טלויזיה, לימודי חול ובעיות בבני עקיבא

שלום נפתלי, יום טוב! מה שלומך?
אני קורא את דבריך בשימת לב, וחוזר עליהם יותר מפעם אחת. אני חש את גודל הכאב והאיכפתיות שלך ואני ממש מזדהה איתך בתחושתך.
אתה כותב על הרבה דברים שצריכים שיפור אצל רבים מאיתנו, ואכן אתה צודק. רבים מאיתנו לא שומעים כראוי לרבנים, את רבים מאיתנו מעניין רק בנות וטיולים, רבים מאיתנו חושבים שהדרך הדתית לאומית משמעותה פשרה בין דת ללאום, או "קרבה לחילונים" בצורה שמטשטשת את ערכי הדת. אתה צודק מאוד שמי שחושב שהדרך שלנו היא "קרבה" בלי גבולות אינו מייצג בשום פנים ואופן את דרכו של הרב קוק.
אבל, לדעתי השיפור אינו צריך להיות בדרך, כי אם באנשים. ה"פשרנות" שמאפיינת חלק מתוכינו אינה נובעת מטעות בהבנת דבריו של הרב קוק.
איך אני יודע?
כי הרבה לפני הרב קוק היתה ירידה רוחנית גדולה בתוך חלק גדול בעם. תנועת ההשכלה שהתחילה לפני כמאתים שנה הפילה חללים רבים והשפעתה נמשכת גם היום, ב"חילוניות" וב"פשרנות". הרב קוק, בנו הרב צבי יהודה, תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם עשו מהפך בציבור. אם נתבונן לטווח של עשרות שנים נראה התקדמות עצומה בתוך הציבור שלנו, מכמעט אפס ישיבות לעשרות רבות ואלפי תלמידים. מכמעט אפס אנשים שמקפידים על קלה כבחמורה וגם מאמינים שאנחנו באתחלתא דגאולה – לאלפים רבים, וכל זאת בזכות הרב קוק ותלמידיו. לא מדובר בכלל בציבור קטן!
מי שעדיין אינו מקפיד על קלה כבחמורה, ואינו מבין נכון את משמעות המושג 'פתיחות', הרי זה משום שמעולם לא למד את הדברים כראוי. ודוקא מפני כך אנו צריכים כמה שיותר אנשים שילמדו את הדברים ויאירו אותם לציבור (אגב, כמו שכתבתי לך בפעם הקודמת, גם בעיני, המודעה שצטטה את הרב קוק שהקודש שבחול גדול מהקודש שבקודש מאוד היתה מאוד לא במקום. כנראה שהיא איזה תרגיל שיווקי ולא צריכים להתייחס אליה יותר מידי).
בוא לא נתעסק בשאלה 'מי יותר טוב'. זה קל מאוד להגדיר שרק מי שעונה על קריטריונים מאוד מסויימים משתייך לקבוצה מסויימת ואז נאמר – הנה, זו הקבוצה המושלמת! אבל דרכנו לא לעשות מחיצות. מספיקות לנו המחיצות שעושות ההגדרות "דתי" ו"חרדי". אני גם לא רואה עניין לכתוב מהם החסרונות של הציבור החרדי (אני אומר אותם כשאני מדבר עם אנשים חרדים שמוכנים להקשיב, אבל איני רואה עניין סתם לכתוב). במקום זאת, בוא נחשוב איך מתקנים! איך אתה ואני נותנים מהאור שזכינו לקבל, לטובת עם ישראל!
לגבי בני עקיבא, אני חושב שהיום שהרחוב כל כך פרוץ אז אם לא יהיה בני עקיבא – ילכו למקומות הרבה יותר גרועים. מי שמתקלקל – הוא היה מתקלקל גם בלי בני עקיבא, כי הוא היה פוגש את החברים ברחוב, או בבית הספר. כמובן שהורים שיודעים שבנם אינו צריך את בני עקיבא – אינם צריכים לשלוח אותו אם הם יודעים שיש בעיות בסניף, אבל הרשה לי לחלוק על קביעתך שהנזק גדול מהתועלת.
