יחס מבולבל כלפי האחרים

בעזרת השם יתברך

[שלום לך יקרה],

אני שמחה שפנית אלינו,
את נשמעת לי נערה בוגרת לגילך, ולכן אני אכתוב לך כבוגרת:

האדם הוא יצור חברתי,
לא סתם נולדנו לתוך עולם שמורכב ממעגלים של סביבה.
תחשבי על זה רגע,
יכולנו להיוולד לתוך עולם בו מצויים רק אנחנו וריבונו של עולם,
בעולם כזה יכולנו לקיים הרבה מן המצוות ללא הפרעה (חוץ ממצוות שבין אדם לחברו, שלא היו בתוקף במציאות כזו), יכולנו להתפתח ולעבוד על המידות שלנו בלי שיקשו עלינו.

אבל ריבוש"ע בחר לברוא אותנו בעולם שבו יש עוד אנשים- אינסוף ברואים.
ואנחנו בעולם שמורכב מההורים שלנו, האחים שלנו, הדודים, השכנים, התושבים שבעירנו ועוד ועוד, נדרשים לעבוד אותו יתברך.
דווקא כאשר כל הסביבה הזו מקיפה אותנו, ולעתים מקשה עלינו או מבלבלת אותנו.

מה התפקיד של הסביבה?
[באמצעות הסביבה שלנו אנחנו מכירים טוב יותר את עצמינו],
אנחנו מבינים על ידי היחס שלנו לאחרים, מה קשה לנו עם עצמינו.
לדוגמה: אדם שכל הזמן כועס על הסובבים אותו, למד על עצמו שהוא טיפוס חם ואולי הוא נגוע בגאווה, או באגואיסטיות, ועל ידי התבוננות בתגובתו הוא יכול לדעת את מה שעליו לתקן בעצמו, ולהשתפר.
לעומת זאת אם אותו אדם היה גר באי בודד עם עצמו, ודאי לא היה כועס כל כך, אבל גם לא יכול היה לדעת מה עליו לתקן ולא היה מרגיש שום צורך להשתפר.

ו[איך כל זה קשור אלייך?]
הקב"ה עשה איתנו חסד, וכאשר יש דבר לא מאוזן ביחסנו לחברה, לא טוב לנו עם זה, כך מתעורר בנו הצורך לתקן את עצמינו ולהשתפר!
את מתארת מצב שבו התחושות שלך נעות בין ´מגיע לי הכל מהסביבה´ לבין ´לא מגיע לי כלום מאף אחד´.
לא טוב לך עם זה, ואת צודקת,
שני הקצוות הללו לא מאוזנים.
אז ממש כמו בדוגמה של הכעס, בואי ננסה רגע להבין בעז"ה:
למה היחס שלך לסביבה משתנה כל כך?
האם ייתכן שהערך העצמי שלך מושפע מהאנשים שמצויים באותו זמן סביבך?
האם ליד אנשים דומיננטיים את יכולה להרגיש פחותה?
האם ליד אנשים ביישנים וחלשים את יכולה להרגיש חזקה?
האם את עסוקה בהשוואות תמידיות של איך אני ביחס למי שסביבי?
האם שינויים במצב הרוח שלך משפיעים לגמרי על היחס שלך לסביבה?
האם מצב הרוח שלך מושפע רבות מהחברה שסביבך?

אני חושבת שרוב האנשים מושפעים מהסביבה שלהם, אבל השאלה היא [עד כמה].
[עד כמה אנחנו נותנים לסביבה להשפיע על תחושתנו ועל הערך העצמי שלנו],
אם התשובה לרוב השאלות שלמעלה היא ´כן´, אז ייתכן מאד שזו הסיבה למצב שאת מתארת.
כאשר כל תחושתנו הפנימיות מסורות ל´איך אני ביחס לסביבה´ אז ודאי שנסבול מתנודות קיצוניות בהרגשה העצמית, לעתים נרגיש הכי טוב ביחס לאחרים ולעתים נרגיש כמו שרשמת בעצמך: ´שאין לנו זכות לנשום את אותו האוויר´.

[מה ניתן לעשות?]
ניתן לחזק את הערך העצמי שלנו כלפי עצמינו.
ערך שלא יהיה תלוי בכלום!
[ממש כמו שאמא אוהבת את בנה ללא תנאים וסיבות,
כך כל אדם צריך לאהוב את עצמו,
ללא תנאים וסיבות, פשוט לאהוב].
לאהוב את עצמי זה לשמוח במה שהקב"ה נתן לי,
לשמוח במראה שלי, בחכמה שלי ובכישורים שלי.
ריבונו של עולם אינו עושה טעויות ובטח שלא אפליות,
כל אדם נולד לעולם עם מתנות [מדויקות] להם הוא זקוק על מנת להסתדר בעולם על הצד הטוב ביותר.
ברגע שנבין זאת ירד מאיתנו הרבה מהלחץ החברתי לו אנו נתונים באופן תמידי.
אנחנו נבין ונפנים ["שאין אדם נוגע במוכן לחברו.. אפילו כמלא הנימה] (מסכת יומא לח:),
זה אומר שאנחנו מדמים לחשוב שאנחנו מצויים באיזו תחרות או נמדדים כל הזמן ביחס לסביבה,
אנחנו יכולים להרגיש שההצלחה של מישהו לידנו מאיימת על הערך שלנו ועל מעמדנו,
אבל מצד האמת?
מצד האמת אין זה כך!
חכמים אומרים: אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא הנימה!
לכל אחד שמורה ההצלחה שלו והמעמד החברתי שלו והמקום השייך לו, ואיש אינו יכול באמת לגרוע מכך.

אני ממליצה לך על ידי דיבור פנימי שלך עם עצמך, לחלחל את התובנה הזו,
בנוסף אני ממליצה שתפתחי כישרונות שאת טובה בהם,
ותשקיעי בעצמך.
תשנני לעצמך שוב ושוב שאת טובה ומיוחדת בתוך כל שאר האנשים המיוחדים שסביבך.
תזכרי שהקב"ה אוהב אותך בדיוק עם הנטיות והכישורים עימם נולדת.
ואם שוב תרגישי שאת מתנשאת על מי שסביבך, או להפך, נחותה, זה בדיוק הזמן שוב להיזכר בכל הרשום לעיל.

אינני מכירה אותך, ומהמעט שרשמת ניסיתי להבין את המתחולל בתוכך,
מוזמנת לפנות אלי במקרה שתרצי להסביר יותר או לשאול כל שאלה.
שיהיה הרבה הצלחה!
מאמינה בך,
צופיה.
tsofia641@gmail.com