם בתחום העצות המעשיות לחדד את הדברים. גם אם עד היום עשינו משהו, ייתכן ונוכל לעשות אותו באופן שתהיה לו השפעה טובה יותר.
ותמיד יש עוד מה ללמוד ולחדד.

[ראייה כוללת]
צריכה להיות לנו הסתכלות כללית נכונה בנוגע לעצמנו, ובפרט ביחס לעצות המעשיות.
חשוב מאוד לזכור שה'אני' שלך הוא לא 'ההוא שנופל ביצר העריות ומנסה לצאת מזה'.
יש לך אישיות נפלאה ומקסימה, חלק אלוה ממעל, נשמה קדושה וטהורה. זה הגרעין שלך, וזה אתה באמת.
כל החטאים והנפילות, אינם יכולים לטשטש את הזהות האמיתית והפנימית שלך. ואפילו לא מעשה רע ומכוער כל כך כמו הוצאת זרע לבטלה, גם אם אתה מרגיש שהוא מעסיק אותך הרבה זמן ולוקח חלק גדול מדי מהמחשבה שלך.
בכל זאת אי אפשר להישאר בידיעה הזו, אלא אנחנו רוצים לחיות את הקדושה והטהרה שטמונים בנו גם בחיי המעשה. לקדש ולרומם את הגוף על ידי חשיפת הנשמה, ולא להאפיל על ה'אני' הפנימי שלנו. אבל גם לידיעה הזו יש ערך עצום.

בהמשך לנקודה האחרונה – לא טוב להימצא כל הזמן בטלטלה נפשית.
למה אני מתכוון?
כאשר יש עליות וירידות קיצוניות – רגע אחד אני מרגיש בקצה הפיסגה הרוחנית, ולפתע, רגע אחר כך מרגיש בשיא השפל המוסרי – הדבר יכול ליצור ייאוש גדול, כפי שתיארת שאתה חש. הדבר גורם לבלבול ולמחשבות קודרות ביחס לעצמנו.

המסקנה המתבקשת היא לא להפסיק לשאוף גבוה ואפילו לא להנמיך ציפיות. אלא שעלינו לכבוש 'פסגות קטנות', וגם לא להתרסק מכל נפילה קטנה יותר או פחות. לכאוב כן, אבל לא להתרסק, אלא לנסות לקום ולהתייצב על קרקע בטוחה.
באופן זה לא 'נשבור אברים' ולא נצטרך 'להיות בגבס', וגם נצליח בע"ה לשמור את עצמנו הרבה יותר טוב מנפילות. כי החוסן הנפשי יישאר על כנו, ובין לבין נלמד מהטעויות, ונבין היכן יש מהמורות רבות יותר והיכן הקרקע מישורית, ואפילו עם עלייה מתונה.

[התבוננות מלמעלה]
אתן לך עוד עצה קטנה, נבונה ומאוד שימושית ששמעתי פעם מהרב שלי. שאגב, היא מתאימה גם להתמודדויות אחרות שיש לנו במהלך החיים.

בפעם הבאה בה אתה חש שאתה ניצב בפני התמודדות מול היצר הרע, ואתה מרגיש חסר אונים ושאינך מצליח להתגבר עליו – נסה כביכול לצאת לרגע מהתמונה. הסתכל על עצמך מבחוץ, דמה לעצמך כאילו אתה מתרומם למעלה ומסתכל על עצמך שם למטה.
נסה לחשוב עכשיו האם אתה כל כך מוכרח להמשיך באותו המעשה. כמה קטן וקטנוני, כמה אווילי אותו המעשה ועד כמה אין בו היגיון. אתה הרי יודע וזוכר שהוא לא באמת מביא תועלת, אלא רק רגשות כבדים ורעים. הוא מזלזל בכבוד העצמי שלך, ופוגע באופי שלך.
האם אתה באמת לא יכול להתגבר על אותו דחף קטן? ודאי שאתה יכול, ואתה גם יכול להוכיח זאת ממש עכשיו. הבחירה נתנוה בידיך.

אם תרצה לעיין ברעיון זה בהרחבה תוכל להסתכל בתשובה שנכתבה בעבר, בקישור המצורף:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=210942

בהצלחה רבה רבה יקירי!
זכור שיצר העריות הוא טוב וקדוש בעיקרו, כשהוא מגיע בעתו ובזמנו בקדושה ובטהרה.

בע"ה תצליח ותזכה לסייעתא דשמיא במעשיך הטובים,
ותזכה לבני מעלי, זרע של קיימא בע"ה.

ניר
nirka10@gmail.com