אני מדריכה באולפנא ויוצא לי לצאת עם חניכות שלי למפגשים בין חיולנים לדתיים אני מרגישה שהם לא מייצגות את הדת בצורה נכונה אלא מנסות להראות לחילונים כמה שהם כמוהם (מדברות בגסות, מקללות מכפישות את הדת את המצוות ואת הרבנים) אם תוכלו בבקשה לעזור לי להבין איך להסביר להם שזה לא נכון להתנהג כך בנוסף אני רוצה לעשות להם פעולה על השאלה הבאה אם תוכלו לענות לי בצורה שתדבר אליהם אני אודה לכם.(חניכות שלי בכיתה י') השאלה: יצא לכם פעם ללכת במקום ציבורי בו הרוב חילוני ולהרגיש שמצפים דווקא מכם להתנהגות יותר מנומסת? או שממש, מישהו העיר לכם- תראו אותה, דתייה עם חצאית ולא מפנה את המושב לאישה הזקנה שהגיעה לתחנה?
מזה הגעתי למחשבה: למה בכלל צריך את הסממנים שמסווגים אותך אוטומטית לציבור שמצופה ממנו להתנהג הכי טוב מכולם רק בגלל מה שהוא לובש?
אני באמת מרגישה שלפעמים באלי להיות כמו כולם, לא לבלוט בלבוש שלי, ולהתנהג כמו שצריך להתנהג, רק מעצם היותי בת אדם ולא מעצם היותי שייכת לציבור מסויים.
אז מה דעתכם?
לכותבת היקרה שלום,
מדברייך ניכר שאת בחורה חושבת ושואפת לאמת. יישר כוח על כך.
בנוגע לחניכותייך-אנו רואים שפעמים רבות בני נוער וכן אנחנו מנסים להתקרב לאחינו דרך התנהגות דומה להם,להראות שבעצם השוני לא כל כך גדול,וכולנו בני אדם…
אך יש כאן משהו,בשורש,שלא מספיק מבורר. אם אני רוצה לבוא ולהתקרב,אין זה אומר שאני צריכה להיות כמוהם,אלא לבוא כפי שאני,לא להתבייש במה שאני. אפשר ללמוד הרבה מהחב"דניקים בעניין זה,שיש אצלם קירוב לבבות אדיר,ללא בושה או חוסר ביטחון במי שהם. אין ספק שצריך רגישות באיך שאנחנו ניגשים לאנשים,ולא לכפות או לגרום לריחוק מעניינים שקשורים לדת. אך לפני שהולכים לדבר עם חבר'ה לא דתיים,כדאי לעשות הכנה עם החניכות ולברר קצת איך אתם מגיעות. ובנוסף-לא בטוח שכולן צריכות לבוא. אולי תבחרו קבוצה של בנות שרוצות בכך באמת.
זה אכן חילול ה' שבנות דתיות שבעצמן לא סגורות על דרכן ולא בטוחות במי שהן,ילכו לדבר עם קבוצה כזו. הייתי דורשת בשלב ראשוני להפסיק ולבחון מחדש יחד עם הצוות שלכם מה עושים. ובלי קשר למפגשים (שרק משקפים איפה הן עומדות מבחינה רוחנית) כדאי לתת להן מענה לשאלות ולבילבולים שבדרך.
האדם עצמו צריך להיות איתן וברור בדרכו לפני שיוצא להשפיע על האחר. אחרת יכולה להיות 'התרסקות' גדולה.
בקשר לשאלתך השנייה: אני מבינה שלפעמים אנו רוצים לא להיות מקוטלגים במשבצת מסויימת וזו תחושה שרבים מרגישים. "תנו לחיות בשקט" ואל תסגוו אותי ישירות לדתיה או לא. ובאמת יש מקומות בהם אנו יכולים להרגיש פחות מקוטלגים,ויש מקומות בהם נהיה מחוייבים יותר ומייצגים יותר. אך באמת-אנו עומדים מול ה' ומחוייבים כלפיו. האפשרות של להיות ככולם,ולא להראות משהו מיוחד,משאירה אותנו הרבה פעמים נטרליים מאד וללא כיוון. אין עניין דווקא להתלבש בסגנון אחד ולהראות בדיוק כמו חברתי מהאולפנא. יש מקום לכיוון של כל אדם כפי שהוא,אך בגבולות. אני יכולה להתלבש שונה מחברתי לחדר,אבל בגבולות שיעשו רק טוב ויאפשרו לי לצמוח בצורה בריאה ונכונה.
ובכלל-ההרגשה אותה תיארת שהיית רוצה להיות כמו כולם,'בת אדם' וכו', היא דבר פנימי שאם מרגישים אותו בפנים,אנשים מבחוץ מרגישים בכך גם כן. כלומר,את יכולה להראות דתיה,אך ברגע שאת מרגישה מבפנים שאת יחד עם….ולא שונה כל כך,אנשים ירגישו את מה שאת מקרינה כלפיהם ויוכלו להיות בקשר איתך על אף השוני. והפוך גם כן-אם את לבושה כמותם אך בפנים לא ממש מרגישה קשר,יחושו בכך.
אני מאמינה שיש היום רצון גדול להתקרב,ויש לנו יכולת להתקרב,רק להסיר את הפחד והחששות ולא להתבייש במי ובמה שאנחנו.
מקווה שעניתי לך מעט. אם תרמי לשאול ולברר עוד,בשמחה וברצון.
פסח כשר ושמח לך ולמשפחתך.
בהצלחה רבה!
עדי
Adigut7@gmail.com
