שלום וברכה!
עיינתי באתרכם בשאלות שונות לגבי קשרי ידידות על בנים, שלא למטרת נישואין, ורציתי ראשית לומר שאני מסכימה בהחלט עם הנאמר (בייחוד מכיוון שאני באה במקור מחברה מעורבת). ובכל זאת, במהלך שלוש השנים האחרונות של חיי, עברתי (ואני עדין עוברת) תהליך ארוך וקשה של התחזקות מבחינה דתית (כאשר אני שומרת על קשריי עם החברה המקורית שלי) ותהליך זה התחיל והתמשך בעקבות ידידות שלי עם בחורים רציניים מבחינה דתית. דרך השיחות והדיונים שהיו לנו התחזקתי מבחינה דתית ואף הועשרתי במגוון הלכות ועזרה כיצד לנהוג. וכאשר אני אומרת בחורים רציניים מבחינה דתית, אני מתכוונת לבחורי ישיבה לומדים ובוגרים ולא סתם כל אחד. השאלה היא- מדוע קשרים כאלו הם אסורים? הרי מטרת הקשר היא לא בשביל ה"צחוקים" וה"כיף" אלא באמת ע"מ להתקדם מבחינה רוחנית? הרי בלי הקשרים האלו לא הייתי היכן שאני עומדת היום!?
בתודה, סיון
שלום סיון!
אינני רוצה להיכנס לשאלה אילו קשרים מותרים ואילו אסורים, מפני ששאלה כזאת נידונית כל מקרה לגופו. צריך להכיר את הפרטים על מנת לבחון האם הקשר מותר. ובכל אופן, חשוב להדגיש את הטעם למה החמירו חכמים בעניינים אלו.
אומרים לנו חכמים בגמרא: "אין אפוטרופוס לעריות", כלומר יצר המין הוא תקיף וחזק מאוד, ואין מי שיכול לומר אני מכוסה, לי אין בעיה. בגמרא מסכת קידושין הביאו חכמים סיפורים על ענקי עולם, איך שהנסיון שלהם בתחום הזה היה קשה מאוד והיו על סף כשלון. אני תמיד שאלתי את עצמי: מדוע לפרסם זאת? מדוע לספר עליהם דברים כאלה? בין התשובות והלימודים הרבים שיש מכך שספרו זאת חז"ל, יש תשובה האומרת שחשוב שידעו עד כמה חזק היצר הזה, וש"אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו" [גמרא], ועל כן שאם כאלו ענקים עמדו בכאלו נסיונות, שאף אחד לא יאמר לי אין בעיה עם זה, אצלי הכל על טהרת הקודש ללא רבב. על כן אנו צריכים זהירות רבה בתחומים אלו של קשרים בין בנים לבנות, כלל לא פשוט להיות רק ענייני וממוקד, וקל מאוד לגלוש לפן אישי ולקירוב דעת. אין זה אומר שהבנים והבנות צריכים לחיות כל אחד על פלנטה אחרת, שהרי בסופו של דבר בן ובת צריכים להפגש ולהקים משפחה, וכן בכל מיני תחומים צריכים אלו ואלו, כמו התחום שציינת. בשביל זה יש את ההלכה שנותנת לנו גדרים בעניין, מה מותר ומה אסור. בכל אופן, באופן כללי אפשר לומר שקשר בין בנים לבנות שלא למטרות נישואין הוא בעייתי ביותר. מפני שגם אם יש לו סיבה אחרת שאיננה צחוקים וכדומה נוצר קשר נפשי ביניהם, ובלשון חז"ל "קירוב דעת", בעוד שאת הקשר הנפשי העמוק והנפלא שצריך להתפתח בין איש ואישה, בן ובת, מקומו הנכון, הטוב, המתאים והאדיר, הוא בנישואין, בהתייחדות של האיש לאישתו בלבד ושל האישה לבעלה. קשה מאוד להיות כצוק איתן שהקשר יהיה ענייני בלבד ללא מעט תוספת של טעם ותבלין מהעובדה שהדובר השני הוא מהמין השני. שוב, המשיכה היא אדירה ונפלאה, היא כוח יצירה שהקב"ה נתן בנו, אך דווקא בגלל עוצם כוחו צריכים אנו להשמר מאוד. כמי שיושב בכור אטומי וצריך להזהר הרבה יותר. בגלל העוצמה הנתונה תחת ידו.
ראי, כבר הקדמתי שאינני נוגע ישירות למקרה שלך, רק באתי לפרוס את העניין בכללותו, את הסיבה לכך שהתורה מחמירה כל כך בעניין זה. ולמעשה, אני מציע שתפרסי את המקרה לפני תלמיד חכם ותבקשי את הנחייתו בעניין, כי כל עניין לגופו.
בברכה, בהערכה ובהצלחה רבה!
ראובן, חברים מקשיבים
