יחס אל עצמי תלוי באחרים!!

שלום לך,
קודם כל סליחה על העיכוב..
את בחורה מדהימה! אני לא יודעת בת כמה את, אני משערת שאת בגיל תיכון וכתבת דברים כ"כ יפים ובוגרים!
מודעות עצמית היא דבר מאוד חשוב, וכשיכולת זו נרכשת היא מעידה על בגרות נפשית..
ברגע שאנחנו מודעים לעצמנו אנחנו מכירים את עצמנו יותר טוב, אנחנו יודעים למצוא את מה שנכון וטוב לנו ואנחנו גם יכולים לתקן את עצמנו וללמוד עוד ולהתקדם עוד..
לפעמים מודעות עצמית מכאיבה כי אנחנו מגלים דברים שלא כ"כ כיף לנו לגלות על עצמנו ואנחנו מרגישים עם זה רע..
את נמצאת במקום מצויין!
להיות מודע לעצמך זה כבר חצי פתרון..
(כי אי אפשר לרפא את המחלה בלי לדעת במה חולים..)

ועכשיו לתכל´ס,
את זקוקה לחיוך? למילה טובה?
מה כ"כ רע בזה?
תרשי לי לגלות לך סוד,
כולם צריכים מילה טובה ופירגון,
לכולם זה עושה טוב על הלב
אבל לא כולם מוכנים ומסוגלים להודות בזה..
(עשו פעם מחקר וגילו שברגע שה"בוס" מחייך יותר לעובדים שלו, תפוקת העבודה שלהם עולה…)
הבעיה כדברייך היא שלדעתך את תלותית בצורך במילה הטובה ובחיוך.
להיות תלותי מידי זה לא כ"כ טוב כי אנחנו לא יכולים לבנות את חיינו סביב מה שאנשים יגידו.
מה שאת יכולה לעשות זה להיות מודעת לצורך הזה (וחזרנו להתחלה..)וכל פעם שאת מרגישה צורך בפירגון מהחברה, תגידי לעצמך שאת מסתדרת לבד, שאת יודעת בעצמך אם עשית טוב או לא ואת לא צריכה שיגידו לך את זה (מעין לוחמה פסיכולוגית..)
את יכולה לשתף את ההורים שלך או חברה טובה בצורך הזה וכל פעם שתצטרכי חיוך פשוט תלכי אליהם..
תעשי רשימה של "מה טוב בי"
"איזה תכונות טובות יש בי"
"איזה מעשה טוב עשיתי היום"
וככה תתני לעצמך את הפירגון שאת צריכה כי את תראי בעצמך כמה טוב יש בך! וככה לאט לאט התלות בחברה תרד..
דבר נוסף ואולי קצת מצחיק אבל,
תעמדי מול המראה ותחייכי לעצמך!
והדבר הכי חשוב זה מה שכתבת ב- נ.ב.
ה´ באמת אוהב אותך!! תזכרי את זה תמיד!

שואלת יקרה,
העצות שנתתי לך הן לא תרופת פלא שתוך שניה אין לך כבר צורך ותלות בפירגון מהחברה.
זה תהליך,
ותהליך מצריך זמן והרבה סבלנות.
עם קצת עבודה והרבה אמונה,
אני מאמינה שתגיעי לשם..
את כבר בחצי הדרך, אל תתיאשי!
הרבה הצלחה!
ואני אשמח לשמוע ממך וללוות אותך בדרך…

היי ברוכה
מיכל

MCHY22@GMAIL.COM