שלום ותודה מראש!
דבר ראשון ישר כח ענקי לכל העוסקים במלאכה המדהימה הזאת והמפעל שנקרא "חברים מקשיבים"
אתם מביאים הרבה טוב לעולם!..
* * * * *
אני מדריכה את שכבת ט' עם עוד מישי בגיל שלי, –
שבט מעורב גם בנים וגם בנות.
לצערי אין מדריך בן אלא רק שתי בנות.
מאז תחילת השנה הייתה ירידה והתרחקות רצינית של חניך מסוים מהדת.
זה התחיל במשו קטן ולא רציני,שהתבטא בלהוריד את הכיפה פה ושם אבל להמשיך ולשמור שבת,והדרדר עוד ועוד דרך סילוק מהישיבה, הורדת הכיפה לצמיתות,עישון,חילול שבת גמור בפרהסיא ולהתרחקות רצינית מהדת…
אנחנו מעבירות הרבה פעולות בנושא של דת ואמונה והחניכים מראים הרבה עניין אבל זה לא עוזר לפתרון הבעיה של החניך ובכלל לתופעה בשבט. –
דווקא עד התקופה הממש אחרונה (גם בתוך ה"התדרדרות" שלו) המשיך ובא תמיד לסניף.
ומה עוד שהתופעה של החניך הספציפי משפיעה על עוד חניכים שמתחילים לחשוב לאותו כיוון.
כל ההחלטה של החניך לא נובעת מאיזה משבר פנימי עמוק,או מחיפוש ארוך ובלתי פוסק אחרי תשובות,או מאירוע שקרה חס וחלילה לא עלינו,.
אין שורש אמיתי למעשים של החניך, – אולי רק שנאה לגישה הדתית והחינוך הנוקשה והעמוס מידי של רבני הישיבה.
רציתי לדעת מה אנחנו בתור מדריכות יכולות לעשות בנידון,אולי לא הרבה,אבל יותר מכלום,
איזה פעולות אפשר להעביר, אם יש הצעות ספציפיות ובכלל איך לגשת ולדבר על כל הנושא ולגרום לשינוי.
בבקשה, אם יש אפשרות של תתמהמהו עם התשובה, כי היא חשובה ויכולה לשנות בעז"ה, דברים אצל החניכים.
אני מעריכה מאוד את עבודת הקודש שאתם עושים.
רק טוּב!
שלום וברכה.
ראשית, תודה רבה על ההערכה. זה נותן לנו הרבה כוח להמשיך בעבודת הקודש.
אני מאוד מעריך את ההשקעה שלכן והיכולת שלכן להתמודד עם מצבים לא קלים.
חשוב לשים לב שעיקר התפקיד שלכן הוא להתמקד בכל החניכים ולהיזהר שלא תשקיעו את כל זמנכן רק בחניך שעזב. אני חושב שהעצה הכי טובה היא בעצם הכי פשוטה – ל-ה-ק-ש-י-ב. לשבת לפחות עם המעגל הקרוב יותר של אותו חניך ולשמוע מה הם חושבים ומרגישים. בדרך כלל בגיל הזה עוד אין שאלות הרות גורל על מהות החיים וכו'. הדבר החשוב ביותר הוא שידעו שאפשר לשאול הכל וזה לא אסור. יתכן שתעלנה שאלות מאוד "מפחידות" וחוצות קוים. אל תזדרזנה לענות תשובות אמוניות. תנו לשאלות לעלות. בדרך כלל אלו שאלות רגשיות ולא שכליות. זהו מצב טבעי, שקשה לחניכים ולחניכות לראות דבר כזה קורה בסניף. קבלו בהבנה את השאלות. תוכלו להתייחס באמירה כללית ולשקף את הרגשות שלהם באמירה – "אתם מעלים תחושות מאוד קשות". וביחס לשאלות האמוניות – "נשתדל להתייחס במהלך הפעולות השוטפות בצורה הכי טובה שנוכל". בפעולות לא צריכה להיות תחושה של מלחמה בדעה שכנגד, אלא הסברה ולימוד בנחת.
חשוב שידעו שיש עם מי לדבר, וזה שאחד החניכים עזב זה לא משהו שצריך להסתיר אותו ולא להזכיר. בגיל הזה בוחנים בעיקר את האוירה החברתית. אם יש תחושה של התחמקות מהעניין או התעלמות מוחלטת זה יכול לפגוע. אבל מצד שני לא להפוך את זה למרכז הסניף, לתת לזה לעבור מהצד עם התייחסות אישית לחניכים והחניכות שנראה שזה השפיע עליהם בצורה משמעותית.
לא צריך לפחד ואף לא להראות שום פחד מזה. חניך אחד לא משנה סניף עם עוצמה, בגלל טעות אישית..
הדבר השני שיש לזכור תמיד הוא ש"לא עליכן המלאכה לגמור". כפי שכבר ציינת בשאלה, אנו עושים כל שביכולתנו אבל לא יכולים לקחת אחריות על [כל] מה שקורה. עשו ככל שביכולתכן עם תפילה לקב"ה שיסייע בעדכן.
יישר כוחכן!
אשמח לשמוע על התפתחויות בהמשך…
בהצלחה,
חזי וסרטיל
heziw1@gmail.com
