חזרתי בתשובה, ועכשיו חווה ירידה משמעותית

בס"ד

שלום לשואלת היקרה,

כל הכבוד לך על העמידה האיתנה שלך. לעשות מהפך כזה ובפרט בתקופה כזו- אין זה דבר פשוט.
זה מלמד על כחות נפש כבירים.
בע"ה אני מאחל לך עוד שנים רבות של חזרה בתשובה, יום יום ושעה שעה..

אני שומע את הכאב בשאלתך, ומקווה בע"ה שנעמוד על הבעיה ונוכל גם לעמול ולהגיע לפתרון.
זכרי שהזמן אף הוא מרפא טוב, והוא עושה את שלו, בשקט ובשלווה. אך גם הוא עוזר מאד.
ועם רצון חזק כמו שלך, יחד עם כחות נפש אדירים אני מאמין בך שתמצאי את הדרך הישרה והטובה להמשך השיבה בתשובה שלך. כי אנחנו לא קופאים על השמרים.. תמיד אנחנו בשאיפה קדימה..!

הירידה בחשק להתפלל וכן ההרגשה בתפילה עצמה, כאילו המתח כבר ירד והתפילה איננה כפי שהייתה בעבר- הם דברים מכאיבים מאד.

כמה היינו רוצים להצליח להתפלל עם תחושת ´כל עצמותי תאמרנה ד´ מי כמוך´!, עם הרגשה עצומה של קרבה גדולה לקב"ה.

התפילה היא הביטוי לקרבתנו אל ד´.. כאשר אנו מצליחים להתפלל כראוי מלמד הדבר על עלייה רוחנית, על קרבה לקב"ה ועל נפש זכה וטהורה.
כשאנו חשים חלילה שהתפילה נעשית כקבע וכמעמסה [הרי זה איתות בשבילנו שמוכרחים אנו להוסיף מעט אור]. הנשמה מורה לנו כי היא צמאה, ומוכרחים אנחנו להשקות אותה ולהזין אותה במזון מבריא.

יש פעמים שאנו לא אוכלים מספיק וחשים ברעב..
אך יש תקופה בה אנו אוכלים כרגיל, שלוש ארוחות ביום, עם אותו התפריט כפי שהיינו רגילים עד כה, אותה הכמות ובאותו הזמן… אך בכל זאת הרעב מציק.
התאבון לפתע גדל ואנו לא מבינים מדוע הרעב תוקף אותנו כל הזמן.

זה נקרא- גיל ההתבגרות.
הגוף גדל. הוא מתפתח, צומח ומשתכלל. נוספים עוד תהליכים שונים שלא היו קודם, נבנית קומה חדשה. וגם הקומה שהייתה עד עכשיו מתרוממת ונעשית בשלה יותר…

הגוף מאותת לנו שאנחנו צריכים להזין אותו עכשיו יותר מכפי שעשינו בעבר.
אם עד כה הסתפקנו במנה זעומה יחסית- כעת כדי לספק את הגוף נצטרך לאכול יותר.
אם עד עכשיו אכלנו כמה חטיפים וכבר שבענו- עתה הגוף דורש אוכל מזין יותר, עם פחממות, חלבונים וגם שומנים לפי הצורך. אוכל בריא ומזין!

ב"ה הטוב שטבע בנו מנגנון כזה שמאותת לנו כאשר עלינו קומה.
החולשה שאנחנו מרגישים נובעת מהעובדה שעכשיו אנחנו גדולים יותר וצריכים לאכול כמות גדולה ואיכותית יותר.

כך גם במזון שאנו מזינים את הנשמה.
בעשיית המצוות ובלימוד התורה שלנו. בחיבור שלנו לקב"ה ובהליכה בדרכיו.

ראשית כל- כשאנו מבינים מהיכן מגיעה החולשה ומהי תחושת הרעב שמפריעה לנו- כבר הבטן נרגעת קצת.
אפשר עכשיו לגשת אל הפתרון בראש יותר שלו ובצורה נינוחה.
אבל עם הרבה חשק ורצון לגדול..!
ובשמחה רבה!

ב"ה את רוצה מאד להמשיך ולשוב בתשובה..
כולנו שבים בתשובה, ומתפללים על כך יום-יום. [“והחזירנו בתשובה שלמה לפניך.. הרוצה בתשובה"].
הרצון הוא העיקר. הוא הדלק שמניע אותנו ויכול לעזור לנו לעלות בעליות הקשות ביותר.

אבל כדי להניע, ולהשתמש בדלק בצורה הטובה ביותר- עלינו להוסיף במזון המבריא את הנשמה.
בקיום המצוות, בעליה במידות ובלימוד התורה בדברים ששייכים אלינו.
והכל מתוך שמחה של מצווה וזכירה שאנו עושים את רצון ד´. בצורה הזו אנו בונים את עצמנו.

