חוצפה

בע"ה
שלום יקרה!
קודם כל משמח וטוב מאוד שיש לך רצון להיות לא חצופה. כשיש רצון למשהו זה כבר חצי מהדרך להשיג אותו. הרצון שלך להצליח לא להתחצף מחזק את מה שכתבת שבאמת את לא חצופה אפילו שיוצא לך להתחצף, ולכן את מרגישה שזה לא מתאים לך ולא טוב.
בשביל לברר מה את צריכה לשנות, תנסי לחשוב- מה זה לדעתך התנהגות או אמירה חצופה? מתי בדיחה שמספרים נחשבת חוצפה ומתי לא? מתי תשובה אמיתית למורה נחשבת חוצפה ומתי לא?
באופן כללי- התנהגות חצופה היא כשהאדם לא יודע מה מקומו והוא מתייחס לאנשים שמעליו ושיש לו חובה לכבד אותם, בזלזול. מה רע בהתנהגות הזו? השורש בדרך כלל להתנהגות הזו היא מידת הגאווה. אדם גאה חושב שהוא הכי טוב ואין לו צורך באנשים אחרים, שהוא תמיד צודק ואחרים טועים ושהוא המרכז של הכל. מחשבות כאלו גורמות להתנהגות מזלזלת באחרים ולקושי לקבל מהם.
עכשיו תנסי לחשוב- מה הדבר שגורם לך להגיד משהו חצוף? יש פעמים שאת אומרת משהו מצחיק שלא נראה לך שזה חוצפה ויש פעמים שאת עונה למורות מה שבא לך. האם הגורם הוא החוש הומור שיש לך שלפעמים נתפס כחוצפה? או הרצון שלך למצוא חן בעיני חברות בכך שתעני תשובה מתוחכמת למורה? או הקושי שלך להתאפק ולא לומר מה שאת חושבת או מרגישה? או שאת מזלזלת במורה ולא מרגישה צורך לכבד אותה?
אם הגורם העיקרי לאמירות חצופות הוא חוש הומור, אז העבודה שכדאי לך לעשות היא ביחס לחוש הומור. קודם כל תזכרי שחוש הומור זה דבר מאוד חיובי. הוא מאפשר לראות דברים בחיים בצורה טובה ומחויכת. ביחד עם זה את צריכה הרבה זהירות ורגישות. מפני שחוש הומור יכול להפוך לצניות שצוחקת על דברים במקום להתמודד איתם ושמזלזלת ופוגעת באנשים.
לכן את הכוח הזה של חוש ההומור את צריכה לנתב למקום הנכון. למקום שלא יורד על אנשים אחרים(כמו שכתבת שאת משתדלת) ולמקום שרגיש מתי נכון להפוך לצחוק ומתי לא. יש זמנים שבהם לא נכון לצחוק על דברים מפני שהם רציניים. בזמנים כאלה צחוק מביע זלזול ופוגע בדברים. יכול להיות שכשאת צוחקת את לא מתכוונת להתחצף, אבל המורה שלך תופסת את זה כחוצפה כי זאת הייתה אמירה שלדעתה לא היתה במקום. הגיוני שעם חברות שלך יש לך פחות התמודדות עם חוצפה, כי את לא אמורה לכבד אותם. אבל תחשבי האם היו פעמים שאמרת משהו מצחיק והוא פגע בחברה או היה לא במקום.
אם הגורם העיקרי לאמירות החצופות הוא גאווה שאת מתנהגת למורה כאילו את מעליה, אז העבודה שכדאי לך לעשות היא תיקון של המידה הזו. גאווה היא מידה שדורשת בירור ולהרבה ממנו קשה להתנקות ממנה. כדאי ללמוד על ענווה ואז לנסות להתקדם במחשבות ובהרגשות ישרות. תנסי להזכיר לעצמך לפני שאת אומרת משהו שיש לך חובה לכבד את המורה שלך, כי היא מלמדת אותך ומעליך. ותחשבי האם הדבר שאת רוצה להגיד הוא מכובד. כתבת שאת "לא יכולה" לא לענות למשהו שהמורה אומרת לך או להקשיב למה שמכתיבים לך. אפילו אם זה קשה לך תזכרי שיש לך חובה להקשיב למורה ולכבד אותה. אם משהו מפריע לך את יכולה לומר לה את זה בצורה מכובדת ולא מזלזלת. ותזכרי שאת כן יכולה! אם תביני למה ותרצי לא לענות בחוצפה את גם תצליחי.
ביחס לצפיות שיש לחברה ממך שאת המצחיקה. מאוד קשה לנו להשתחרר מתוויות שהחברה שמה עלינו. כי החברה מגדירה לנו מי אנחנו ומה התפקיד שלנו וזה מקבע אותנו במקום הזה. לכן את הקושי הזה תהפכי לאתגר. תדעי שהחברה היא דבר שיכול להפריע לך להשתנות, אבל את תתגברי עליו. את לא צריכה להפסיק להיות מצחיקה. זה דבר גדול שלא טוב בכלל שתוותרי עליו. אלא את צריכה שהחוש הומור שלך יהיה מתוך רגישות, ענווה וכבוד. יכול להיות שבהתחלה כשיהיה משהו מצחיק שיכול לפגוע במישהו אחר ואת לא תאמרי אותו, חברות שלך לא יבינו מה קורה לך. אבל במשך הזמן הם יראו שאת משתנה ומשתמשת בחוש הומור בצורה רגישה, והם יקבלו את זה ויכבדו את זה. החברה מתרגלת מהר לשינויים.
מקווה שהדברים יתנו לך כיוון.
שתמשיכי עם הרצון שלך לא להתנהג בחוצפה ובגאווה. ושתמשיכי לכוון את החוש הומור שלך למקום נכון.
אם את רוצה לשאול משהו או להאיר, את מוזמנת בשמחה לכתוב למייל שלי.
ברכה והצלחה!
אמונה
emunael@gmail.com