ירידה בעבודת ה'

מה נשמע צדיק?
בוא רק נגיד שאם לכל עם ישראל או אפילו לחצי ממנו, הייתה את אותה יכולת חשיבה וניתוח הדברים כמו שיש לך, המצב שלנו היה הרבה יותר טוב.
כולך בכיתה ט', וכמו שזה נראה החוש המוסרי שלך עם הרצון הנפלא הזה להתקרב באמת לקב"ה ולא להרפות או להיגרר אחרי החבר'ה שלך כל כך אמיתיים ונכונים עד שהצלחת באמת לעצבן אותו.
את היצר הרע.
וזה באמת דבר גדול, בטח בתקופה שלנו.
אתה מבין?
פעם עוד הייתה לו עבודה.
לא היה לו רגע לנשום.
ראדין של 'החופץ חיים' ירושלים של ר' ישראל מסלנט.
צדיקים אמיתיים.
היום הוא כבר די משועמם, לא נשאר לו הרבה.
יש את האינטרנט והכבלים, hot ו yes ומה לא…
אז בדרך כלל אנחנו לא כל כך נוטים לשבח את עצמנו כי זה יכול קצת להזיק אבל מצד שני גם אין עניין סתם להחמיר, בטח שאנחנו יכולים להגיע מכך ושלא בצדק לדברים שלילים כמו עצבות ודאגה.
ונתחיל מהסוף.
כתבת:
'ומצבי יותר גרוע משהיה לפני ההתחזקות.'
טוב, טעית ובגדול!!
המצב לא נהיה יותר גרוע ממה שהוא!
יצא לך פעם לשתוף כלים?
אתה מחזיק את הסיר ובהתחלה יש לך את הלכלוכים הגדולים האלה, הפשוטים, אלה, אתה מעביר קצת מים והם כבר לא כאן.
ואז, אחרי שכבר ניקינו הכול, או לפחות ככה חשבנו, תמיד אנחנו נתקלים בלכלוכים הקטנים.
העקשניים יותר.
הם בדרך כלל צריכים יחס מיוחד.
קירצוף ועוד סבון ועוד מים וחוזר חלילה.
בסוף הם גם יורדים, אבל לא לפני שהם הוציאו לנו ת'נשמה וגמרו לנו לחשוב שאולי, אולי זה באמת אנחנו ולא הם…
ככה גם אנחנו ו'הכתמים' שלנו.
בתהחלה, כשרק התחלנו לקחת ברצינות את עבודת ה', היינו כמו פועל במוסך.
בגדים כחולים, מלאים בגירז ושמן, עוד כתם,פחות כתם, את מי זה בכלל מעניין?
אחר כך, לאט לאט, התחלנו להתקדם, להבין כמה טיפשים היינו.
עוד כתם יורד, עוד לכלכוך נמחק.
בהמשך, כעבור כמה חודשים, אחרי שהורדנו כמה כתמים והיינו עסוקים ב'סור מרע', התחלנו גם לפזול לכיוון של ה'עשה טוב'
ללמוד עוד גמרא, לשמוע עוד שיעור.
פתאום החולצה המחוספסת שלנו, החליפה לה צבעים.
נהייתה פחות כהה.
יותר לבן, עדינות.
ואז…אז פתאום לאט לאט, כתמים, נפילות, שלפני כן בכלל לא שמנו לב אליהם, לא ידענו בכלל על קיומם, פתאום אנחנו מתחילים להבחין בהם, לראות אותם.
נו, אז מה זה אומר?
שמצבנו נהיה יותר גרוע?
לא!
דווקא בגלל שגדלנו, צמחנו, נהייתה לנו אישיות אחרת, עדינה וגבוהה יותר, דווקא בגלל זה פתאום אנחנו רואים עוד כמה יש לנו לשפר, לתקן.
חשבת כמה פעמים אנחנו בתור בני אדם פשוטים אומרים לחברים,אחים,מכרים שלנו, ככה כבדרך אגב:
'שתוק' או 'טיפש'.
בינינו?
מישהו מתרגש מזה?
אמרת פעם שתוק בצחוק כזה, באחוקים, לחבר שלך וראית אותו מתאבל אחר כך כמה שעות, תופס ת'ראש שלו וממלמל:
'אני לא מאמין, הוא אמר לי שתוק!'
הזוי קצת.
עכשיו, תחשוב איך היית מרגיש עם נניח שהרב אלישיב או הרב מרדכי אליהו היו אומרים לך:
'שתוק!'
מספיק להזכיר את המקרה של השדר ניצן חן והרב עובדיה יוסף המפורסם, כשהוא אמר לו:
'תצא בחוץ', לא יודע אם בגלל זה או לא, אבל מאז ניצן חן התחיל ללכת עם כיפה.
שתי מילים: תצא בחוץ, ותראה איזה רעש.
מה קרה? אף פעם לא אמרת לחבר שלך:
'צא, צא החוצה?'
אלא מה, יש הבדל בין הרב עובדיה, לסתם אדם פשוט למרות שהמילים הם אותם מילים.
