אני יודעת שזו שאלה מוזרה, אבל היא מציקה לי מאד.
בשביל מה להביא ילדים לעולם?
נניח, ואני אומרת נניח כי לדעתי זה תירוץ נוראי- שבן מביא ילדים כי יש עליו מצווה.
אבל מה איתי? אם אני לא מרגישה שום צורך- להפך, אז למה שאני אביא?
אותו כנ"ל גם לגבי חתונה. אני באמת לא מבינה מה הריצה שמנהלים בני האדם לקראת הדבר הזה.
בעצם- זה לא בני האדם- בתרבות החילונית רק מתגברת התופעה של "להיות ביחד"- בלי נישואין.
הם לפחות מודים שהם ביחד רק כל אחד בשביל עצמו, אבל מה איתנו?
תכל'ס אני מרגישה בכל רמח איברי שהסיבה היחידה שמושכת אותי להתחתן זה מילוי צרכים שלי כמו העובדה שאני לא רוצה להשאר לבד, שאני כן רוצה שיהיה לי מישהו קרוב, וכן- גם בעניין היצר..
ושימו לב שאני רוצה 'מישהו קרוב'- למה לא מישהי קרובה?! אם זו אהבה אמיתית אז למה שאני לא אתחתן עם מישהי?!
ובאמת הדוגמא שנתנו לנו חז"ל לאהבה אמיתית היא האהבה שבן דוד ליהונתן- בין 2 בנים, ואני האחרונה שתגיד שהיה בניהם משיכה מינית..
אשמח לתשובה!
אני בת 23.
שלום רב לך.
אני מבקשת סליחה מראש על העיכוב בתשובה. כולי תקווה שזה לא היה דחוף מאד. יש אילוצי מערכת ושגיאות שלא תלויות בנו ועל כן התנצלותי הכנה.
השאלה איננה מוזרה. אני מאמינה שבעידן של אינדיבידואליזם- דאגה לעצמי ולענייני כמו הדור שלנו השאלה אף עשויה להיות מתבקשת. בדור שלנו כבר פחות מוצאים "אחריי", "כולם בשביל אחד" וכו´. נמצא יותר : "מה זה יכול לעשות בשבילי". איך אני נתרם ולא איך אני תורם. זה חלק מתרבות הגלובליזציה של העולם- שקיים בשבילי. בחברות יותר עתיקות ולא מערביות תמצא משפחות מרובות ילדים. רק בחברה המערבית הדוגלת באני ואני ואני… תמצאי מיעוט של ילדים, וכל הממצאים מראים על ריבוי מבוגרים וריבוי טבעי (ילודה) פוחת.
הסיבה היא כי פעם, כמובן שבחיי אבותינו אבל כללית בעולם ילדים היו עניין של המשכיות העולם. מוזכר שחוני המעגל ראה אדם נוטע חרוב ותמה עליו, כיוון שהעץ היה אמור לתת פירות רק לאחר 70 שנה מזמן נטיעתו (כפי שמוזכר בבבלי, מסכת בכורות ח/א)* על כך ענה אותו אדם לחוני: "כשם שנטעו אבותי לי, כן נוטע אני לבני". כלומר דאגה לעולם ולבאים אחרי ולא רק לי. הרי ברור שאם לא תהיה המשכיות בעולם העולם יחרב.
[ומה איכפת לי?] אז זהו. איכפתיות היא דבר שברגש וברצון. יש אנשים שכל היום נלחמים נגד זיהום אוויר ופליטת גזים של מפעלים, ונגד עינוי חיות ועוד אלפי דברים- כי איכפת להם. והם מוכנים להקדיש את חייהם כדי שיהיו ארנבים בעולם עוד מאה שנה- למרות שלהם יש. אז ילדים זה מצב דומה- זה לדאוג להמשכיות העולם, להמשכיות המוסר, להמשכיות קידוש ה´ וחיי תורה ומצוות. זה אהבה אמיתית לעולם ונתינה לו מהדבר הכי מיוחד- האדם- שבונה ומפתח ומשאיר אחריו משהו.
אם את רוצה ילדים- זה להנחיל את המורשת [שלך] שאת מאמינה שהיא טובה וצריכה להיות בעולם- קיימת ובועטת.
החיבור בין האיש והאישה זה דבר שהוא עוד קודם ועליון למצווה.
