יש בעיה להיות עורך דין???

שלום וברכה, וסליחה על העיכוב.
שאלת שאלה יפה מאוד, ואכתוב מה שידוע לי על פי מאמרו של הרב הלל גפן בעלון ישע ימינו, גיליון מספר 52.
[נקדים ונאמר] כי לדעת מפרשים רבים משנה זו כלל אינה עוסקת במושג עורך דין כפי שהוא מוכר לנו היום. ר"ע מברטנורא עצמו מביא שני פירושים נוספים מלבד הפירוש הראשון, ולפיהם ´עורכי´ פירושו ´גדולי´, והכוונה היא שתלמיד לא יעשה עצמו כדיין חשוב לדבר בפני רבו, או שלא יעשה עצמו כדיין חשוב לכוף אנשים לבוא לפניו. רש"י פירש פירוש נוסף – אל תעש עצמך כמנהג ערכאות של כותים שמנהגם לגלות את הדין לאחד הצדדים ראשון מפני השוחד, אלא אמור את הדין לשני בעלי הדין יחד. אולם, כמו שכתבת יפה – לפי חלק מהפירושים המשנה מתייחסת לעריכת דין במובן המקובל היום, כלומר יצוג בעל הדין בפני בית הדין והשמעת טענות בשמו. פירוש זה מתבאר גם מדברי הגמרא בכתובות דף נב ע"ב, ולכן נראה שגם הפירושים האחרים אינם חולקים על עצם הבעייתיות שבעריכת דין.
[ולגופו של ענין]. תפקידו של עורך דין היום הוא כפול: א. מציאת טענות המזכות את הלקוח ב. יצוג הלקוח בפני בית הדין. ונדון בכל תפקיד בפני עצמו.
[לגבי מציאת טענות המזכות את הלקוח] – תלוי. אם במצב המשפטי הנתון קיימים נימוקים לטובת אחד הצדדים, אלא שהוא אינו יודע עליהם, על כך נאמר "פתח פיך לאלם", ומותר לגלותם לו. אולם בדרך כלל עורכי הדין עושים הרבה יותר מכך. פעמים רבות הם לא מחפשים את האמת, אלא לנגד עיניהם עומדת מטרה אחת – לזכות את הלקוח, והם עושים הכל למען השגת מטרה זו. דוגמא קיצונית לגישה פסולה זו אפשר למצוא בספרו של עורך הדין אריה מרינסקי ז"ל, שם הוא מספר על משפט ריגול שנערך לפני למעלה מ50 שנה, ובו הוא הגן על סוכן שב"כ שהואשם בריגול למדינה זרה. לקראת סיום המשפט היה נראה שעורך הדין מצליח לשכנע את בית הדין בחפותו של הנאשם, אך ברגע האחרון קרא לו ראש השב"כ דאז והציג בפניו הוכחות חותכות שהנאשם אכן ריגל. בעקבות זאת הודיע עורך הדין בישיבת הסיכום שהוא חוזר בו מהגנתו על הנאשם. אחד השופטים באותו משפט התקיף את עורך הדין מרינסקי בטענה שהוא בוגד באחריותו כלפי הלקוח, ומגלה "חוסר נאמנות לגלימה השחורה"! ודאי שעורך דין אשר אינו שם את האמת נוכח פניו פועל בניגוד למוסר ובניגוד להלכה.

יש גם מקרה בינים, שבו עורך הדין אינו פועל נגד האמת מצד אחד, אך הוא מוצא כל מיני דרכים חוקיות שישנו את המצב לטובת אחד הצדדים. כך למשל מסופר בגמרא (כתובות נב ע"ב) על קרובו של רב נחמן, שאביו מת והניח אלמנה שלא היתה אימו של הקרוב, אלא מנישואין שניים. אלמנה זו היתה צריכה תרופות בכל יום, ועל פי הדין הוצאות הרפואה נחשבים כמזונות ומוטלים על נכסי הנפטר, שהתחייב בכתובה שהאלמנה תיזון מנכסיו. הקרוב הנ"ל שאל עצה מרבי יוחנן כיצד להיפטר מחיוב זה, ורבי יוחנן יעץ לו לסכם עם הרופא שתשלם סכום קבוע עבור רפואתה, וההלכה היא שרפואה שיש לה סכום קצוב אינה כמזונות, אלא היא באה על חשבון הכתובה.
הגמרא מוסיפה שרב נחמן התחרט על כך שנתן עצה זו, ואמר "עשינו עצמנו כעורכי הדיינין".
המצב הזה דומה מאוד לפעולות של עורכי דין היום. לא מדובר כאן על שקר, אלא על שינוי המצב המשפטי באופן כזה שהדין ייטה לטובת אחד הצדדים. בשורה הסופית נחלקו הפוסקים האם הדבר מותר, ורק רב נחמן לא רצה לעשות כן משום שהיה אדם חשוב, ויש אומרים שהדבר אסור (שער המשפט סימן יז סעיף קטן ה).
לסיכום חלק זה: אסור לעורך דין לפעול בניגוד לאמת, מותר לו ליידע את הלקוח בנתונים הקיימים לטובתו, ונחלקו הפוסקים אם מותר לו לייעץ לו עצות לשנות את המצב המשפטי באופן כזה שהדין ייטה לטובתו.

[לגבי ייצוג הלקוח בפני בית הדין]: נחלקו הראשונים האם אדם יכול לשלוח טענותיו על ידי אדם אחר. הריטב"א מסביר את השיטה שבעל הדין חייב להופיע בעצמו, שקשה לו יותר לשקר בפני בעל דינו שיודע את האמת, ואילו השליח עלול להוסיף דברים לא נכונים. מצד שני, יש מקום לומר שהדבר אפשרי משום ש"אין אדם חוטא ולא לו". אדם לא חוטא בשביל אחרים.
כמובן שהטעם שכתב הריטב"א לאפשר עריכת דין אינו רלוונטי כאשר עורך הדין מקבל שכר. אלא שיש אומרים שאם בעל הדין טען תחילה את טענותיו, מותר אחר כך לשליח להמשיך ולייצג אותו.

לסיכום, הסוגיא אכן מורכבת ומרתקת, ומה שכתבתי הוא כמובן רק בבחינת פתיחת פתח לנושא. אני מציע לפנות למכונים העוסקים במשפט העברי (כמו המכון שמוציא את סדרת הספרים ´כתר – מחקרים במשפט העברי´) ולבקש מהם התייחסות שלמה יותר.
שבת שלום
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il