חסר לי מגע וחום בבית

שלום!

המכתב שלך ממש נגע לי ללב. הגדרת כ"כ יפה את הבעיתיות ביחסים שבבית שלך. בודאי כשתקימי משפחה תיצרי סגנון רגשי וספונטני יותר.

רציתי להעלות כמה שאלות ונקודות למחשבה.

I. בהרבה חברות של בנות ראוי שמתחבקים כשנפגשים. איך אצלכן? הרי אם המגע שתיארת הוא ידידותי ולא מיני, אין סיבה שהוא לא יהיה גם בין בני אותו המין? ואם זה לא התפתח עדיין, אולי תעיזי ותנסי?

II. אינני מכירה את הוריך בכלל. אני רק מנסה לחשוב, למה אנשים מתנהגים כך, ומה יכול לפתוח אותם. אולי יש להם איזו תפיסה – מודעת או תת מודעת – שהם מגעילים, שאנשים נדחים מהמגע שלהם, ואם הילדים באים לקבל חיבוק זה בגלל שלימדו אותם שכך צריך? אולי הם חושבים שביטוי רגש הוא חולשה? אולי תנסו לדבר איתם בכנות על הנושא של יחסי משפחה, ותביעו את הרצון שלכם לקשר רגשי וקרוב? אנשים מבוגרים לא ממהרים להשתנות, אבל גם אסור להתייאש מהם. אולי הוריכם צמאים לידיעה שאתם רוצים קשר חם.

III. באופן פרדוקסלי, כשאת נמנעת מחיבוק עם ידיד, את זוכה לחיבוק של הקב"ה. כשאת יודעת, שאת עושה את רצונו גם כשקשה לך, כל הקשר שלך עם הקב"ה הוא קשר פתוח. את מתפללת בכוונה ורואה סייעתא דשמיא בכל צעד. את לא צריכה להתבייש בהתנהגות שלך, ולא להסתתר מפניו. נכון שילד קטן זקוק לחיבוק גשמי. כמבוגר אפשר להרגיש את המתיקות העצומה של הקשר הזה, הרוחני. כל זה, בנוסף למגע הגופני המותר, שכמובן כדאי לא לוותר עליו.

בהצלחה,

ואת מוזמנת לשמור על קשר,

טל, חברים מקשיבים.

tal@makshivim.org.il