הנהגה מסויימת שנוכל לקחת איתנו, למשל בנוגע לתפילה- היא בקשות אישיות.
להתפלל מעומק הלב.
כאשר אנו מתפללים את התפילה השגורה כבר בפינו, לפעמים מתוך הרגל אנו שוכחים שאנחנו בעצם מתפללים.
הגמרא במסכת ברכות (כט עמוד ב) מביאה את דברי ר´ אליעזר שכל העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים. ומסבירה הגמרא כי תפילת קבע היא תפילה שאינו יכול לחדש בה המתפלל דבר.
לכן עצה טובה להתפלל עם חיבור גדול לבקשות ולכוון טוב יותר בתפילה- היא לחדש משהו. לבקש בקשות אישיות. ולמשל בבקשת ´החזירנו בתשובה שלמה שלפניך´ לפני סיום הברכה (כלומר- לפני אמרית ´ברוך אתה וכו´)- אפשר להוסיף בקשה אישית, הבוקעת מן הלב. לשפוך שיחך לפני רבש"ע ולבקש ממנו שיסייע לך לשוב אליו באהבה ומתוך שמחה.
אפשר את הבקשה גם לומר בברכת ´שומע תפילה´, לפני סיום הברכה. וכן גם בסוף התפילה, לפני אמירת ´יהיו לרצון´ ופסיעת ג´ הצעדים לאחור.

הייתי ממליץ מאד לקרוא את הספר של הרב יהושע והרבנית שפירא "תשוב תחייני".
זהו ספר מאד נחמד וטוב.

אפשר גם ללמוד את הספר של הרב קרוב "דע מה שתשיב לעצמך". וכן את ספרי הרב אבינר השונים.
עוד ספר מתוק שכדאי ללמוד הוא "הגות והשקפה ביהדות" של הרב נתן צולמן.

אלה ספרים שיוכלו לעזור ולסייע לנו בבניין בע"ה.

עוד נקודה נוספת שאולי יכולה להיות קשורה היא בנושא הציפייה מעצמך. (יכול להיות קשור או לחילופין לא נוגע בכלל.. אם זה יועיל- מה טוב. אם לא- תוכלי למחוק מהפרוטוקול…)
לפעמים כשאנו כל כך מדקדקים עם עצמנו וב"ה גם משיגים תוצאות טובות- אנחנו חשים אושר ושמחה. אנחנו מרגישים שאנחנו שווים משהו. ואולי לא סתם משהו..
אך מה קורה כאשר לפתע לא הכל מסתדר?
או כשמגיע זמן בו אנחנו חשים צורך להרפות קצת, להיות יותר טבעיים ופחות פרפקציוניסטים?
אז לפעמים יכולה להיות תחושה כזו של רפיון. ולא רק בתפילה, אלא בכלל- בכל כחות החיים ובכל מה שקשור להתנהלות החיים השוטפת.

פתאום קשה יותר לקום בבוקר מהמיטה. ואם עד כה היינו נמרצים ופעילים עכשיו הדברים מתנהלים יותר בעצלתיים.

התהליך הזה הוא נכון, כי אנחנו שווים גם אם אנחנו לאו דווקא מוצלחים. האיכות שלנו לא נמדדת דווקא בתוצאות של מעשינו.
אבל מאידך- אי אפשר בלי מעשים. והמעשים בהחלט יכולים גם להוות סיפוק מסויים.

לכן מה שחשוב לזכור הוא לאהוב את עצמך בגלל מה שאת.
אבל גם להשתדל ולעשות ולפעול במלוא המרץ. לחפש דברים אותם את אוהבת לעשות, שאת טובה בהם ויש לך כשרון מיוחד בהם.
להיות בקרב אנשים שאת מרגישה בטוחה לידם. שאת חושבת שהם מרימים אותך ואת יכולה ללמוד מהם ולהתקדם על ידם.
לא לרפות את הידיים, אלא לפעול בדברים בהם את מאמינה. בלי קשר למה שהסביבה חושבת, אומרת או מסתכלת. אם זה עוזר קצת לעשייה- אז לא נורא כל כך. אבל לקחת איתך גם את הדבר הטוב מהרצון להרפות ולא להיות דווקא טובים ומוצלחים בהכל.
לרצון להיות טובים- אבל לא בעיני החברה, אלא בעיני הקב"ה..!
וכן, גם בעיני עצמך. כי את בת של הקב"ה, ואת עושה את רצונו.

בע"ה, עלי והצליחי..
ומן השמיים יסייעוך.
כי הבא להיטהר- מסייעין בידו.

ואם ישנן עוד שאלות נוספות, או משהו לא מובן..
וגם אם סתם תרצי לשמור איתנו על קשר- נשמח מאד אם תכתבי אלינו.

ניר
nirka10@gmail.com