חיבור לתורה – פעילות בסניף

לק"י

השאלה שלך ראשית היא מדהימה וישר כח גדול על עבודת הקודש שאת עושה בסניף!
ממה שאת כותבת ברור שזה לא קל כי רוצים באמת לענות על ההגדרה "תנועה של עם" ולפתוח דלתות כדי שכולם יוכלו להגיע ולגדול על ערכיה של בני עקיבא.
אני לא יודע אצל כמה סניפים התופעה קיימת ובאיזה היקף, אם החניכים מגיעים עם פלאפונים בגלוי או בסתר ומה הרקע של החניכים ומשפחותיהם, וברור שדברים כאלה יכולים להשפיע על איך מתמודדים ומה הגישה.
נשתדל לתת כמה עצות שיוכלו לעזור באופן כללי אבל ברור ששווה גם להתייעץ עם מישהו שמכיר טיפה יותר טוב את המציאות ואת החניכים כדי שהוא יוכל לתת עצות יותר פרקטיות למקרה הספציפי.
ואולי עוד משהו קטן להקדמה. ברור שיש כמה דרכים להתמודד שנובעים מצורת הסתכלות והשקפה. ברור שאפשר להרחיב ולתת עצות מכמה כיוונים אבל אנחנו נשתדל לתת את העצות רק מכיוון אחד כדי שזה יהיה טיפה יותר ברור.

דבר ראשון, אם הבנתי גם החבר´ה מהסניף וגם אלו שמגיעים אליו עם הפלאפונים מבקשים לדבר על חיבור אמיתי לתורה. אם הבנתי נכון אז אני חייב להגיד שזה דבר מדהים!
גם אם זה רק החבר´ה שלא מסתובבים עם פלאפונים בשבת זה מדהים!
במציאות כזו, כחבריא ב´ וכסניף, חייבים לחבק את הרצון הזה.
את ההצעות שאני אציע אני מביא בהסתכלות מקרבת. אולי גם זו שדומה להסתכלות של ר´ אריה לוין זצ"ל שהסתכל על הלב.
כמובן, צריך זהירות בזה כי יש לנו גם אחריות על ההתפתחות שלנו, ובמקרה זה גם של הסניף.
כדי שבאמת תהליך כזה יעבוד, לדבר על החיבור האמיתי לתורה, צריך לדעת לא רק מה להגיד אלא גם איך להגיד את זה.
אני יכול לשער שאם עכשיו יהיה שיעור שמדבר בפשט של דברי ריש לקיש בברכות דף ס"ג ע"ב: "מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר, פרק י"ט, פסוק י"ד)" זה כנראה לא ידבר אליהם בגלל הכותרת.
כשרוצים לפתוח באמת את כל הנושא הזה צריך, לדעתי, שיהיה לזה מבנה.
שזה לא יהיה פעולה פה ופעילות שם שנושא כזה קורץ ונושא אחר מסתדר.
צריך לבנות מראש מערך. אגב, למרות שאת שמיניסטית ואולי לא תהיה באזור של הסניף שנה הבאה, את עדין יכולה לעזור וליצור את המבנה הזה ולעקוב אחרי זה מרחוק.

