מה לעשות עם חניכים שמתפרעים בסניף… שדברו איתם כבר אלף פעם והם לא לומדים לקח? האם להעיף אותם והם לא ילמדו דברים ערכיים על היהדות (=זה יכול לעזור להם להתחזק)
או שישארו וימשכו את תשומת ליבם של כל החניכים ובסופו של דבר אף אחד לא מקשיב ולומד?
תודה מראש!! וישר כח ענק!!
מה קורה צדיק?
נראה לי שאפשר קצת ללמוד על כמה 'באגים' בתפיסת העולם שלך כמדריך מעצם
השאלה אבל לפני שאני בא לבאס אותך, קבל יישר כוח על זה שבחרת דווקא
להדריך בסניף עולים שבדרך כלל נחשב לקצת יותר קשה להדרכה בגלל קשיים
בשפה, מנטליות וכו…
כתבת:
"מה לעשות עם חניכים שמתפרעים בסניף שדברו איתם כבר אלף פעם והם לא לומדים לקח?"
ואיך שהצגת את זה,זה נשמע קצת יותר בכיוון של חברה אהבלים שרוצים לעשות
לך דווקא וגם אני וגם אתה יודעים שלא זה המקרה.
דיברו איתם אלף פעם? אז אתה הבאת את זה בתור מליצה, הגזמה,ביטוי, בוא
ונראה איך הדברים אמורים להראות באמת כדברי הגמרא (עירובין נ"ד ע"ב):
"רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר (היה
לו תלמיד שלא היה מבין אלא אחרי שהיה שונה לו את תלמודו ארבע מאות
פעמים). יומא חד בעיוה למלתא דמצוה, תנא ליה ולא גמר (פעם אחת באו
להזמינו לדבר מצוה [לסדר חופה וקידושין] באמצע לימודם, ולמרות שהמשיכו
ללמוד עד שלמד ארבע מאות פעם, לא הבין התלמיד). אמר ליה, האידנא מאי שנא
(שאל אותו רבי פרידא מה השתנה היום שלא הבנת למרות שלמדנו ארבע מאות
פעם). אמר ליה, מדההיא שעתא דאמרו ליה למר איכא מילתא דמצוה – אסחאי
לדעתאי, וכל שעתא אמינא, השתא קאי מר, השתא קאי מר (הסביר לו אותו תלמיד
שמאז שבאו להזמינו לדבר מצוה לא הצליח להתרכז, כי כל הזמן היה חושב הנה
עכשיו עומד הרב ללכת, והסיח דעתו מן הלימוד). אמר ליה, הב דעתיך ואתני
ליך הדר תנא ליה ארבע מאה זימני [אחריני] (לא התייאש רבי פרידא, וביקש
מהתלמיד לשוב ולהתיישב וחזר ללמוד אתו עוד ארבע מאות פעם ללא הפסק עד
שהבין כבכל יום)".מתוך אתר ישיבת 'בית-אל'.
אתה צריך להבין שבעצם בחירתך להיכנס לעולם ההדרכה נהפכת בעצם לאיש חינוך!
תגיד, 'פחחח..'
'איש חינוך עלק,קודם כל תן לי לדעת כמה זה שתיים ועוד שתיים כפול שתיים…'(לא, לא שמונה..)
אבל כן, תרצה או לא, אתה משמש עכשיו שופר, כלי קיבול של מסרים, תכנים
חינוכיים שזה אומר כמו שאמר לי פעם יהודי יקר ששימש כמנהל הפנימייה
בקרית נוער בירושלים, לאיזו הנחת יאוש שפלטתי פעם, עם איזה חניך שנראה שלא הפנים כלום:
"אנחנו לא מתעסקים כאן עם גרעינים ופיסטוקים, אנחנו מתעסקים כאן עם נשמות
ונשמות זה כמו צמחים…צריך להשקות אותם עם הרבה אהבה, אמונה ובעיקר סבלנות…"
לכן אחרי שאתה לובש את החולצת תנועה, כדאי לך גם ללבוש את בלוני הסבלנות
ולהתחיל ולהזריק לך אותם כאינפוזיה.
הם לא לומדים לקח?
סבבה, שב איתם, תסביר להם, ת'שבור ת'ראש שלך באיך אתה מפורר להם את
התכנים שאתה רוצה להעביר להם.
לביסים קטנים,חתיכות לעוסות…אל תשכח שרק עכשיו צומחות להם שיניים.
