בסיעתה דשמיא.
שלום לכבוד הרב!
א.רציתי לשאול לגבי צבא. האם הצבא עמו הוא ערך חשוב בפני עצמו או שהוא מחוסר בררה שצריך להגן על עצמינו ולעשות השתדלות אז הוא הגוף שאחראי לכך? האם יש היתר לדוגמא להילחם ולעבור על שבת אם צריך? אם כן, למה? ורציתי לשאול למה יכול להיות שיש דעה של ציבור שכל העם צריך ללמוד תורה ולא להתגייס?האם יש מקורות לצבא כיום, הבנתי שהיום זה לא התקופה של פעם אז איך אפשר לאמר שכל המקורות ביהדות על המלחמה קשורות גם לתקופה של היום?
ב. יש את העניין של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" אז למה יהודים הולכים וגרים במקומות בארץ שיש חשש לחייהם במידה מסויימת, ? למה צריך למסור את הנפש על אדמה, אדמת ארץ ישראל? אשמח למקורות ולתשובה ארוכה ומורחבת.
תודה רבה לכם! ישר כח!
שלום רב.
שאלותיך הן שאלות טובות וחשובות שגדולי עולם, הן מבחינת גדלות תורנית והן מבחינת אחריותם לציבור ולחינוכו עסקו בהן. אשתדל לכתוב כאן את הבסיס המוסכם על גדולי התורה.
האם הצבא הוא ערך חשוב או חוסר ברירה?
השאלה יוצאת מתוך הנחה שהדברים סותרים, על אף שאין הדבר כך. מבואר בספרי אמונה וחסידות רבים שבנושאים חשובים שהקב"ה חפץ בקיומם הוא יצר מציאות שבה אין ברירה אלא לעסוק בהם. כך קורה אצל האדם הפרטי כגון בנושאי אכילה, פרייה ורבייה ועוד, וכך גם בקיום האומה. מציאות הצבא היא תוצר של עימות בין אומות. עימות זה הוא בשורשו עימות רוחני הנובע מהמצב של העולם לאחר חטא אדם הראשון. ישנו בלבול לגבי הדרך בה על האדם והעולם לנהוג בתחומים רבים, כאשר לכל אומה יש שורש רוחני ותפיסה רוחנית אחרת, וכל אומה מנסה ´להשליט´ את תפיסתה על העולם. האמת היא שלכל אומה יש גרעין של אמת וכל אומה צריכה לקבל את היחס המתאים לה, אך ישנו תהליך של בירור בעולם מהו בדיוק היחס הזה. בינתיים, עד השלמת תיקון העולם, זהו חלק מהצורך הקיומי של כל עם וכן של עם ישראל. לעתיד לבוא נאמר ´וכיתתו חרבותם לאיתים´, אך אין אנו במצב זה עדיין וזה סימן שכרגע הצבא, שמירת קיום האומה ומקומה בין אומות העולם, היא אחת הדרכים בהן אנו עובדים את ה´ ומדגישים לכל האומות את הצדק שבדרכנו, צדק שגם עליהן לאמץ. על גדלות ערך הצבא אפרט קצת יותר בסעיף האחרון.
כיצד נוצרה הדעה שיש ללמוד תורה ולא להתגייס?
על אף שהעיסוק הצבאי הוא מצווה גדולה, אין ספק שהמערכת הצבאית מערערת את היציבות הרוחנית של רוב השוהים בה. אדם יחיד יכול בחייו הפרטיים לחיות לפי דרכו המיוחדת – לסמוך על כשרות מסוימת, לעסוק בתכנים מסוימים וכו´. הצבא, מעצם היותו מסגרת שמאגדת בתוכה אנשים רבים ודורשת מהם לפעול בתיאום, גורם שהיחיד יוכל לשמור פחות על אורח החיים המתאים לו. הדבר כך אפילו במצב האידיאלי, וקל וחומר בימינו בהם רוב עם ישראל שבארץ אינו שומר תורה ומצוות והמסגרת הצבאית, שכוללת את כל האוכלוסיה, מפגישה בין ציבורים שונים מאוד ומקשה מאוד על דרך שמירת המצוות. ישנו ציבור רחב שחושש (בצדק מבחינה מסוימת) מהתדרדרות רוחנית ולכן ממעיט בחשיבות השירות הצבאי.
