חניכות מדברות לא יפה

מדריכה יקרה, שלום.

מדריכים רבים (וגם בני נוער בכלל) פונים אלינו כדי להתייעץ בנושאים הקשורים ליצירת קשר אישי ותקשורת טובה עם החניכים. המקרה שאת מציגה בשאלתך בהחלט משקף זווית מאתגרת של הנושא הזה מכיוון פחות סימפטי: מה קורה כשהחניכים יוצרים שיח מילולי "בעייתי", שאת כמדריכה לא מוכנה להשלים איתו? במילים אחרות, את לא מנסה ליצור תקשורת עם החניכים "מאפס", אלא נדרשת להתמודד עם תקשורת מסוג אחד כדי להמיר אותה בתקשורת מסוג אחר. וזו בהחלט משימה ראויה וחשובה.

מדוע למעשה ילדים משתמשים בשפה גסה? יכולות להיות לכך סיבות רבות ושונות, ואין צורך להגיע לאבחון מדויק כדי להתמודד עם התופעה. אבל בכל זאת כדאי לזכור שבמקרים רבים ילדים מושפעים מאוד מסביבתם, ולכן מספיק שילד או שניים מתחילים להפיץ שפה מסוימת בסניף או בבית הספר, ומיד האחרים מחקים אותם. לעתים השימוש במילים גסות נקשר (כביכול כמובן) לבגרות ובשלות, אלה "מילים של מבוגרים". ביטויים מעליבים משמשים גם כנשק באמצעותו ילדים מנהלים מאבקים על יוקרה ועל עמדות כוח והשפעה בקבוצה. כל זה לא מצדיק כמובן את השימוש במילים פוגעניות, אלא רק מסביר במידה מסוימת את ההתנהגות הזאת, ומבהיר לנו שמדובר אחרי הכל בתופעה די טבעית. ועדיין, אנחנו נדרשים להתמודד איתה ולנסות למצוא לה מענה מתאים.

אז מה אפשר לעשות?

[היערכות מראש עם תגובות מוכנות לשימוש בשפה לא מתאימה]

שימוש בשפה לא מתאימה במהלך פעילות בסניף היא סיטואציה די מלחיצה עבור מדריכים. ולכן כדאי להכין מראש את דרכי התגובה המיידית כדי לא להסתכן באיבוד עשתונות ברגע האמת, או לחלופין בהססנות שתמנע תגובה מיידית לחריגה כה חמורה מכללי ההתנהגות. אז כשחניכה משמיעה מילה שברור לך – ובדרך כלל גם לה – שלא מתאימה, שגרי אליה תגובה מדודה, בטון רגוע אבל תקיף. למשל: "כאן בסניף/בקבוצה אנחנו לא משתמשים במילים כאלה". או, אם זה מתאים לסיטואציה: "כשאנחנו לא מסכימים עם חברה בקבוצה אנחנו יכולים להגיד/לבטא את זה בדרכים אחרות". אלה כמובן רק דוגמאות. תצטרכי לנסח לעצמך את התגובות שלך על פי מה שמתאים לך ולקבוצה שלך. כדאי לא לבחור בתגובות שמנוסחות כפקודה או כאיום ("תפסיקי"/"אם לא תפסיקי אני…"), אלא פשוט להזכיר את הכלל שתקף בסניף או בקבוצה: לא בבית ספרנו. כאן אנחנו לא מתנהגים באופן הזה.

לאחר שהשמעת את ההערה באופן ישיר לחניכה – השתדלי שלא "לעשות סצנה" מהמצב אלא להמשיך בפעילות הרגילה. במידה וחניכה מסוימת קיבלה תגובה כזאת כמה פעמים ועדיין לא הפנימה, הגיע השלב לשיחה בהרכב יותר מצומצם (כלומר, רק את והיא, בצד, לא בזמן הפעולה ואם אפשר בלי שהחניכות האחרות ישימו לב). בשיחה הזאת תסבירי שוב שדיבור כזה וכזה (את יכולה להזכיר כמה מהמילים שהיא אמרה כדי לתת דוגמא) אינו מקובל בסניף ושהחניכה צריכה לבחור האם היא ממשיכה להגיע או לא. גם את השיחה הזאת חשוב לנהל בטון רגוע ולא תקיף מדי, ולאפשר לחניכה לדבר ולהגיב. אם זה מתאים את יכולה לנצל את ההזדמנות ולנסות לברר האם היא מסוכסכת עם מישהי, האם משהו בקבוצה מציק לה, וכדומה.

