יחסים עם אמא

שלום לך,
מאוד קשה ומתסכל לריב עם אמא,
את מכירה את אמא שלך מאז שנולדת,
מצפה שדווקא איתה, ודווקא הבית יהיה המקום שבו תרגישי שנעים וטוב לך,
שאוהבים אותך ומקבלים אותך כמו שאת,
ואת כותבת שכואב לך שזה לא ככה.
אני מניחה שגם לאמא שלך זה כואב,
היא גידלה אותך,
טיפחה והשקיעה בך,
ומאוד רוצה לראות אותך הולכת בדרך שבעיניה טובה,
מאוד רוצה שיהיה טוב לאדם האהוב עליה ביותר,
והיא מנסה להראות לך את הדרך הזו,
את הדרך שבעיניה תהיה לך הכי טובה.
הפלונטר שנוצר פה הוא שמה שטוב בעיניה ללאו דווקא נראה טוב בעינייך,
מה שבעיניה נראה טוב,
בעינייך נראה דוס ומיותר וואולי חונק..
ואולי כדאי לספר את זה לאמא שלך,
לספר לה מה את מרגישה,
למה כל כך קשה לך,
למה כואב לך,
יכול להיות שאמא שלך מרגישה שההתנגדויות שלך נובעות ממקורות אחרים,
וכשתסבירי לה היא אותי תוכל להבין יותר את המקום שלך,
אני מניחה שהדעות שלה לגבי מה נכון ומה טוב לעשות לא ישתנו,
אבל מכיוון שאני בטוחה שהיא רוצה להיטיב איתך תוכלו לחשוב ביחד איך לעשות את הדברים נכון.
אני רוצה להוסיף,
שאת בגיל שבו את בונה את עצמך,
מחפשת את הדרך שלך בחיים,
בעבודת ה´,
את התפקיד המיוחד שלך שבשבילו הגעת לעולם,
ואני חושבת שהרצון הזה לחופש שאת מדברת עליו נובע מזה.
רצון לחפש בעצמך את הדרך,
להבין לבד מה נכון ומה לא ,
בלי"מבוגרים" מסביב שיראו לך את הדרך.
זה מובן,
וטבעי,
וגם מאוד קשה.
קשה להסתובב בעולם בלי דרך, משענת, כיוון,
מישהו שאוהב ואכפתי.
מה גם שאת בבגיל שחברה ולחברות יש המון ערך והמון מקום,
ולפעמים להורים זה נראה כאילו קצת שכחת אותם,
כאילו הם כבר לא חשובים בעינייך,
ויכול להיות שמהמקום הזה אמא שלך רוצה להרגיש ולהבין שזה לא ככה,
כי באמת,
לפני ואחרי הכל,
ההורים הם משענת,
משענת של אהבה,
של בטחון ושל אכפתיות,
וגם של נסיון ובגרות,
וכשהכל משולב ברצון להיטיב לך,
זה דבר מאוד משמעותי שלא כדאי לפספס.
עצתי לך לשתף באמת את אמא במה שעובר עלייך ובמה שאת מרגישה,
מתוך הכאב שלך,
ומתוך האכפתיות שלך לקשר ביניכם,
לפעמים יותר נוח לעשות זזאת במכתב,
כי אפשר לחשוב על הדברים ולא להיות מעורבבים בתגובות ובניסיון למצוא הגנות לעצמנו,
ולבקש מאמ אשלך שתהיה איתך,
שתהיה שותפה לדרך שלך,
וביחד תמצאו את המקום הנכון לכם להיות.
את מוזמנת לפנות אלי למייל,
בהצלחה רבה,
בדרך, ובבניה האישית שלך.
נעמה tepernaama@gmail.com