יום כיפור-יום שמח או עצוב

שאלת הגולש

האם יום כיפור הוא יום שמח או עצוב?

מצד אחד היום עצוב-יש לנו עוונות וחטאים שיש לכפר עליהם, וגם צמים ומתענים,

ומצד שני, היום שמח-נאמר שלא היו ימים טובים בשנה כט"ו באב ויום כיפור, וגם מכפרים על כל החטאים, ומתענים לא בשביל עצבות אלא כדי להידמות למלאכים.

תודה רבה.

תשובה

לק"י

שלום לך בנימין הצדיק!
השאלה שלך היא באמת שאלה טובה שכבר בתוך השאלה קיפלת את כל התשובה.
אני יודע שאולי לא התכוונת לכך, ואולי אתה אפילו לא יודע על מה אני מדבר, אבל זה באמת כך.
ענית לעצמך.
איך?
נשתדל לעזור ולהאיר איך בדיוק.
דבר ראשון, העצב והשמחה שיש ביום הזה הם אמיתיים.
אנחנו באמת מגיעים ליום הזה בכאב מסוים על כל החטאים והעוונות שגרמנו לנו ושעשינו.
זו לא התחושה הכי נעימה, אך מצד שני אנחנו באמת מלאי אמונה וביטחון שאם עשינו תשובה אמיתית אז באמת נזכה לסליחה ומחילה וכפרה.
מתוך זה ב"ה מצליחים להגיע למדרגה של המלאכים ומתוך כך עוברים את העינויים.
לא כי אנחנו באבלות אלא מתוך התרוממות.
בדיוק כמו שכתבת!
הרגשות באמת מעורבים.
מצד אחד רוצים להיות שמחים, ומצד שני החטאים שלנו מושכים אותנו כל כך נמוך.
אז מה אפשר לעשות?
המלצה שלי, ויש עוד כמה המלצות בענין, זה לא לתת לזה למשוך אותך כלפי מטה אלא למנף את עצמך מתוך זה.
נכון, המילה הזאת – למנף – היא באמת מעצבנת לפעמים.
הענין הוא שפה זה באמת למנף – שזה יהיה מה שירים אותך מתוך העצבות.
היכולת לעמוד ביום הקדוש הזה, הכל כך עליון, לפני מלך מלכי המכלים הקדוש ברוך הוא, אבינו ומלכנו, למרות כל מה שעשינו זה חסד עליון.
צריך לשמוח ולדעת שאם הגענו למב הזה ולמקומות האלה כנראה הקב"ה רצה.
לא, זה לא שאנחנו שמחים עם זה שנפלנו וחטאנו
אבל, אנחנו שמחים מתוך השיעור שהקב"ה מלמד אותנו והדברים הטובים שאפשר למצוא בכל מקום ומקום.
הכוחות להתחדש ולשוב אל ה´ – לנוע בתמידיות על הציר של "רצוא ושוב".
של קרבה ומצד שני ריחוק – כמו שאנחנו אומרים בברכות "ברוך אתה" בנוכח, אבל ישר עוברים ללשון נסתר.
זה חלק מהקשר, אבל ב"ה הקב"ה נותן לנו את זה.
וכל מה שעובר עלינו בונה אותנו לרגעים האלה.
בונה את האישיות שלנו ואת הדרך בעבודת ה´ שלנו.
אם לא היינו עוברים את מה שעברנו אז יום כיפור היה נראה אחרת.
יום כיפור זה יום של חיבור אמיתי וחזק עם הקב"ה והלוחות השניים שניתנו מעידים על זה.
זה חלק מהמימד של השמחה שקשור גם למה שאתה כתבת עליו.
נכון, זה סתירה פנימית, אבל דווקא בגלל הסתירה.
בגלל החיכוך שבין העצב והשמחה נותר פתאום חרך קטן שממנו פותחים את פתחו כחודו של מחט ומתוך כך זוכים שהקב"ה יפתח לנו פתח שעגלות וקרונות עוברים בו.
מקווה שהדברים היו ברורים והועילו.
אם כן או אם לא, תרגיש חופשי לפנות ולשאול.
לברר ולהעמיק בשאלה הזו, או בכלל בשאלות נוספות.
תודה רבה לך על החידוד שיצא מדבריך ועל השאלה המתוקה ששאלת.
הרבה הצלחה.
שלך בהערכה רבה,
נתנאל
netanelweil@gmail.com

יח באב התשעד

קרא עוד..