טיול בחו"ל

שלום רב לך אורן.
הפניתי את השאלה שלך לשני רבנים – הרב אהרון ליכטנשטיין והרב יעקב מדן, שניהם הדגישו וחזרו והדגישו שזו אינה שאלה על רגל אחת. הרב ליכטנשטיין אמר שאתה צריך לשאול בעצמך רב וזו לא שאלה לאינטרנט, והרב מדן טען שלדעתו איסור יציאה לחו"ל זוהי רק מידת חסידות, עיקר האיסור הוא להשתקע שם ולא איסור לטייל, אך זה נושא לשיעור ולא לתשובה חטופה באינטרנט. מתוך ההקדמה הזאת, ומתוך הבנה שלי שאתה צריך נקודת התחלה, ושלא בטוח שתלך בסופו של דבר לרב, כתבתי לך בכל זאת תשובה.
יש כמה נקודות שכתבת שאני חושב שהן אינן מדוייקות.
כתבת שגדולי כל הדורות לא יצאו מהארץ ובכלל לא חשבו על עליה, ולא בשביל לימוד תורה או לשאת אישה. קודם כל תביא מקור לטענה שלך. עד אז, אני אומר לך מה אני מכיר. בהגדרה לא יכול להיות גדול תורה שנמצא בחוץ לארץ שלא לשם לימוד תורה. לא חייב להיות שהוא עצמו ילמד, גם על מנת ללמד מותר, ואין גדול תורה שאינו מלמד. אין גדול תורה שלא חלם לעלות לארץ, אין גדול תורה שלא שר "אם אשכחך ירושלים תשכך ימיני…" בחתונה שלו. אין אחד שלא הזכיר "ארץ חמדה…" בברכת המזון שלו. חז"ל מלאים בשבחי א"י (למשל סוגיות בכתובות קי והלאה). נדמה לי שאתה שוכח את גודל הסכנה בעליה לארץ שהיתה פעם – מדובר על סכנת נפשות ממש. ואלו דברי התוספות במסכת כתובות דף קי: "הוא אומר לעלות כו' – אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים…" היום, ברור שהמצב שונה. בגמרא שם יש ויכוח בין האמוראים על עליה לארץ בזמן הגמרא, זהו המקור ל- 3 השבועות אם שמעת על המושג, ועל גמרא זו רבו הדיונים. הרבי מסאטמר (=חסידות אנטי ציונית קיצונית) יחלוק עלי, אך נראה לי ברור שההיתרים האלו לא שייכים לדור שלנו.

כתבת שנסיעה לאילת ולגוש קטיף צריכה להיאסר מכיוון שאלו מחוץ לא"י המקראית לעומת נסיעה לפטרה שאמורה להיות מותרת. עזה מוזכרת דוקא בין ערי יהודה (יהושע טו/מז). אילת שייכת לגבולות מנהר עד נהר – גבולות ההבטחה העתידית. שניהם כבושים כרגע ביד ישראל ולכן סביר שאלו נחשבים ארץ ישראל (כמו בכל דבר, גם כאן יש מקום לחלוק). לעומת זאת פטרה אינה בשליטת ישראל, ואף מבחינת הגבולות במקרא, אמר לי הרב מדן שהגבול עובר בפטרה ופטרה עצמה אינה בכלל.
אל תיבהל, ההתקפה נועדה כדי לחדד את השאלות, ולהגיע לאמת.

