חזרת הנבואה, חידוש הסנהדרין, מי המשיח

שלום וברכה עמית,
נבואה היא דבר נפלא, ולא רק נפלא, אלא זה דבר טבעי לנו עם ישראל. הרב קוק כותב שהעדר רוח הקודש בעם ישראל זה לא סתם שחסר משהו, זה מום ממש. כי רוח הקודש ונבואה הם טבעיים לנו. אנו בנויים בנשמותינו באופן כזה שאנו מוכרחים לדבר ולהתקשר עם אבינו – אוהבנו שבשמים. זו מהות חיינו ומוכרח הדבר שהקשר הזה יהיה מפותח ממש, שיהיו לנו נביאים בתוכנו.
אלא שחטאנו, גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו. כוח החיים האלוקיים של עם ישראל נחלש וממילא נפסקה הנבואה. והנה, ב"ה הקב"ה מחזיר שכינתו לציון, הצימאון לאלוקיות הולך ומתחזק בתוכנו, לימודי האמונה והאלוקות, שהם לימודים העוסקים בקשר בינינו ובין ה' הולכים ומתרחבים ומתבקשים בכל מקום. כל אלו הן אותות על כך שאנו הולכים ושבים לאיתננו הראשון. בתוכנו ישנם נשמות גדולות, כאלו שצועדים בראש המחנה. הם שואפים לגדולות ונצורות ובצדק. כי אכן נועדנו לגדולות. וכפי שכותב הרב קוק בהרבה מקומות. למשל: "ספיחי נבואות הנה צומחות ובני נביאים מתעוררים" (אורות הקודש א סעיף קלח). זהו המבט הגדול והאמיתי שבו אנו צריכים להביט ואליו לשאוף כל 'איש אשר רוח בו' ו'החיל אשר נגע אלוקים בלבבם'.
אלא, שבנתיים עניין זה עדיין כלול בגדר של שאיפה. אנו הולכים לאט לאט ומתקדמים, הולכים ונהיים מוכשרים למדרגות גדולות. אך אנו בעיצומו של התהליך. ויש עוד הרבה דרך לפנינו. וצריכים אנו להיות גם כן מפוקחים ולהכיר את מקומנו. מדרגת הנבואה היא מדרגה עליונה מאוד מאוד, ויש עוד דרך לפנינו. צריכים אנו לשאוף, לרצות, להתפלל מעומק הלב שתשוב לנו הנבואה. אך גם לדעת שזהו עניין שהולך ומתקרב, אך עוד לא הגיע בפועל. בלב כן, בשאיפה – מאוד, אך בפועל – יש עוד דרך, ונראה שהיא לא קצרה, אם כי רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום ולא קצרה ידו מלהושיע ברב או במעט. הנבואה היא אפשרית היום, אלא שאנחנו צריכים להיות מוכשרים וראויים אליה, וצריך שיעלה רצון מד' יתברך להחיות את רוח הנבואה בתוכנו.
בנוגע לשאלתך האם יש מידות ברורות בעניין זה, אינני יודע. ונראה לי שהדברים אינם מוחלטים ואינם תלויים רק בהשתדלות מצדנו. גם אדם שממש מוכשר לנבואה, אם ד' לא רוצה לנבאו מכל מיני סיבות – הוא לא יקבל נבואה (רמב"ם). אמנם בתקופת הנביאים היו 'בתי ספר' לנבואה, כלומר שזה דבר נלמד, דבר שמפתחים אותו על ידי הכוונה. (ראה בספר שערי קדושה לר' חיים ויטאל). ככל הידוע לי פנימיות התורה, רזי תורה, הם תורת הנבואה, הם משרטטים את השבילים הרוחניים דרכם האדם מגיע להשגות נסתרות ולרוח הקודש ונבואה. ויה"ר שנהיה ראויים בע"ה. אם כי צריך להזהר מלקפוץ למים עמוקים בלי שיש לנו את ההכשר לכך, זה עלול להיות לא טוב, וצריך בעניינים כאלו הדרכה מפורטת מתלמיד חכם גדול.

בנוגע לשאלתך בעניין המשיח. נראה לי שתשובה לשאלה כל כך מיוחדת, מיהו המשיח, כיצד הוא מגיע למדרגתו, כיצד ידע שהוא המשיח וכדומה, רק הקב"ה יכול לתת. רצוני לומר, שהקב"ה ששתל בתוכנו את הנשמה הגדולה והענקית הזאת, נשמת המשיח, הוא דואג לה. הוא מכוון באופן פנימי, בבחינת "יוצר רוח האדם בקרבו", "מה' מצעדי גבר כוננו". ומי שהוא אכן המשיח, כבר ברור לו והוא יודע על כך, והוא יודע גם מה עליו לעשות. רצוני לומר, שלעניות דעתי, המישור של עניין המשיח איננו כמישור הרגיל שלנו בעולם התורה, ואפילו לא במישור של השאיפות לרוח הקודש וגילוי אליהו וכדומה. זה משהו ששייך לגבהים ועומקים כל כך נשגבים, לעולמות כל כך עליונים ואין סופיים, ששם הדברים מתפתחים שלא כפי ההתפתחויות המצויות והרגילות שלנו בתורה ומצוות ומעשים טובים. אלו עניינים נשמתיים לעילא ועילא. לכן אין בכוחנו להבין ולמצא את הדרכים לעניין נשגב זה. כל אמירה שלנו נגזרת מהמסגרת בה אנו שרויים. אין בכוחנו להציג לעולם כל כך עליון ולהוריד משם הנחיות, הכוונות, הבעות דעה ממה שחי שם. יכולים אנו להביט מרחוק, להתפלל מעומק הלב לגאולה ולגילוי המשיח, לקרב את אחינו אהובנו לקודש ולחיים רוחניים, לחיי תורה ומצוות. ובע"ה מתוך כל ההשתדלויות של כולנו, נזכה במהרה!

בנוגע לשאלתך בעניין הסנהדרין, אינני יודע את התשובה. אני תמיד חשבתי ושמעתי שאפשר להקים סנהדרין בימינו אם כל חכמי ישראל יתאחדו ויסכימו ויסמיכו את החכם הגדול שבדור. ואז הוא יהיה "סמוך", ויוכל להמשיך ולסמוך עוד רבנים, כי מישהו סמוך, יכול לסמוך אחרים, עד שיהיו מספיק סמוכין ויקימו סנהדרין (עיין מעשה בר' יהודה בן בבא, בגמרא בסנהדרין יג עמוד ב וזה מלשונה: אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ורבי יהודה בן בבא שמו שאילמלא הוא בטלו דיני קנסות מישראל שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תיחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו מה עשה יהודה בן בבא הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ואלו הן רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון ורבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע רב אויא מוסיף אף רבי נחמיה כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן בניי רוצו אמרו לו רבי מה תהא עליך אמר להן הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה"). וידוע הסיפור על ר' יעקב בירב, שהיה רבו של ר' יוסף קראו, בעל השולחן ערוך, שרצה לחדש את הסמיכה ואת הסנהדרין. זה הידוע לי בעניין ויש מקום לברר יותר טוב עניין זה.
בברכה רבה ובצפיית ישועה, חידוש הנבואה, המלכות, הסנהדרין, הכהונה, גילוי אליהו וביאת המשיח ותחיית המתים והשראת שכינה ובניין בית המקדש, ואחדות ואהבה עמוקה ביננו ובין עצמנו ובין כל העולם כולו במהרה בימינו!
ראובן, חברים מקשיבים.