יאוש, איך נפתרים ממנו?

שאלת הגולש

בס"ד

אני בן 15 ולומד בישיבה תיכונית.
יש ימים שאני לומד הרבה, יש ימים שאני מגיע לשש שעות לימוד, אני מרגיש התקדמות, והכל מעולה.
אבל תמיד אח"כ תגיע הנפילה, אני אגיע לגאוה, מידה נוראה.
ואז אני עובד על עצמי יותר בענין, מכוון בתפילה יותר ש'ונפשי כעפר לכל תהיה'.
בד"כ גם ינחת עלי הבום הזה של כמה אני קטן, ושפל. וכמה הרבנים הגדולים למדו וק"ו כמה הענקיים. ואיך שאני קטן, ובכלל הידיעות שלי בתורה אפסיות, ואני נכשל גם בשברים אחרים כ"כ הרבה פעמים.

בקיצור- יאוש. בכל מקום, ומכל פינה קופץ עלי היאוש. הוא נראה לי כאויב הכי גדול שלי. אני מרגיש שבגללו עבירה גוררת עבירה, שבגללו אני לא מצליח להתרומם וכו'.
איך אני נלחם ביאוש?

תשובה

שלום בן של מלך.

עלית על האויב הגדול ביותר של האדם- יאוש.
כשזה תופס אותך אתה לא יכול לצאת, אתה נשאב ונופל למטה. הוא אוכל אותך מבפנים מכרסם לאט כל פיסה של תקוה. גורם לך לראות הכל שחור ולחשוב שהכל אבוד. מקטין אותך לאפס ומשכנע אותך שמעשיך לא שוים כלום. כך, נכנסים לדכאון, שוקעים בחוסר מעש ומכאן הדרך למטה קצרה…
אבל!
אפשר לעצור אותו!
עוד לפני שהוא בא!
כשרק מריחים אותו מרחוק חייבים להדוף אותו!
כן, לדחוף אותו החוצה!!!בכל הכוח!
איך?
או!
שאלת השאלות!
כל אחד והדרך שלו.
אני אתייחס למה שתאתר בשאלתך- הלימוד בישיבה.
תתפלא, אך אתה לא היחיד שנופל וקם. עבודת ה' כשמה כן היא- עבודה. צריך לעבוד קשה כדי להתקדם ולהתעלות. וכמו בכל דבר שמשקיעים, כמו בכל תהליך, גם בעבודת ה' יש נפילות ועליות. כך אנו חיים, מזה אנו נבנים.
כל נפילה לוקחת אותנו צעד אחורה
אך, גם מקדמת אותנו שני צעדים קדימה!
וכך אט אט אנו מתקדמים ומתקדמים.
אם תסתכל שנה אחורה אני בטוחה שתגיד לעצמך- ואי! איך העזתי לעשות כך פעם?! היום, בחיים לא הייתי עושה את זה!
אין שום פסול בלהעריך את ההתדקמות שלנו. זה אפילו חשוב לפרגן לעצמנו מדי פעם לאחר שעלינו שלב! לא צריך להפריז ולהדרדר לגאוה. צריך למצוא את האיזון. מותר לנו לפרגן לעצמנו אך גם לזכור שהקב"ה עזר לנו לעלות ולהתקדם, ושהכל שלו.
הסתכלות על אנשים שעברו את השלבים האלה, התקדמו והגיעו למעמד גדול של רבנים, לא צריכה לייאש!
להיפך! היא צריכה להביא לך תקווה! חלום שאפשר להגיע עליו.
גם הם התחילו כמוך כתלמידי ישיבה. גם הם נפלו ונופלים , כמובן לפי גודלם. וכמו שהם התעלו על הקשיים, התמידו ועבדו קשה כדי להתקדם, גם אתה יכול!
הרי גם אתה בן של מלך, נשמתך גם חצובה מכיסא הכבוד!
הקב"ה נותן הזדמנות לכל מי שרוצה.
אתה רק צריך לרצות.
בין שפלות גמורה ולגאוה מסתתרת מידה עצומה! מידה נפלאה! דרך האמצע- הענווה!!
מצד אחד כן להכיר בכוחות שלך, ולדעת שאתה טוב ואתה יכול! מצד שני- לזכור תמיד שהכל מאיתו יתברך, ושהוא אדון העולם!
כשזוכרים את השנים, מתעלים על הכל, אוזרים כוחות וממשיכים הלאה!
הקב"ה לעולם(!) אינו מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו! מניסיון!
ככל שהאדם גדול יותר ניסיונותיו גדולים יותר!
ככה זה- משימות קשות לבעלי כוחות גדולים!
גם בצבא ובשב"כ הטובים ביותר מקבלים את המשימות הקשות ביותר, אלו שלפעמים גם מסכנות חיים!
תעריך את עצמך! נועדת לגדולות!
אל תכנס לייאוש!
תמשיך להתקדם, תלמד עוד ועוד, תתפלל להצלחתך, ותתמיד.
על תקפוץ על הכל בבת אחת.
קח דבר או שניים ותתמיד בהם עד שיהפכו לחלק ממך, ואז תתקדם ותעלה עוד שלב.
יש נפילה?
תשאב ממנה את הכוחות שיכולים לקדם אותך- ותמשיך הלאה!
בדיוק כמו במשחק מחשב-
כשרואים מוקש- אם תברח ממנו הוא ירדוף אחירך אם תתעלם הוא יאכל אותך, אך אם תאכל אותו תכפיל את נקודותך…!

בהצלחה רבה רבה!
הקב"ה מאמין בך! אתה חייב להאמין בעצמך!

שנה טובה!
כתיבה וחתימה טובה!
טל.
tlalosh@shoresh.org.il

יז באלול התשסז

קרא עוד..