אנו בבית דתיים תורניים ומקפידים ללכת בצניעות.
בתי בת ה-7 אוהבת ללכת עם חצאיות עד הברך בדיוק או טיפה אחרי(אנחנו מקפידים ארוכות יותר), אז לוקחת את החצאית הארוכה ומקפלת אותה מעט מלמעלה ע"מ לקצרה או מעדיפה ללבוש חצאיות שמעט קטנות עליה כדי לקבל את האורך המתאים לה.
בנוסף מסוגלת להסתובב בבית לא הכי צנועה ודבר זה מפריע לי מאוד.
האם להעיר? להעניש? ההסברים לא כ"כ עוזרים לי….להעלים את החצאיות ה"בעיתיות" או להתעלם כדי שהתופעה לא תחמיר ותשאר?.
תודה מראש.
שלום יהודית,
הקושי שאת מעלה הוא קושי מוכר ובהרבה מאד בתים מתמודדים איתו. אני חושבת שישנם שלושה מישורים שצריך לתת עליהם את הדעת בנושא הזה.
המישור הראשון, הוא אנחנו כהורים. שם זה מתחיל.
לפני שאנו הולכים לדבר ולפתור את הקושי מול הבת שלנו צריך לעשות בדק בית עצמי, איפה אני מול הסיטואציה הזו. אני חושבת שזה נכון בכל תחום, אבל זה מתעצם כשזה נוגע לנושא של צניעות חיצונית, כזו שכולם רואים.
לא כל מי שפוגש את הבן או הבת שלנו, יודע כמה הם טובי לב, מוכשרים בנגינה, אהודים בכיתה, מצליחים בלימודים וכו. הדבר הראשון שנפגשים איתו, זו החיצוניות הראשונית. לפעמים אנו כהורים מתיחסים לילד כ "כרטיס הביקור" שלנו ולכן אנחנו מאד רגישים לאיך הילד יראה ולמה הוא משדר. חשוב מאד שנשים לב לכך ונעבוד קודם כל עם עצמנו על הנקודה הבסיסית הזו.
הילד מרגיש אותנו ואת התחושות שלנו גם כאשר אנחנו מנסים להסתיר את זה, אבל זה לא יצליח, הילד ירגיש אם אנחנו באמת מחפשים את טובתו, או שהנושא האמיתי שיש מתחת לפני השטח הוא, "הפדיחות" שהילד עושה לי.
ולכן לפני שניגש לילד חשוב שנבדוק את עצמנו והיכן באמת אנחנו נמצאים מול הקושי איתו אנחנו רוצים להתמודד.
המישור השני (שמתבסס כמובן על העבודה המקדימה שעשינו עם עצמנו)הוא, השיחה עם הילד. בגיל קצת יותר בוגר זה יכול להיות פשוט יותר (אם יש קשר בריא ונכון), כשהילדה בת 7 יש צורך לדובב אותה. אנחנו צריכים לנסות להבין באמת מה מושך אותה להתלבש דווקא בצורה כזו (יותר נוח לה לקפוץ בחבל כך? זה יפה יותר בעיניה? החברות הולכות כך?) לתת הסברים כללים שלא תמיד מכוונים לרצון או לצורך של הבת, אכן לא יועילו, אבל אם נצליח להבין מה באמת גורם לה לרצות כל כך את הדבר הזה, מה מושך אותה להתלבש בצורה שאיננה באמת המידה המקובלת בבית שלה, יקל עלינו לכוון את השיחה וההסברים למקום שמדבר על ליבה.
חשוב מאד שהורה שעבד על עצמו במישור הראשון ויודע שחלק מהרצון שלו לרמה מסויימת של צניעות מהבת נובע ממניעים אישיים יציין זאת בפני הבת. מותר לומר, "זה גורם לי להרגיש לא בנוח שאת הולכת בצורה כזו", הילדה מרגישה את זה בממילא, והכנות והפתיחות שלנו כהורים יכולים לגרום לה לאמץ את הפתיחות והכנות שלנו, וזה יקל עליה לשתף אותנו.
חשוב שהנקודות המרכזיות בשיחה יהיו מתן לגיטימציה לרגשות של הבת (" נעים מאד להתלבש יפה", " זה באמת פחות נוח לשחק בחצאיות ארוכות" וכו). שהבת תרגיש שאנחנו באמת מבינים ומקבלים את הדברים שהיא אומרת, מה שיבנה גשר אמיתי לשלב השלישי- שהוא השלב המעשי.
נראה לי לא נכון להעניש ולכפות על ילדה באופן מוחלט את צורת הלבוש שלה, מנסיוני זה בדרך כלל גם לא יעיל, וגם אם זה משיג תוצאות לטווח הקצר, המחיר שמשלמים על עך בטווח הארוך הוא יקר מאד. לכן, למרות שהיא עדיין צעירה הייתי ממליצה שבמקרה כזה, שנוגע לאחד המקומות היותר אינטימיים של האדם- הלבוש שלו, תנהלו משא ומתן.
אחרי שהבנו, מה המקום שלנו בעניין (ומה אנחנו תורמים כהורים למצב הזה…) היכן הילדה נמצאת ומה גורם לה לבחור דווקא בצורת לבוש כזו, ניתן להגיע להסכמה משותפת מה עושים באופן מעשי.
כמובן שכהורים ומחנכים יש לנו את הזכות (והחובה!) להציב גבולות ברורים. אבל טוב שזה יהיה מתוך הדברות. צריך שההחלטה תיתן מקום לשני הצדדים ותתחשב בתחושות של כולם. אפשר להגיע להבנה ש"אצלנו בבית לא הולכים עם חצאיות שמגיעות עד לברך", אבל יחד עם זאת, נצטרך לקבל שהבת שלנו לא תלך עם חצאיות ארוכות ממש כפי שהיינו רוצים, אלא רק עם חצאית שמכסה את הברך.יכול להיות שנגיע לכל מיני סוגים של פתרונות, (תתפלאו לגלות עד כמה ילדים יכולים להיות יצירתיים כשהם רק רוצים, ובעיקר כשהם חשים שיש מקום אמיתי לתחושות שלהם) העיקר, שכל החלטה שתקבלו תעשה מתוך שיחה, הדברות, ותחושת כבוד לרגשות של שני הצדדים.
המשימה היא לא קלה בכלל. והיא דורשת מאיתנו הרבה מאד סבלנות ועבודה עצמית. אבל אם נציב כבר בגיל הצעיר את היסודות של תקשורת פתוחה ומכבדת עם ילדנו, נזכה לעבור את השנים הבאות בקלות רבה יותר.
בהצלחה!
הלל.
hall.alis.77@gmail.com