שאלת למה הקב"ה ברא עולם כזה מופלא אם אסור לצאת מא"י? הרצון שלך ליהנות מעולמו של הקב"ה הוא רצון מאוד טבעי ובריא. איך אומרים בברכת האילנות? "אשר ברא בריות טובות ואילנות טובות – ליהנות בהם בני אדם". רק מה? לא כל דבר נועד לכך שכולנו נהנה ממנו. גם צריך לזכור שעיקר תפקידנו אינו ליהנות מהעולם – בעצם, באנו בעיקר כדי לעבוד "היום לעשותם, ומחר לקבל שכרן". ליהנות זה אמנם טוב במינון הנכון, כשאומרים תודה לה', אבל בהחלט זה לא אומר שכל מה שבעולם נועד לכך שאני, פלוני בן פלוני, אהנה ממנו. ארץ ישראל היא הבית שלנו, השהות בה היא המתאימה לנו באמת. לעמים אחרים יש ארצות אחרות – ומה יש , להם אסור ליהנות?
עד כאן באופן עקרוני, אבל באמת יציאה לחו"ל על מנת לראות מנפלאות הבורא שנויה במחלוקת הפוסקים, ומכאן שראוי על כל יציאה מן הארץ לשאול רב שאתה מרגיש שאתה יכול להזדהות אתו, האם היציאה מותרת.
מכיון שיש לכל צד פוסקים להיתלות בהם, אעיז ואביע את הדעה האישית שלי. אני בהחלט חושב שישנן חוויות רוחניות שאדם יכול להשיג ביציאה לחו"ל. הרמב"ם ועוד הרבה מחכמי ישראל דיברו על כך שדרך ההתבוננות בטבע אדם משיג יראת ה'. אני חושב שמי שנפגש עם תרבויות שונות, מרחיב את העולם הפנימי שלו ומקבל יותר פרופורציה והבנה איפה הוא עומד מול העולם הרחב. זו הזדמנות לבחון עד כמה אנחנו אור לגויים. זו הזדמנות להתנתק מכבלי הסביבה בה אנו רגילים לחיות.
אסור לצאת מן הארץ, אך שני היתרים מוזכרים בפירוש בגמרא, והפוסקים דנים עד כמה אפשר להרחיב היתרים האלו, ללמוד כלל מהפרטים. ההיתרים הם לשאת אישה וללמוד תורה. הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה) הוסיף גם לצאת לסחורה (ע"פ הירושלמי). ברור א"כ שמותר לצאת לצורך חשוב, השאלה היא רק מה נחשב חשוב. מו"ר הרב ליכטנשטיין אמר לנו פעם שאם לצאת להרויח רווח גשמי מותר, קל וחומר שאם יוצא להרויח רווח רוחני שמותר (הרב דיבר על טיול באירופה שמתוכו למד להכיר יותר טוב את העולם הנוצרי). שמעתי מהרב אשר וייס שהתיר אפילו לצאת מהארץ על מנת להירגע מהאוירה הלוחצת של הארץ. יסוד חשוב הוא לכמה זמן האדם יוצא, הרמב"ם מדגיש "ויחזור לארץ", כלומר צריך להיות ברור שהיציאה היא זמנית על מנת לחזור כמה שיותר מהר לארץ. כיום כשיש לנו מטוסים, נראה לי ברור שהיכולת לתכנן חזרה מדוייקת ומהירה הרבה יותר גדולה מימים עברו שם כל מסע בין ארצות דרש הוצאות משמעותיות, זמן רב וסכנת חיים.

אלא שכאן אנחנו צריכים לשאול עצמנו, אם בכל המקרים האלה מותר אז מתי אסור? יש מצבים רבים שאנשים יוצאים שלא לצורך חשוב. אדם שיוצא כדי לבלות, סתם כי מגניב, אדם שמחפש הנאות גשמיות (אני לא מדבר על מי שמחפש פרנסה) ברור שזו אינה סיבה מוצדקת. אדם שיוצא לחוץ לארץ כי הוא לא אוהב את הארץ, ברור שיציאה כזו אסורה. אדם שיוצא לחוץ לארץ כי הוא לא מרגיש חלק מעם ישראל, ולא מוכן לשאת בנטל שלהם, על כך מתו מחלון וכליון (תחילת מגילת רות). לכן ישראלי שרוצה לצאת לחוץ לארץ צריך לבחון היטב את מטרת יציאתו. באחד המאמרים שקראתי שמתנגד לכל יציאה לצורך טיול, הוא סיים וטען שאם נעבוד על אהבת ארץ ישראל בתוכנו, ממילא גם לא נרצה לצאת. כבר כתבתי שאני לא נוטה להסכים, אך ברור שיש אמת בדבריו, לפני שאנחנו יוצאים אנחנו צריכים לבדוק עד כמה אנחנו אוהבים את ארץ ישראל, האם זה תחום שטעון שיפור ומחשבה אצלנו?
לפני שבוע הייתי בעצמי שלושה ימים בפראג. אנחנו הולכים להדריך שם משלחת שמגיעה מארה"ב, ולכן יצאנו להכנה. יצאנו לצורך שליחות חינוכית. אני יכול להעיד על עצמי שזו היתה חוייה משמעותית ומרגשת, ובכל זאת לכל אורך הדרך התגעגענו לארץ ישראל ושמחנו לבסוף כשחזרנו ארצה. למדנו הרבה להכיר מה בין ישראל לעמים ששם. פראג מלאה בפסלי עירום בכל פינה, ובפסלים אלימים מאוד. האנשים בפראג לא מחייכים כמעט אף פעם (החלטנו בתור אור לגויים לגרום לכמה פראגים שנוכל לחייך!). לפני שנתיים היתה שם הצפה שהגיע בכל העיר עד גובה מעל מטר. חזרנו רק שמחים יותר על נחלתנו, נחלת ה'.
 מקוה שלא התעייפת תוך כדי קריאה,

דן, חברים מקשיבים.
 
נ.ב. עוד מקור שדורש מחשבה:
"ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל – דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ – דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: (ויקרא כ"ה) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל – כאילו עובד עבודת כוכבים; וכן בדוד הוא אומר: (שמואל א' כ"ו) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל – כאילו עובד עבודת כוכבים." (בגמרא כתובות קי:)
הגמרא למדה שכל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד כוכבים. והרי מדובר על דוד שברח אל אכיש מלך גת וגר בצקלג, וכי אין צקלג חלק מארץ ישראל?