בנושא זה חינכו אותי להבנה שיש נפשות שונות בעולם והן צריכות לייצר ביחד איזון. כפי שהצבא עצמו מעודד עתודאים ללמוד תחום מסוים (רפואה, הנדסה וכו´) ודרכו לתרום בצבא, כך אנו מבינים שהקב"ה בכלל רוצה שאנשים שונים וציבורים שונים ידגישו בחייהם נושאים שונים ובכך ייצרו את האיזון שעם ישראל צריך. על פי חינוך זה ברור שכל אדם צריך להעריך את התחומים החיוביים של הצבא ולראות בו חשיבות, אבל חשיבות זו תתבטא באופן שונה אצל אנשים שונים – יש שיעשו שירות מינימאלי, יש שיעשו שירות ארוך יותר אך עדיין מקוצר ומשולב בלימודי תורה (מסלולי הסדר למיניהם), יש שיעשו שירות מלא ואח"כ יתפקדו במערך המילואים ויש שאף יחתמו קבע ויאריכו את שירותם. כולם כאחד נצרכים. אף על פי כן, מכיוון שהמצווה לשרת בצבא גדולה מאוד (כפי שיפורט בסעיף האחרון) ומכיוון שאפשר לעשות הכשרה מינימאלית בזמן קצר מן הראוי שכל אחד יתרום מעט מזמנו ויעשה את המינימום הנצרך כדי שאם חס וחלילה עם ישראל יצטרך את עזרתו במלחמת מצווה של כיבוש הארץ הוא תשועת ישראל מיד צר הוא יוכל לתרום גם בתחום זה.
האם דברי התורה על מלחמת מצווה וכו´ נכונים גם לימינו?
עם ישראל, גם אם הוא טועה בדרכו, הוא תמיד עם ישראל. כל מלחמה שנועדה להציל את עם ישראל מן הצרים עליהם היא מלחמת מצווה (רמב"ם, הלכות מלכים, פ"ה, ה"א) וכך לאורך כל הדורות. גם כשההנהגה היא לא לרוחנו וכו´, עובדה זו אינה נתונה לויכוח. מעבר לכך הגדרה נוספת למלחמת מצווה היא מצוות יישוב הארץ המובטחת. גדולי הדורות הסכימו עם דברי הרמב"ן (השגות לספר המצוות, שכחת העשין, מצווה ד´, וכן פסק שו"ת מהרי"ט ח"ב, יו"ד ס´ כח´, הציץ אליעזר ח"ז ס´ מח, קונטרס אורחות המשפטים פי"ב ועוד) שמצוות כיבוש הארץ ויישובה תקפה גם לאחר הגלות, ולכן לפי רוב מוחלט של הפוסקים גם היום יש מצווה לעם ישראל לכבוש את הארץ.
כיצד מותר להסתכן בפיקוח נפש בשביל מגורים באזורים מסוכנים בארץ ישראל?
מצוות יישוב ארץ ישראל, על פי הרמב"ן הנ"ל, מתחלקת לשני תחומים:
מצווה של כל יחיד לשבת בארץ ישראל (ואפילו כאשר היא תחת שלטון זר)
מצווה על כלל עם ישראל לכבוש את הארץ (לדאוג שתהיה תחת שלטון ישראל, דבר שגם מחייב מדינה וכו´).
החלק הכללי של כיבוש הארץ מחייב גם לצאת למלחמה. הדבר מלמד על חשיבות מצווה זו; פיקוח נפש דוחה בדרך כלל את רוב המצוות. למרות זאת כיבוש הארץ הוא מצווה למרות שמלחמת הכיבוש מלווה בפיקוח נפש. דבר זה מלמד שכיבוש הארץ גדול בעיני הקב"ה יותר מרוב המצוות.
לגבי החלק הפרטי נאמר בפוסקים (בעיקר לגבי העלייה לארץ) שכאשר יש סכנה או חוסר יכולת להתפרנס אין חובה לקיים אותו. הגדרת הסכנה המוגדרת בפוסקים ( המבי"ט, ח"ב ס´ רטז´, מעיל צדקה ס´ כו´ ועוד) היא כפי הרגלי המסחר – דבר שסוחר ממוצע מוכן לעשות בשביל להרוויח כסף חובה עלינו לעשות בשביל עבודת ה´. גם במקומות שמוגדרים כמסוכנים אחוז התמותה הוא הרבה פחות מחמישים אחוז, ולכן אין אזורים אלו מוגדרים כספק סכנה אלא כסכנה רחוקה. רוב אנשי המסחר נוטלים סיכון כזה על מנת להרוויח, ולכן חובה ומצווה לגור באזורים אלה גם בימינו, וודאי שאין איסור בדבר.
אני מקווה שהדברים יהיו לתועלת. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת,
yehonatan@makshivim.org.il
