יחס לה' מול יחס לרב

שלום לך.
תפקידנו כאומה וכיחיד הוא להביא את האלוקי, הנשגב, המרומם, ה"גוף שלישי" הזה, לתוך החיים שלנו.
שבכל מחשבה, דיבור ומעשה הוא ילווה אותנו, יהיה נוכח בנו. "שפכי כמים לבך נוכח פני ה' ", כל ההנהגת החיים שלנו נעשית מתוך הידיעה הזו שהקב"ה אינו רק בשמי השמיים, כי אם מתגלה ופועל דרכנו בארץ, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
הבשורה שלנו לעולם היא שהקב"ה נמצא איתנו, כאן בארץ. שהנעלם, ה"אל מסתתר" הזה, הוא נוכח.
אנו מצהירים על כך בכל ברכה – "ברוך אתה", בכל בקשה – "יהי רצון מלפניך". אנו מתחננים על כך "אל תסתר פניך ממני", רוצים לראות את פניך, שתתגלה לעיננו, "הגלה נא".
אנו יודעים עם זאת שהוא נשגב ונעלה מעלינו, מתנשא על השמים ושמי השמיים, מרומם מעל כל שבח ברכה ובקשה שלנו.
אנו משלבים את שני הדברים, את ה "הוא אלוקינו", גוף שלישי, יחד עם "אתה אלוקינו" בלשון נוכח. אנו אומרים "אתה הוא אלוקינו".
אצל הרב הדברים הפוכים, בשר ודם עומד מולנו, זה הנוכח. כשאנו פונים אל הרב בגוף שלישי, אנו פונים אל התורה שיש בו,
דבר ה' החי בתוכו, אל הנסתר שבו. אפילו הרב בעצמו מחוייב לנהוג כבוד בתורה החיה בקרבו.
הלכות רבות יש כיצד צריך תלמיד חכם להתנהג, החל מאופן דיבורו וכלה בלבושו.
ברב שהוא גלוי לעיננו אנו מדגישים שיש צד נסתר ופונים אליו בלשוך נסתר, ובקב"ה שהוא נסתר מעיננו אנו מדגישים שהוא גם נוכח ולכן פונים אליו באופן ישיר.
כל טוב
שלמה, חברים מקשיבים