[מה עושים בפועל?]
יש כמה נושאים שאפשר לפתוח (ומי האדם בסביבה של הסניף שיכול לדבר על זה – תלוי בכם) וחלק אפילו רצוי לפתוח.
זה נושאים שהם לאו דווקא נראים בהתחלה כעונים על ההגדרה של "חיבור אמיתי לתורה" אבל זה חלק מנקודות של התמודדות.
כך, אפשר לדבר על הנושא של דרך חיים והחשיבות שתהיה לנו דרך חיים שביררנו.
במקרה הזה, לדבר על המקום של התורה בחיים שלנו ומה זה אומר להיות דתי-לאומי.
מה זה אומר כשיש לי אמונה – כמה אני כפוף לאמונתי ואיפה אני מעגל, בכוונה או שלא בכוונה, את הפינות.
ברור שזה נושא שמורכב ושאפשר לפתח הרבה ואולי טוב שזה יעלה לשיח בין החבר´ה אחרי הפעולה.
ואולי, תלוי בחבר´ה, צריך לדון למה חשוב מסגרת.
אפשר להציג את זה דרך שני דוגמאות.
אחד, שהוא מאוד אקטואלי – המימוש העצמי בחופש הגדול לעומת הלימודים.
באיזה תקופה, בהסתכלות לאורך זמן, אנחנו יותר נבנים.
ברור שזה מורכב אבל אם נלך על המיינסטרים יש הרבה שמרגישים שהחופש מבוזבז.
לא כי עושים בטן-גב ויוצאים לסיבוב מחוץ לגבולות המוכרים של החדר כשהולכים להביא משהו לאכול מהטבח. פשוט כי הרבה פעמים קמים יותר מאוחר ויש זמנים מתים.
ברור שאפשר לייעל ולתעל את זה אבל הרבה חבר´ה לפעמים יוצאים מהחופש בתחושה של החמצה.
ברור שגם בבית ספר יש במה להשתפר במימוש העצמי ופיתוח היכולות שהקב"ה חנן אותנו בהם, אבל שם אנחנו נדרשים להישגים (לטוב ולרע) ושם אנחנו נבנים. דווקא בגלל המסגרת.
ושוב פעם, זה נושא שהוא לא באמת שחור לבן כמו שהצגנו את זה.
יש דוגמא נוספת לחשיבות של מסגרת ששמעתי מחבר שלי.
אם נדמיין ילד שקיבל אופניים חדשות במתנה והוא רוצה לרכב עליהם. הענין הוא שהמקום היחיד שיש לו לרכב עליהם בלי שאף אחד יפריע לו זה על הגג של הבנין שלו. גג בגובה של תשע קומות שאין בו מעקה.
איך הוא ירכב? הרי הוא עלול ליפול!
יש לו שלוש אפשרויות בגדול.
לרכוב בלי זהירות, וכנראה הוא יפול, לא לרכב (או לרכב בצורה מאוד מאופקת שלא נותנת לו לרכב בהנאה) או לשים מעקה ולרכב בהנאה ולנצל את הגג.
לפי הדוגמא הזו המעקה הוא זה שנותן לו את החופש.
מתוך זה אפשר לבוא ולדון בעוד נושא שהוא לא פחות חשוב, שלפעמים לא מדברים עליו כי יש כאלה שיש להם חשש שהם היחידים שמרגישים כך, למרות שיש הרבה עם אותה תחושה.
אני חושב שצריך להעלות, בזהירות רבה, את הנושא של התמודדות עם המסגרת הדתית.
לא לבעוט בה ח"ו אלא המקום שלפעמים אנחנו רוצים לעשות משהו ואז יש תמרור אזהרה שמופיע בדרך שאומר לנו "עצור!" או "זהירות".
בהמשך אני חשוב, וזה תלוי בסניף, זה ליישם נושא נוסף שלפעמים אין אליו מודעות (למרות שמודעים אליו ברמה כזו או אחרת).
לפעמים אנחנו ´נתקעים´ באמונה.
מה זאת אומרת?
בתוך מערכת החינוך אנחנו מתפתחים בכל מקצוע. במתמטיקה התחלנו מהכרת הכרת המספרים, חיבור וחיסור עד 10, הכרת לוח הכפל, מכפלות של עשר ואחד וכו´ עד שאנחנו מגיעים בה כיום.
כשאנחנו מגיעים ללימוד תורה אנחנו לפעמים נתקעים ולא מתפתחים.
אנחנו לומדים נושאים באמונה אבל לא ממשיכים להעמיק בה ולהתפתח בה.
ברור שזה לפעמים קשה וצריך בזה עזרה שקשורים בשאלות של איך ובמה להתמקד אבל זה חשוב שגם נמשיך להתקדם, בהדרגתיות כמובן, גם בלימודי אמונה כי זה גם כן חלק מהחיבור לתורה.
עד פה נוגע יותר לענין של ´החיבור האמיתי לתורה´.
ויש עוד משהו.

[להסתכל ולהרבות אהבה]
ברור שכואב לראות את כל החבר´ה מסתובבים עם פלאפונים בשבת, במיוחד כשהם החברים הכי טובים או האחים של חלק מהחבר´ה.
יש כמה צורות הסתכלות של מה עושים במקרים כאלה.
אפשר להסתכל מהצד של ההתייחסות אל החבר´ה האלה – האם להתחבר אליהם או לא? ואיך?
מה שכן, חשוב לא להסתכל עליהם מלמעלה למטה וגם חשוב שנגיע למקום שאנחנו לא עושים את מה שהם עושים אבל בכל זאת אוהבים אותם ולא מוקיעים אותם (כי הרבה פעמים זה רק יוצר יותר ריחוק ואצלם יש יותר הדרדרות).
אמנם, בנקודה הזו צריך הרבה זהירות ולהתייעץ עם מישהו שמכיר את המציאות אלצכם בשביל לדעת איך בדיוק לנהוג.
אפשר גם לגעת בזה מהצד של איך מה האחריות שלנו כלפי החברים שלנו, האחים שלנו, שמתחילים להסתובב ככה.
אני מאמין שגם אם תעשו פעילות שכל אחד ירגיש שמסתכלים עליו אחרת נתחיל להרגיש טיפה איך לפעמים מסתכלים על חבר´ה שמפסיקים להסתובב עם כיפה ומחליפים את זה בפלאפון שנמצא בכיס גם בשבת.
את כל הנקודות האלה אפשר לפתח ולדבר עליהם ואם צריך עוד עזרה ברעיונות בשמחה.
אני רק מדגיש שוב פעם שבמקרה זה אני מאמין שמשיהו שמכיר את המציאות יוכל לתת כלים יותר פרקטיים ושגם יש כמה דרכי הסתכלות שעל פיהן אפשר לפעול ואנחנו הצגנו את זה רק מזווית אחת.

ראשית, שיהיה הרבה הצלחה וישר כח ענק על הרצון להיבנות ולבנות משהו גדול!
נשמח לשמוע מה עשיתם ומה קרה ומחילה גדולה שקצת התעכבנו עם התשובה.
בהצלחה שנה הבאה.
בברכת חברים לתורה ולעבודה,
נתנאל
netanelweil@gmail.com