ייעוץ

שלום לך.

כשאת מתארת את ההרגשות שלך, מרגישים כמה כל מיני רגשות כמו לחץ, דאגה, אכזבה ועוד ועוד שממלאים את הלב שלך.
זה קשה לעבור תקופות כאלה שבהם נראה שהכל מבולבל. שאת לא יודעת לאן להתקדם ומה נכון לך.
וזה נכון שכרגע נראה לך כאילו כל החברות שלך יודעות מה הן רוצות, וגם מצליחות.
זה נראה שרק את תקועה באיזה פקק בדרך מאחורי משאית שמסתירה לך את האופק..
דבר נוסף, זה מה שאת מרגישה מול ההורים שלך.
הם דואגים לך ורוצים בשבילך כל מיני דברים, שלפעמים מתאימים לך יותר ולפעמים כנראה פחות.
בעצם, בנקודה הזאת שבה את נמצאת עם סימני שאלה והרגשה של בלבול, למרות שזו הרגשה לא נעימה, היא יכולה להיות דווקא הזדמנות להתחלה חדשה.
הכוונה היא שכשאדם מרגיש שזהו, שהמצב שהוא נמצא בו מוגזם לו או לא נכון לו, שם הוא יכול להחליט החלטות משמעותיות בקשר לחיים שלו. ואז דווקא משם, יוצאת ישועה.

בואי נתחיל מההורים שלך שבהחלט נראה שאוהבים אותך. את מתארת החלטות שלך לגבי השירות הלאומי למשל שבהן ההורים שלך מעורבים, או מנחים אותך איך להתנהג.
בגיל שלך שהוא צעיר מצד אחד ומצד שני בעצם את בגיל שמתחילים בו לצאת לחיים עצמאיים, את למעשה נקראת בוגרת.
ההורים תמיד תמיד יהיו הורים שלך. גם כשאת בעצמך תהיי אמא בעזרת ה'.
בגיל צעיר הילד תלוי בהורים שלו והם אלה שיכוונו את צעדיו כי הוא לא בר דעת כדי לעשות זאת לבד. ככל שילד גדל הוא מסוגל להבין מה טוב לו, ואז מתפתחת עצמאות מחשבתית ומעשית. הוא רוצה להחליט בעצמו וטוב שיחליט בעצמו. כמובן שטוב שיתייעץ עם ההורים שלו או עם מבוגר אחר, אבל הוא כבר לא תלוי בהם לגמרי.
איפה את בכל הסיפור הזה? את מן הסתם כבר עצמאית ומסוגלת לדעת מה טוב לך.
אמנם להורים יש מה להגיד, אבל הסימן שלך לדעת אם את צריכה למרות האמירות שלהם, לחפש בעצמך את מה שמתאים לך, יהיה התחושה. האם האמירות שלהם גורמות לך למחנק והרגשה של פספוס?
האמת שממה שכתבת זה נשמע ככה. לכן כדאי לך לשבת עם עצמך ולחשוב: מה נכון לך? מה מתאים לך כרגע? האם את רוצה לנצל את השלב הזה בחיים כדי בכל זאת לעשות שרות לאומי במקום שיהיה לך טוב? האם את רוצה להפסיק ולעשות משהו אחר? אולי לעבוד? אולי להתחיל ללמוד?
בכל מקרה, תוכלי להתייעץ עם מישהו בוגר (אולי הרכזת של השרות היא דמות כזאת? אולי דודה או מישהי אחרת מהמשפחה?)

כשההחלטה תגיע מתוך מקום עצמאי, תהיה לך תחושה טובה. אז תרגישי שאת מתקדמת ולא תקועה.
ההתלבטות שלך, כדאי שתהיה מתוך רוגע. תשקלי את הנתונים, את היתרונות והחסרונות בכל דבר, ותראי שהלב שלך כבר יוליך אותך.
את מתארת פחד להפסיד זמן. אל תפחדי, כל דבר יקרה בזמן שמתאים. תתפללי לה' שיהיה איתך בהחלטות. לא טוב לעשות דברים מתוך לחץ.
ולכן יכול להיות שאם תתחילי להתקדם לכיוון שידוכים שנה מאוחר יותר, כשאת יותר בוגרת ושמחה, יהיה לך בעזרת ה' יותר קל לעשות החלטות חשובות ממש כמו עם מי להתחתן 🙃

ולגבי מה שכתבת בסוף , שנראה לך שרק לך לא הולך ולחברות שלך הכל הולך בקלות:
דעי שאף פעם את לא יכולה לדעת מה קורה בלב של החברה שלך או בבית שלה. לא כדאי לקנא ולהשוות. אולי היא עברה טסט ראשון והיא נראית כלפי חוץ שיודעת מה היא רוצה מעצמה. אבל אולי יש מצב שיש לה קושי עם ההורים או קושי אחר שהיא לא מספרת עליו?
דבר שני, אם ה' היה רוצה שאת תהיי חברה שלך, הוא לא היה בורא אותך. הוא ברא אותך בצורה מדויקת עם כל תנאי החיים שלך: התכונות, המראה, ההורים, המשפחה, מה שקורה לך- וכל זה כדי שתהיה אחת בדיוק כמוך בעולם, כי העולם צריך אותך.
את לא תקועה בפקק ללא מטרה. את חיה עם כל מיני התמודדויות, וה' איתך במסע הזה. הוא יעזור לך להתמודד עם מה שאת מתמודדת בכל צעד וצעד שלך ויעזור לך להגיע למקום שהכי טוב לך.
האמיני בזה, האמיני בו שאוהב אותך, ולא פחות חשוב: האמיני בעצמך! אני מאמינה בך.
מקווה שהמילים יתנו כיוון טוב. שיהיה חג שמח ממש!

ותמיד אם תרצי תוכלי לפנות אלינו למוקד חברים מקשיבים בטלפון*8289 או בווצאפ למספר 0533569263.

דברת, חברים מקשיבים makshivim.org.il