כשאת כמדריכה מגדירה כללים ברורים, מגיבה באופן מיידי ומידתי כשאחד הכללים מופר, לא תוקפת באופן ממוקד חניכות אלא מזכירה באופן חד את הכלל, ובמידה ויש זלזול מופגן ועקבי באותו כלל את יוצרת שיחה אישית – במצב כזה החניכות יבינו שמצד אחד הכלל הזה חשוב לך ואת עקבית באכיפה שלו, ומצד שני שאת לא מחפשת לתקוף אותן באכזריות ושאת מאפשרת להן מוצא מכובד מהמצב.

[התמודדות עם הערות הקשורות לגוף ומיניות]

ילדים ובני נוער סקרנים לגבי ההתפתחות הגופנית וגם המינית. כיום גיל החשיפה לתכנים בוטים בטלוויזיה ובאינטרנט יורד כל הזמן, ויש ילדים שגם בכיתה א´ צוברים ידע ומגלים סקרנות לגבי נושאים שבעבר הוצפו רק מאוחר יותר. חשוב להדגיש שעל אף שהיא גורמת לעתים מבוכה לסובבים, הסקרנות הזאת היא מאוד טבעית ויש לה חלק חשוב בהתפתחות ובהתבגרות, ולכן חשוב לא לדכא אותה או לסמן אותה כדבר רע או אסור. מצד שני – חשוב גם להציב גבולות ולהסביר: יש דברים שלא אומרים לפני כולם כי זה לא נעים ולא מתאים, יש דברים שאפשר לדבר עליהם או לשאול בשיחה אישית, וכדומה.

אם את מזהה חניכה מסוימת ששקועה בנושא מסוים לאורך זמן ואת מרגישה שהיא צריכה מענה – את בהחלט יכולה להתארגן ולשוחח איתה באופן אישי, לשאול אותה מה מעסיק אותה בנושא, להסביר, וכו´. מומלץ גם להתייעץ עם גורמים מקצועיים כגון יועצת בבית הספר, שיש לה כלים להתמודד עם סוגיות כאלה. ככל שתצליחי להכיל את הסקרנות הזאת, להגביל אותה במרחב המשותף לכולם אבל לגבות ולאשר אותה במרחב הפרטי יותר, תוכלי בהחלט לוודא שהחניכות שלך לא יפתחו רתיעה מנושאים חשובים ולא יחושו ניכור או פחד לנוכח ההתפתחות הגופנית שלהן. וזה כמובן דבר חשוב מאוד, ובמיוחד בחברה הדתית שבה המוסכמות החברתיות וכללי הצניעות מגדירים בעיקר מה אסור לומר והיכן אסור לומר, ופחות עוסקים – מטבע הדברים – בהגדרת הזמן והמקום המתאימים להנחלת ידע מתאים לילדים על ההתפתחות שלהם ועל השינויים שעוברים עליהם במהלך ההתבגרות.

[לסיכום:] הפעילות בתנועת הנוער מזמנת למדריכים חוויות שונות וגם משונות. ישנם מצבים שבהם צצות "התקלות" לא צפויות שמחייבות תגובה מדודה ולא רגשית מדי ובאופן מיידי. לכן כדאי לנסות ולהיערך מראש עם תגובות מוכנות שמתאימות באופן ספציפי למדריכה ולקבוצה. כמו כן חשוב לגלות רגישות וקשב לחניכות שעסוקות בנושאים של גוף, התפתחות ומיניות כדי להעניק מענה אישי ומתאים מבלי ליצור אצלן תחושה שמדובר בנושא "רע" או כזה שאסור לדבר עליו. בהקשר הזה מומלץ מאוד לקבל הדרכה ספציפית יותר באמצעות אנשי מקצוע, כדוגמת יועצות חינוכיות בבתי הספר.

את כמובן מוזמנת להתייעץ איתנו גם בהמשך במידת הצורך.

הרבה הצלחה!

אוהד

ohadspt2@gmail.com