תנסה להיכנס לראש שלהם, לראות איך אתה היית מקבל את התכנים שלך אם היה לך
מדריך כמוך.
אני לא אומר שאתה חס וחלילה לא מדריך טוב, אבל זה כל הגדלות של מדריך
זה כל ההבדל בין מדריך שבא לדפוק כרטיס למדריך שמפסל נשמות.
כאילו מה נראה לך, שהם עושים לך דווקא?
שיש להם סתם אינטרס לעצבן אותך?
שהם קמו בבוקר, הסתכלו על הזריחה, אמרו:
'וועלק, איזה בוקר יפה, בוא נעשה משהו, אממ…יעקב, יש הצעות?
ואז יעקב קם כזה, תפס ת'ראש שלו ואמר:
רגע,תן לי לחשוב על זה …אממ…יש!
היום אנחנו הולכים למרר את החיים של המדריך שלנו….
נתקלת בקצת קשיים בהדרכה?
מצוין, יופי! ברוך הבא לעולם האמיתי…לעולם של הגדולים תרתי משמע!
תחיה להם את המושגים, תפשט להם אותם, עם דוגמאות ומשלים לא מהעולם שלך, אלא מהעולם שלהם, אם גם אז הם לא יבינו?
אין בעיה, בוא נזרום ונראה מה עושים.
אוקי?
אז זה לגבי תפיסת המחשבה שלך בתור מדריך.
עכשיו לגבי השאלה ששאלת: האם להרחיק אותם ויפסידו, או להסתכן שיקלקלו אחרים?
בהחלט שאלה טובה, ה שאלה החינוכית בה הידיעה שדנו ודנים בה גדולי הדור הקודם והנוכחי, ר' שלמה זלמן אויערבאך ור' מוישה פיינשטיין זצ"ל מהדור הקודם, ופוסק הדור הרב אלישיב שליט"א מהדור שלנו:
מה אמור לעשות למשל הורה שיש לו בן דתל"ש?
להשאיר אותו בבית ויקלקל את שאר האחים הקטנים שמסתכלים עליו או להוציא אותו החוצה מהחממה הביתית ולהסתכן באיבוד נשמתו לדעת?
אותו הדבר עם תלמיד סורר, האם להעיף אותו מבית הספר ולהסתכן בכיבוי פתיל חייו או שמא להשאיר אותו מתוך סכנה שיקלקל את שאר התלמידים וישפיע עליהם לרעה?
אז צריך לבחון ולראות.
אם אתה רואה שנכון לעכשיו אין לכם בסניף צוות הדרכה שיש לו את הכלים
להתמודד עם החניכים האלו שזה אומר שלהעביר את המסרים אתם לא מצליחים ומצד
שני נוצר סתם קלקול אז נראה לי פשוט שאין מה להכניס אותם.
אבל אם יש לכם 'הווא אמינה' , אפשרות סבירה שכן תוכלו להתחיל ולחלחל להם קצת חמצן וחומר שיוכל אי"ה להציל אותם פשוטו כמשמעו.
אם נראה לכם שיש מצב שתוכלי להדליק את הניצוץ הנשמתי שלהם, לזרוע בהם
זרעי אמונה שלא תאמין אבל גם אם נדמה לך שנכון לעכשיו הם לא מצמיחים כלום
כי החניכים האלו ממשיכים בשלהם….תדע שזה לא נכון.
הזרעים האלו הם כמו פצצות מתקתקות…ואתה לא יודע מתי המחשבה, הרעיון
שאמרת לאותו חניך שנראה לך שהוא התעלם ממך, מתי זה כן יצוף ויעלה לו…
אם אתה, אתם, חושבים שאתם כן מסוגלים
אז תשבו, ותשבו עוד ותשברו את הראש
מה עושים ואיך כדי שבשורה התחתונה הרווח יעלה על ההפסד.
הרבה מאוד מתחומי ההתלבטות שלנו בחיים קשורים לתחום האפור.
זה לא או שחור או לבן, או שהחניכים האלו עפים או שהם מקלקלים את כל הסניף.
ואני מבטיח לך שככל שתשקיעו בזה יותר מחשבה, ככה תגלו פתאום בכמה סייעתא
דשמייא הקב"ה עוטף אתכם בשביל לחשוב על כל מיני פתרונות יצירתיים….
בהצלחה ושבת שלום
אבינועם
avinoam811@gmail.com
אם בא לך לשאול עוד שאלות בקשר לסניף ולחניכים שלך, המייל פתוח…
