יאוש

שלום לך.

עמדת ליד הכותל וידעת. הרגשת.
לא, את לא יכולה להסביר את זה.
את גם לא רוצה.
לא כל דבר אנחנו צריכים לקמט ולקפל למילים.
אבל מה שאת כן יודעת זה שזה היה כל כך ברור. חזק.
והלב שלך…
שכבר מזמן לא שמעת אותו.
שנאלם.
חזר ללחוש ולבקש.

את יודעת טוב מאוד מה את רוצה.
אבל לא יכולת.
הקשר איתו היה כל כך משכר.
מתוק, מרדים.
מיתת נשיקה.
זה היה פשוט גדול עלייך.
יותר מידי.
כל כך רצית להרגיש את זה כבר.
לאהוב,לתת, לחבק, להיות נאהבת.
מי לא רוצה?
כל כך טבעי, פשוט, מתבקש.

ואז זה סוף סוף קרה:
הוא היה שם ומבחינתו כמובן במקום הנכון ובזמן הנכון, מה איכפת לו?
הוא בן 25, את בת 17.
החיים הטובים.
כחומר ביד היוצר….

ואת…
מבולבלת, ניסית לעצור רגע, לחשוב:
'זה באמת מה שאני רוצה?'.
'הבן אדם הזה הולך להיות האבא של הילדים שלי?'
'אני באמת רוצה להתעורר לידו כל בוקר?'
ואם הוא באמת אוהב אותי, את הפנימיות,למה אנחנו כל הזמן נוגעים?

אבל…לא יכולת.
הלב… משותק.
מאובן. מפוחד.
מצד אחד הוא בכה:
לא טוב לו, משהו חונק, מפריע.
כן נכון, הוא רצה לאהוב, שיאהבו אותו אבל…לא ככה.
ומצד שני, הפחד מהלבד, מהתהום שתיווצר.
'אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי'

יודעת מה עבר עלייך שם, בכותל?
לא, אלה לא היו סתם אבנים, קרות ודוממות.
לא זה מה שגרם לך לבכות.
כל הכאב, הצער, הבלבול, החוסר אונים, נשפכו החוצה. בדמעות
נשפכות על הלב.
נופחות בו חיים.
סוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן.
כמו פעם, כשעוד היית קטנה ובאמת האמנת במה שחלמת.
'את לא באמת רוצה להמשיך ולהיות איתו…'
זה לא הרצון שמשאיר אותך, זה הפחד.

והקב"ה?
לא רק שהוא סלח לך, אלא שזה פשוט כל כך זועק כל ההשגחה שעטפה אותך בסיפור הזה.
שהוא ברוך ה' ניגמר כמו שהוא ניגמר.
ותאמיני לי שאם היית יכולה היית לוקחת את ההורים שלך, את הכאב הזה שנגרם לך
מקפיאה אותו ומאחסנת אותו בתור תיבה, שתוכלי להסתכל עליה כל בוקר ולהיזכר כמה שהקב"ה אוהב אותך.
יודעת כמה בנות כמוך יש, שהלכו אחרי הרגש שלהם ולא עברו שנתיים והם אולצו לדפדף לפרק ב' של החיים שלהם?
הם היו מוכנות לעשות ה כ ו ל כדי לחוש מהכאב שאת מרגישה עכשיו ובלבד שיוכלו להחזיר את הגלגל אחורה.

באמת נדמה לך שהוא אהב אותך?
כי זה פשוט נראה כמו אדם שאומר:
'אין, אני אוהב דגים! מת עליהם!'

וואלה?
אז אם אתה אוהב אותם כל כך למה אתה אוכל אותם?

אותך הוא אוהב?
או שאולי היה לו כל כך כיף להיות איתך.
לגעת במישהי מתי שהוא רוצה
לדבר ולדעת שיש בכלל בת שמוכנה באמת לשמוע אותו.

את באמת חושבת שהגעת לגיל כזה שכבר הספקת לרכוש לך את הכלים שתוכלי באמצעותם לבחור לך את האדם שאיתו תתעוררי 50 שנה?

אהבה?
את באמת חשבת פעם מהי בכלל אהבה?
מה ההבדל בין אהבה שקשורה בגועל נפש, גרעינים ונעלי אצבע:
'תגידי לי פרח, איך השקו אותך שצמחת כל כך יפה?'
לאהבה אמיתית שאמורה להחזיק קשר למשך עשרות שנים?