וביחס לישיבות הקטנות, אני לא בטוח שאם יקומו הרבה ישיבות קטנות זה יעזור כי השאלה היא אם יש להן ביקוש? דברים כאלה צריכים לצמוח מתוך הציבור, ואכן הם צומחים לאט לאט. מלבד זאת, הבעיה בישיבות תיכוניות אינה עצם לימודי החול, אלא הבעיה הכללית של הדור, של החשיפה לתרבות המערב וההשפעה ממנה. על עצם לימודי החול ראה בספרו של הרב אליעזר 'פניני הלכה' חלק ד', המתפרסם באתר ישיבת בית אל, שמאריך במקורות שמתייחסים לא רק לתלמידי הגר"א אלא לנושא באופן ענייני:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=305

לסיום, אני רוצה לשתף אותך במה שאני אומר לעצמי. באופן אישי אני מאמין בדרכו של הרב קוק, והעובדה שיש אנשים עם כיפות סרוגות שיש להם חסרונות (ושוב, לא רק להם יש חסרונות, אבל זה לא הנושא) אינה אמורה לשנות דעתי שדברי הרב קוק נכונים. יחד עם זאת כמו שכתבתי לך גם לי המצב הרוחני בו נמצאים רבים מאוד כואב לי (ולא רק בציבור שלנו, אלא כל עם ישראל לכל גווניו מושפע מהתרבות הגויית במידה זו או אחרת), וזה אחד הדברים שדחפו אותי ליזום כתיבת תשובות ב"חברים מקשיבים" ולעשות עוד כמה דברים למען המצב. כי אני יודע שאם רק אשקע במחשבות על החסרונות שיש – זה לא יועיל לאף אחד! אני גם לא מנסה להתחיל לעשות השוואות בין ציבורים כי למי זה טוב? אני שואף להצליח תמיד לראות את הטוב שבכל ציבור ושבכל אדם. ולכן דע שמה שהצעתי לך במכתבי הקודם להצטרף לאחת מהפעולות הנעשות כיום, זה לא היה סתם אלא זו היתה הצעה אמיתית. אני לא יודע היכן אתה נמצא, בן כמה אתה וכו', אבל אני בטוח שאת כל האיכפתיות שלך מעם ישראל תוכל להפנות לאפיקים חיוביים של עשייה ותיקון, השפעה מאירה על כל הסובבים אותך. אולי עכשיו, ואולי אחרי שתתמלא עוד בתורה.
אני לא יכול להתאפק מלכתוב עוד דבר אישי (באמת דבר אישי, אבל חשוב לי לכתוב). לפעמים כתוצאה מהעיסוק המרובה בשאלה "איך אני מעביר את האור לאנשים אחרים" נוצרת אצלי תחושה, בלי שארצה אפילו – בתת מודע באיזה מקום, שהנה אני "המתוקן" מביט מלמעלה על אלו שאינם מתוקנים, איך זה נקרא? נכון, בוא נאמר בפירוש – גאווה. זה אחד הדברים שהכי חשוב לעבוד עליהם, לזכור שאין שום אפשרות להשוות בין אנשים, בעיקר מפני שיש אדם שכמעט אין לו נסיונות, ויש אדם שיש לו כל כך הרבה, כי מראש הוא גדל בעולם אחר, וההשקעה שהוא משקיע היא הרבה יותר גדולה. מלבד זאת, יש הרבה מה ללמוד מכל יהודי, אם זה לגבי מסירות נפש על ארץ ישראל של אחינו בצבא, אם זה לגבי מעשים טובים שנעשים בסתר, אם זה בפשטות, ואם זה בעוד דברים שלא זכיתי אפילו להכיר. אני חושב שתמיד צריך לשנן "ונחנו מה", לנסות ללמוד מהענווה של גדולי ישראל, לראות את עצמי (ובצדק מוחלט) ככלי של הקב"ה, ביודעי שיש עוד לקב"ה עוד הרבה כלים, שכל אחד תורם את תפקידו שלו, ואני צריך להתמקד בכל המרץ והכוח בתפקיד שלי.
אשמח להמשיך ולשוחח, בנתיים – חיים טובים!
יעקב, חברים מקשיבים
yaakov@makshivim.org.il