חניכה שהתיתמה

שלום למדריכה המסורה!

הצטערתי לשמוע על אבא של חניכה שלך. היא כל כך צעירה…נורא לאבד הורה. ובטח שבגיל כזה, שבו אתה כל כך צריך את ההורים שלך, כמעט 24 שעות ביממה. מוות של קרוב זה דבר קשה, ואני לא יכולה להבין באמת עד כמה, כי ברוך ה´ הסובבים אותי בריאים ושלמים, ואני מקווה שגם את במצב כמו שלי…

"יתומים ואלמנות" מוזכרים בתנ"ך לא פעם. בחרתי כאן שתי דוגמאות קלאסיות לדעתי:

"אָרוּר, מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר-יָתוֹם*וְאַלְמָנָה; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן."
(דברים פרק כ"ז פסוק י"ט)

"רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ*הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה."
(ישעיהו פרק א´ פסוקים ט"ז, י"ז)

משפט צדק מגיע לכל אדם באשר הוא אדם, והיחס שלנו צריך להיות באופן כללי טוב וחיובי כלפי כל בני האדם, ובמיוחד כלפי אחינו מעם ישראל. אבל בכל זאת התורה מדגישה את זה שיש להתייחס ליתום ולאלמנה בצורה הכי בסדר שיש, ומי שפועל שלא לטובתם, הוא יותר גרוע ממי שמרע ל"סתם אדם".

ליתום חשוב להתייחס בעדינות וברגישות מיוחדת. נכון שתמיד חשוב להתייחס לכל החניכים והחניכות שלנו בצורה הכי חברית והכי טובה שאפשר, אבל יתום יותר פגיע, ולכן איתו צריך להזהר כפליים.

אבל צריך להזהר בחוכמה. אני מניחה שהחברות של החניכה שלך יודעות שהיא התייתמה, ובטח קשה להן לאכול את זה. ייתכן שהחניכה שלך מרגישה שמשהו אצלה קצת שונה…
וילדים לא תמיד אוהבים להרגיש מאוד שונים. הרבה פעמים הם אפילו רוצים להיות "כמו כולם". החניכה שלך היא כמו כולם, רק שיש במשפחה שלה משהו שונה אחד, ולא צריך להזכיר לה את זה כל הזמן. היא גם ככה לא תשכח.
אם תתייחסי אליה בצורה אחרת, אם תוותרי לה איפה שלאף אחת אחרת את לא מוותרת, אם תשאלי אותה בקול ליד החניכות האחרות איך היא מרגישה? או אם תבקשי ממנה לדבר איתה בצד לרגע (כי את דואגת לה ובאמת רוצה לדעת מה קורה) היא וחברות שלה ירגישו שהיחס שלך שונה… ולא בטוח שזה יהיה לה נעים.

אז מה לעשות? להתעלם אי אפשר, וגם להתנהג כלפיה בצורה מיוחדת עלול להיות גם בעייתי…

אז דבר ראשון הייתי ממליצה להמנע מפעיליות שקשורות ל"אבא" לפחות בשלב הראשוני, כדי לא לתת לה להרגיש שונה. אפילו סיפור שמזכיר אבא יכול לעורר דמעות…
לאט לאט היא בטח תתרגל למצב, ותוכלי להזהר פחות. אם תראי שהיא בעצמה לא מתרגשת שחברות מזכירות את אבא שלהן, או שהיא מדברת על אבא שלה בחופשיות, בלי להשתגע מזה (צריך לקרוא את הפנים והעניים ולראות אם ממש קשה לה או רק קצת) את יכולה בעדינות ולאט לאט לחזור ולהתנהג בעניין הזה כרגיל (יכול להיות שרק המדריכה הבאה שלה תוכל לעשות את זה).

דבר שני, את כל מה שהיית רוצה לשאוללהציע וכו´, כדאי לעשות דרך הטלפון! לשאול מה שלומה? איך היא מסתדרת? אם אפשר לעזור במשהו? אם היא אולי רוצה לדבר ולספר לכולן על אבא שלה? אם את מרגישה שיש דברים שעלולים לפדח אותה גם בטלפון את יכולה לדבר עם אמא שלה. בכלל שווה אולי להחליף מילה עם אמא שלה. יש סיכוי טוב שהיא יודעת מה קורה איתה. רק צריך להיזהר שהחניכה לא תרגיש שאת יותר מדי חודרת לה לפרטיות…

בקיצור כלפי חוץ, ליד החברות וכו´, להתנהג איתה כרגיל. אבל באמת, להיות כל הזמן עם יד על הדופק: לנסות לקרוא את התגובות וההרגשות שלה לראות שמה שאת או חניכות אחרות אומרות לא פוגע בה או מציק לה. להיות מאוד זהירה איתה. וכמובן אם יש לך כח, ואם נראה לך שזה מתאים, אפשר להציע להלמשפחה עזרה. (לעזור עם שיעורי בית, לעזור עם בייביסיטר אם צריך וכו´).

העלתי כאן כמה נקודות, אבל אני חייבת לציין שאין לי ממש נסיון בנושא. (ברוך ה´) אז את מוזמנת לפעול ע"פ ההגיון וההרגשה שלך, העיקר להיות רגישה…
אם את רוצה עוד רעיונות, או שאת רוצה להתייעץ לגבי משהו ספציפי, או שבכלל יש לך מה להגיד לי על התשובה, את מוזמנת לפנות אלי בשמחה: renanaro@gmail.com

ושוב יישר כח על האכפתיות והמסירות!
רק בשורות טובות!
רננה