שאלת את עצמך פעם אם הוא באמת אוהב, או שאולי מה לעשות, אני מתפרע לגמרי ואומר שזה קשור בכלל למשהו אחר, נוצץ הרבה פחות…?
אל תשכחי שעדיין אחרי הכול, את בת..שזה אומר שאין לך דבר יותר קדוש מהגוף שלך ואם היית ממש חשובה לו, אז אולי הוא היה אומר לך:
'תקשיבי, בגלל שאת באמת אבל באמת חשובה לי, נראה לי שזה יהיה קצת לא פייר להתחיל איתך קשר רציני כי הדעה שלך יכולה להשתנות עוד אלף פעם ובטח שאני לא מתכוון לגעת בך, כי זה קצת הולך להראות רע…'.

הייתה לכם שיחה כזו?

ברור שאת עדיין מתגעגעת אליו ומה לעשות, מסתבר שיש לך לב…
היה לי קצת תמוה אם היית מנתקת את הקשר ולא היית מרגישה כלום.
אבל שתדעי לך שאין לך דבר טוב יותר שהיה יכול לקרות לך מאשר הכאב הזה.
הכאב הזה יבריא אותך מחדש.
כמו גרעין שנרקב ואחר כך גדל וצומח.

את לא באמת רוצה לוותר על הקב"ה נכון?
הוא אמר לך שהוא היה מוכן לחזור בתשובה?
כי לא כל כך הבנתי.
אם הוא חילוני ומאמין באידיאלים החילונים, למה הוא מוכן להתכופף כל כך בקלות?
ואם הוא כבר חוזר בתשובה, לא הבנתי מה ניסגר עם זה שכתבת שהוא יעשה את המינימום מבחינת הדת?

באמת אהבת אותו? את האישיות שלו?
או שהבחור פשוט היה ארוז טוב?

תנסי להשתיק לך קצת את כל הבלגאן שחוגג לך עכשיו בלב, בראש.
תקשיבי ללב שלך, תפקחי את העיניים ותנסי לראות את ההשגחה שרק עוד כמה שנים תביני כמה היא עזרה לך
ותתפללי לקב"ה, תדברי איתו שיעזור לך לצאת מזה…
הקב"ה לא כועס עלייך.
הוא לא יכול.
אף אחד לא מלאך, אבל מה שכן, עכשיו, אחרי שעברת את זה, תחשבי איך את ממשיכה וקמה בצורה הטובה ביותר.

אל תוותרי על החלום שלך!
תפרגני לך את הטוב ביותר!

דווקא בגלל שאת באמת קורצת המחומר הכי טוב שיש
דווקא בגלל שאת באמת הולכת לקבל את האושר בצורה הכי גבוהה פנימית ואלוקית שיכולה להיות
דווקא בגלל זה, תיקחי לך את כל הזמן שאת צריכה.

אנחנו מדברים כאן על החיים שלך, הילדים שלך, נשמות, קדושה

זה לא מזון מהיר, ג'אנק פוד שקונים בסופר מקפיאים ושיהיה באמת בתיאבון
זה גם לא דבר שנקנה בכסף, כמו כל הזבל הזה שמוכרים ל'וולנטיין דיי'ס'…
זה יותר מזה.
הרבה יותר מזה.

וכמו לכל דבר עוצמתי כל כך, גם לזה צריך לדעת איך לגעת.
כמו חומר נפץ.

את תצאי מזה ואת תצאי מזה בצורה הטובה ביותר שיכולה להיות!
והכאב שהרגשת, הגועל והבושה שגמרו לך לבכות, הם הם הסימן הטוב ביותר שכל הרגשות שלך ברוך ה' בריאים ומתפקדים יופי.

נכון, הם קצת חלשים עכשיו ואם הזמן הם יתחזקו אבל עם את תעשי את שלך, ותנסי באמת לממש את הרצונות הגדולים שלך, אין לי בכלל ספק שאי"ה יגיע הרגע ותרצי לעטוף אותם בקדושה עם האחד שלך, הם יהיו שם ויראו לך את ההבדל בין זיוף למקור.

שיהיה לך רק טוב, שבת שלום ובשורות טובות

אבינועם
avinoam811@gmail.com