ככה גם כאן,במקרה שלך:
גדלת! צמחת!
פתאום אתה חושב פעמיים לפני שאתה מוציא מילה מהפה.
שמירת הלשון, קדושת הדיבור.
לפתע אנחנו שמים לב וזה נהיה לנו קצת מוזר, צורם, לברך ולדבר דיבורים של קדושה ממש באותו הפה, שרק לפני כמה דקות, הוציא איזה קללה או דיבור לא יפה.
בדיוק כמו ה'גדולים' ההם ואנחנו, אלא שהפעם אנחנו גדלנו.
וכך גם לגביך:
נהיית יותר גבוה רוחנית וכחלק מכך המודעות שלך נהיית יותר עדינה, רגישה לדברים ולכן דברים שלפני כן לא הציקו לך ולא ייחסת להם חשיבות נראים דווקא לאור ההתקדמות שלך כצורמים.
ולחלק היותר מעשי:
אם אתה רואה שהחבר'ה שלך התחילו להתקלקל, נראה לי שכדאי לך לשקול ולבחון אפשרויות אחרות שיקלו עליך בשאיפות שלך להתקרב ולהתקדם.
האדם מטבעו הוא יצור חברתי ואמר כבר דוד המלך:
"אשרי אדם אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב"
ואמרו על זה, שאם הוא הלך, רק הלך לא יותר מזה:
כל החבר'ה הולכים לראות סרט, יאללה, מה כבר יכול להיות, מה אני הולך להתחתן איתם?
אז תראה את ההמשך, 'ובדרך חטאים לא עמד', הופ!
לפני כן הוא רק הלך, עכשיו יש לו פתאום זמן.
הוא עומד, מקשיב להם כבר.
פתאום זה לא רק ללכת איתם, זה גם לעצור.
מריצים דחקות, חוויות ואז הסוף:
'ובמושב לצים לא ישב', בסוף אומר לך דוד המלך עליו השלום, בסוף עתה עתיד לשבת איתם! בהבטחה!
לכן בוא נהיה חכמים.
אנחנו לא רוצים ללכת עם היצר הרע ראש בראש, אין לנו עניין לעשות לנו את החיים קשים, כמה מאכזב שזה נשמע.
תברח ממנו, אל תיכנס מראש למקום ולחבר'ה שאתה יודע כמו שאתה בעצמך העדת שיש בה בכדי לפגוע בך, בשלמות הרוחנית שלך.
חז"ל אמרו כבר:
"אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה"
יש לך שאיפות כל כך יפות אל תפנה אותם להיות ראש לשועלים.
אני יודע שזה קשה ומורכב, אבל תשאף להיות עם חבר'ה בראש שלך, שרוצים גם לגדול בעבודת ה', להתפתח.
לגבי פגם הברית, תזכור שמאוד מאוד חשוב לא להיכנס לעצבות ויאוש.
תזכור שאין לנו בראש וואקום ואם לא תמלא את המחשבות שלך בדברים חיוביים שיקדמו אותך, ממילא בלי להתאמץ בסוף הם יתמלאו במשהו אחר…
העולם בחוץ מושך, מפתה.
תמונות מרוחות על כל קיר, זימה, ניאוף.
תנסה להחיות לך כמה שיותר את הדברים שאתה לומד וקורה.
אל תשאיר לך ביום, בלוח זמנים שלך חורים שחורים.
פרקי זמן שאתה לא עושה בהם כלום, כי הבטלה מביאה לידי חטא.
תכנן לך את היום, תדאג לא להישאר ליד המחשב לבד בשעות שאף אחד ךא רואה אותך
(כמעט אף אחד…אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'")
תזכור ש"עין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים"
אם יש לך שני דרכים שאתה יודע מראש שאחת מהם מלאה בפריצות וניסיונות אל תסמוך על עצמך…
גדולים ממך נפלו כבר.
תשמור על העיניים, תעבוד הרבה מאוד על הלב.
תתחיל ללמוד גמרא בעיון.
יש ברוך ה' כל כך הרבה סוגיות יפות, מושכות, זו סגולה בדוקה להוציא לנו מהראש את כל השטויות שאכלנו בעל כרחנו מהרחוב.
וככה לאט לאט, עוד דף גמרא, עוד מחשבה, עוד תפילה לקב"ה שיעזור לך ולאט לאט תראה שאתה פתאום שוקע באוהלה של תורה.
פתאום זה כבר לא מעניין אותך, כל הזבל שיש שם בחוץ.
רק אתה…והקב"ה.
אתה נמצא ברוך ה' בדרך הנכונה, אל תתייאש, תשמח בזכות האדירה שנפלה בחלקך, להיות בן אדם כל כך מודע לעצמו עם חשיבה כל כך חיובית ואי"ה תראה שהכול יסתדר על הצד היותר טוב.
אם בא לך לשאול או להאיר את מוזמן מתי שבא לך
בשורות טובות ורק טוב
אבינועם
avinom811@gmail.com