השבת אנחנו מסיימים את ספר שמות, הפרשה שלנו- פקודי חותמת את ספר זה. לאחר קריאת הפסוק האחרון החותם את הספר נהוג לקרוא בקול ["חזק חזק ונתחזק!]
מה פשר הקריאה הזו?
החזרה המשולשת על המילה 'חזק' לא באה רק לתוספת חיזוק כדרך שאנחנו צועקים במורלים "היי, היי, היי" אלא לפנינו מעין דו שיח בין איש לרעהו: האחד מעודד את חברו ואומר לו 'חזק'! וחברות משיב לו 'חזק גם אתה'! ושניהם כאחר קוראים ביחד: 'ונתחזק'!
מקורה של קריאת 'חזק ונתחזק' בתנ"ך הוא בקריאת עידוד בין אדם לחברו. יואב בין צרויה שר צבא ישראל, פונה אל אבישי אחיו המשמש כסגן רמטכ"ל בעת המלחמה בארם ובבני אמון וקורא אליו:
"וַיֹּאמֶר, אִם-תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי*וְהָיִתָה לִּי, לִישׁוּעָה; וְאִם-בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֶזְקוּ מִמְּךָ, וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ. חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד-עַמֵּנוּ, וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ; וַיהוָה, יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (שמואל ב' י', י"א-י"ב) – ה"חֲזַק" שבפי יואב בא כקריאת עידוד לאבישי אחיו, ואילו משמעות ה"נִתְחַזֵֵּק" היא ונתחזק שנינו יחדיו באמצעות העזרה שנושיט איש לרעהו במלחמה.
אמנם הסיסמה הזו יכולה להיאמר בכל זמן שאנחנו מסיימים פרק ופותחים דף חדש אך נראה שהיא לא נאמרת סתם בסיום כל אחד מחמשת החומשים ויש טעם לקריאת 'חזק' לכל חומש בנפרד. עתה נרחיב מעט על הטעם בסיום חומש שמות.
הפרשות האחרונות של חומש שמות עוסקות במעשה המשכן ופרשת פקודי עצמה נחתמת ביום כלות משה להקים את המשכן בראש ראש ניסן. "יום כלות המשכן" משול ליום כלולות בין כנסת ישראל ובין ה' וביום זה ה' פורס את עניני הכבוד כחופה על המשכן "וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד ה', מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ', ל"ד)
אבל גם חוויה מיוחדת זו של השראת השכינה עלולה להישחק במרוצת הזמן. כדרך שיום כלולות של בני זוג אנושיים עלול להישאר חוויה חד-פעמית ובמרוצת הזמן הקשר בין בני הזוג עלול להיחשק. לכן מדגיש הפסוק החותם את החומש: "כִּי עֲנַן ה' עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ*לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל-מַסְעֵיהֶם" (מ', ל"ח)
כלומר השראת השכינה אינה חוויה חד-פעמית שיפה רק ליום הכלולות אלא ['חתונה לכל החיים'] המלווה את ישראל ["בְּכָל-מַסְעֵיהֶם"]. אך כדי לחוש את החוויה המתמדת של השראת השכינה, יש צור
