חלב חלבי מפרה בשרית

שלום וברכה,
ברובד ההלכתי, התשובה לשאלה זו היא שגדר איסור בשר בחלב שקבע הקב"ה בתורה הוא רק ביחס לחלב שהתבשל עם בשר וכך קיבל ממנו טעם (אגב, גם כשאדם שותה חלב – החלב נוגע בבשרו!),
אלא שהשואל שאלה זו, וכן שאלות הדומות לה – כגון השאלה כיצד יתכן שפרה אדומה מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים – פעמים רבות אינו מתכוון לתשובה ההלכתית. מטרתו היא להראות את חוסר ההיגיון בפרטי המצוות שבתורה. מכאן גם קצרה הדרך למסקנה שאין סיבה לשמור מצוות.
על התבוננות זו נשאל – האין היא לוקה בשטחיות? שאלות ברמת חשיבה דומה ניתן לשאול על כל נושא בעולם כשמתבוננים עליו ללא העמקה. דוגמאות רבות לכך: צמח גדל כאשר הוא מקבל מים. אולם אם נותנים לו הרבה מידי מים – הוא נרקב! כיצד יתכן שאותם המים שנותנים חיים לצמח – הם גם ממיתים אותו? האם נסיק מכאן שתורת החקלאות הינה הבל? דוגמא נוספת: כיצד יתכן שהאש הינה גם שורפת וגם מאירה את העולם ונותנת לו חיים? האין בכך, במבט ילדותי, חוסר היגיון? אני משער שגם אתה תוכל למצוא דוגמאות אינספור לכך מהחיים (ניתן לעיין עוד בספר הכוזרי מאמר א, צח- צט).
את האיסור של בשר בחלב קבע הקב"ה, בורא הבריאה משום שהוא היחיד היודע בדיוק מה טוב לה ומה לא. אנו איננו מסוגלים להבין את כל פרטי המצוות, משום הפער האינסופי שבין הנברא לבין בורא הבריאה כולה. ניתן להמשיל זאת לכך שכאשר רופא ממליץ על תרופה מסויימת שחומריה עשויים בהרכב מאוד מסויים ומוגדר במינון מדוייק, הוא לא יוכל להסביר לילד קטן, ואף לא לאדם מבוגר שאינו מתמצא ברפואה ובכימיה, מדוע דוקא הרכב זה מרפא.
למעשה, ההבדל בין ילד קטן למדען דגול הינו כאין וכאפס יחסית להבדל שבין הבריאה לבין בוראה.
דברים אלו הם למעשה התשובה לכל פרט שאין אנו מבינים במצוות. כשם שילד מציית לאביו ואינו עושה רק מה שהוא מבין – כך גם עם ישראל הולך אחרי התורה והמצוות שנתן לו הקב"ה.
להשלמת התשובה, נוסיף ונתקדם לקומה נוספת. חשוב להבחין בין דבר שאינו מובן, לבין דבר שהינו נגד ההיגיון. אם נתבונן נגלה כי כל השאלות שנשאלות על פרטי המצוות, בדומה לשאלות על הצמח והאש, אינן מהוות סתירה לוגית (אין כל חוסר היגיון בכך שגדר איסור בשר בחלב הוא רק כאשר הם נתנו טעם זה בזה), אלא רק מעידות על כך שהבנתינו אינה מושלמת, והשכל עצמו מבין זאת.
ריה"ל בספר הכוזרי (פסקה ס"ז) מוסיף לבאר כי לא יתכן שנאמין בדבר המהווה סתירה לוגית. הטעם לכך הוא כי למרות הפער האינסופי בינינו לבין הקב"ה, שהשכל נברא אף הוא ע"י הקב"ה, ושכל זה אינו מעוות ח"ו אלא מוגבל. על כן, אין היהדות מזלזלת בשכל אלא להיפך: לימוד התורה הינו מצוה מרכזית ביותר, השקולה כנגד כל המצוות. הקב"ה נתן לנו את תורתו, ובכך נתן לנו אפשרות בכל זאת להבין באופן חלקי ומוגבל, את טעמי המצוות.
כיצד להתייחס לחילוני השואל את השאלה על החלב והפרה?
כאן יש להתייחס לשני סוגי שואלים. יש השואלים משום שבאמת רוצים הם להבין. ביחס אליהם ניתן להסביר את כל האמור לעיל. אולם יש שואלים שאלות על היהדות רק כדי לקנטר; יתכן ששאלה זו מהווה בשבילם תירוץ והשקטת המצפון לכך שאינם מקיימים מצוות.
הטוב ביותר, אם זה שייך, לענות בכנות 'קשה לי לענות על כך על רגל אחת. אם יש לך מספר דקות לשיחה בינינו, אשמח'. או בסגנון תוקפני מעט 'זו שאלה ילדותית. אם אתה רוצה לדון בכך ברצינות – בבקשה'. לפעמים תשובה כזו עשוייה לעורר את לב השואל לרצות באמת להבין, ואם הוא ימשיך לא לרצות להבין באמת את התשובה – זו כבר בעייתו שלו.
כל טוב
יעקב, חברים מקשיבים