זו מציאות שהתורה מספרת עליה כבר בפרק הראשון של התורה – בהגדרה ש"אדם" פירושו איש ואישה יחד. כל אחד מהם הוא חצי לא שלם בפני עצמו. להתחתן פירושו של דבר בעצם – להפוך להיות אדם. ייתכן ששנות פירוד (עד שמוצאים את ה"חצי השני" רבות משכיחות מהאדם את היותו חצי, אך צריך לחזור ולשקם את הבריאות הטבעית ולא להתכחש לה.
אז למה לא לחיות יחד בלי להתחתן ????????? שאלת.
התורה רואה את ההתקשרות בין האיש והאישה לא רק כשותפות של שני אינדיבדואלים אלא כחיבור חזרה של שני חצאי נשמות. הקדושה שיש ברגע החופה והשראת השכינה שיש שם מקורה בהופעתו של השותף השלישי, אדון הנשמות, ש"מלחים" בחזרה ברגע זה את שני החצאים
לחצי אחד שלם ואמיתי כמו שהיה צריך להיות. חתונה איננה סתם טקס חתימה והכרזה על ילדים משותפים. זהו טקס שמיימי ומרגש (מניסיון) של חיבור שתי נשמות. אם מסתכלים על החופה כשמשהו בדרך לריקודים ולאוכל, או כמשהו משעמם …
נסי פעם לקרוא את תוכן החופה. ראי שרק ברגע הזה האמהות בוכות מהתרגשות.
אם אינך חשה צורך בחתונה ובילדים אני מציעה שנדבר על זה. קודם כל כי זה עניין של גיל. כמה נשים שמעתי שאומרות בגיל שלושים ו.. שהרחם שלהם מדבר אליהם ומשתוקק לילד. ראי כמה מוכנים לשלם אנשים שיש להם בעיות פוריות- מחיר פיזי, נפשי וכלכלי בשביל ילד. אם זה היה סתם… הם לא היו משקיעים את כל זמנם ומרצם. זה איננו עניין חברתי בלבד.
הריצה אחרי חתונה הפכה להיות מושג בקרב בנות ה 18-20 הדתיות ואני מבינה את הקושי. [לא כולם ככה]. יש אנשים שמאמינים בחיבור אבל מאמינים בעשייה לביתם קודם ולא נלחצים והופכים את זה לתחרות "מי תתחתן ראשונה". אולי זה עניין של בשלות הנפש וצריך לצאת מהמירוץ הלא חכם ולא בריא הזה.
אבל אל לנו גם לשבת בצד ללא עשייה, שלא נמצא עצמינו בגיל מבוגר מלאי חרטות.
לומר שחתונה זה כדי לא להשאר לבד והיצר… זה נכון, אבל זה לא הכל. זה ראיית התמונה מזווית מאוד מסוימת וגם קצת לא בוגרת. אני חושבת שאולי את קצת חסרת ניסיון בתחום. כי כשמגיע ה"חצי השני" הזה והנפש כמהה אליו לחיבור הנשמות המוחשי והמטלטל הזה- אני כולי תקווה שלא תחושי כך כלפי מוסד הנישואים וילדים.
בקשר למישהי קרובה…
תראי זו שאלה מורכבת ביותר.אם את מעוניינת בדעת ההלכה הרי שהיא איסור. יחסים חד מיניים אסורים מהתורה ויש בהם פריצות.
אבל אני מבינה את שאלתך לגבי נפש קרובה ואהבה שיכולה להתקיים בצורה חד מינית כאהבת אחים או אחיות. לא אפרט כאן על אהבת דוד ויהונתן שכן זה נושא שדי להקיש באתר כיפה ותוכלי למצוא מידע על זה.
מעבר לזה אנו מאמינים כפי שציינתי קודם בחיבור הקדוש בין איש לאישה שלא יכול להתקיים בין אישה לאישה או בין גבר לגבר.
הקרבה יכולה להיות אמיתית מאד ביחסים חד מיניים אך איננה מיועדת ליחסי אישות, יחסי נישואין או הבאת ילדים לעולם.
העלית המון שאלות חשובות ומעניינות.
קשה לענות על רגל אחת על מכלול הנושאים המורכבים.
אני מציעה שתתקשרי בכל עת אלינו, לחברים מקשיבים, ונוכל ללבן יחד דברים שלא עלו או נגענו בהם בצורה פחות טובה ממה שרצית. יש עוד המון להוסיף וקצרה היריעה.
02-6518388
בימים א-ה מהשעה 21:00 עד 01:00 בלילה
(ניתן להשאיר הודעות בכל שעות היממה)
רק טוב
שלומציון
shlomtsionk@yahoo.com